עמק יהושע חלק א כא

א"ש הא שאומר דרב הונא א"ב דהא דאר"ה איכא בינייהו היינו לענין חיוב חטאת דאמר רב הונא היוצא בטלות שאינה מצוייצת כהלכתה חייב חטאת. ולקמן בתשובה (סי' ד') בארתי דרב הונא אזיל לטעמי' דסביר' לי' בשבת (דף קל"ז) דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב חטאת דאמרינן התם רב הונא מתני חייב אם שכח ומל של אחר שבת בשבת. וע"כ אית לי' היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב חטאת. גם כתבתי שם דמה"ט השמיט הרמב"ם תיבת חטאת משום דהרמב"ם סובר דאם טעה בדבר מצוה אפי' לא עשה מצוה פטור מחטאת ולפי"ז איש הא דאמר דרב הונא א"ב. דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חיוב חטאת דלת"ק דסבירא לי' דארבע ציציות מעכבין זא"ז א"כ לא עביד מצוה כלל ע"כ חייב חטאת אבל לר' ישמעאל דסבירא לי' דארבע מצות הן אעפ"כ הא טעה בדבר מצוה. ועשה מצוה אע"ג שעבר עבירה ג"כ משום דאתי איסור דבל תגרע ומשוי עלי' כמשאוי אעפ"כ הא הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה וע"כ פטור מחטאת אבל אין אנו צריכים לכל זה. דהא תיפוק לי' איך לובש הטלית של ג' כנפות הא איכא לאו דבל תגרע. אלא ודאי דמיירי במקום כבוד הבריות דשרי. וא"כ ליכא משוי כלל וכמו שביארתי תחלה לענין ביטול העשה של ציצית החסרים

ומכל זה נתבאר שאסור ללבוש הבגד אפי' אם אין לו ציצית בעיר משום ביטול עשה דציצית. דלא מקרי אנוס כיון שאפשר שלא ללבוש הבגד. כן נ"ל

דיני תפלין

סימן ג

שאלה הא דאמרינן בספ"ג דמנחות (דף ל"ז) דאין לו זרוע פטור מן התפלין. אי פטור משל ראש נמי או לא

תשובה לכאורה אין בזה ספק דאע"ג דפטור מתפלין של יד אפ"ה חייב בשל ראש. דהא אמרינן ר"פ התכלת (דף ל"ח) תפלה של יד אינה מעכבת של ראש. ושל ראש אינה מעכבת של יד. וכיון דב' מצות הן אם אינו יכול לעשות מצוה אחת. בשביל זה לא יפטור ממצוה הב' וכה"ג אמרינן בהדיא בפ' התכלת (דף מ"ד) אלא מאן דלית לי' תרי מצות. חד מצוה נמי לא ליעביד. ובירושלמי פ"ב דברכות ר"י בקייטא דלא הוי חזיק רישא הוי לביש תרווייהון. ברם בסיתוא דהוו חזיק רישא לא הוי לביש אלא דאדרעי. וכן אמרינן ברפ"ק דערכין (דף ג') הכל חייבין בתפלין כהנים לוים וישראלים. ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל וכתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך כל דאיתא במצוה דיד איתא במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמל"ן. ומזה מוכח ג"כ דאפי' כהנים שאינם יכולים להניח תפלין של יד אפ"ה חייבים בשל ראש. רק דצריך לבאר דמפני מה חייב בשל ראש אע"ג דאינם מעכבות זא"ז אפ"ה נאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. וא"כ ה"נ מי שאין לו זרוע ואינו יכול להניח תפלין של יד יפטור משל ראש נמי. וכתב הש"א דכיון דב' מצות הן ואין להם שייכות זו לזו. לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה. אלא דהקפיד הכתוב שאם יש לו שניהם יניח תחילה של יד. ואם יחלוץ יחלוץ תחלה של ראש משום שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים. וע"כ אין לחלוץ של יד תחילה. אבל מצוה של יד אינו שייך לשל ראש כיון דאין מעכבין זא"ז. ואכתי אין תירוצו מספיק על הא דלא אמרינן בתפלין כל שארל"ב בילה מעכבת בו. גם הקשה הש"א עוד גבי ציצית לדעת הני רבוותא דס"ל דסדין בציצית אע"ג דאין מטילין בה תכלת משום כסות לילה אפ"ה חייב בלבן במיני'. ואמאי לא אמרינן נמי כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ותירץ דהטעם משום דאינו ראוי לבילה רק מדרבנן משום כסות לילה. וע"כ חייב בלבן במינו. דכיון דאר"ל רק מדרבנן לא יכול להפקיע מחמת זה חיובא דאורייתא. וע"כ פסק גבי טומטום ואדרוגינוס דחייבים נמי מס' בציצית אפיה כיון דאינו יכול להטיל מן התורה דדילמא פטור וא"כ ה"ל אר"ל מן התורה. וע"כ פטורים נמי מלבן. דכל שאר"ל בילה מעכבת בו ואפי' כשהפטור מחמת ספק נמי. וכמו דאמרינן בפיה דב"ב (דף פ"א) גבי הקונה אילן א' לר"מ וב' אילנות לרבנן דמספקא להו אם קנה קרקע או לא. הילכך מביא ואינו קורא מספק ופריך הש"ס והא איר זירא כל הראוי כו'. אלמא דאפי' הפטור מחמת ס' נמי. אפ"ה אמרינן דכל שאר"ל וע"כ בטומטום ואנדרוגינוס אע"ג דאינו ראוי מחמת ספק אפ"ה אמרינן דכשאר"ל בילה מעכבת בו. וכן כתבו התוס' להדי' בספ"ה דמנחות (דף ס"ב) דכל שאר"ל אפי' מחמת ס' חשיב שפיר אר"ל והוכיחו ג"כ מהך דספ"ה דב"ב ע"ש. ואע"ג דאמרינן בפ"ד דיבמות (דף מ"א) דכל העולה ליבום עולה לחליצה ואמרינן התם דהספיקות חולצות ולא מתייבמות כו' משום דאם יבוא אלי' ויאמר דהא לא איעברה מי משגחינן בי' וייבמינן לי' דהא קטנה דלאו בר עבורי היא ואפ"ה צריכה להמתין שלשה חדשים אלמא דגבי ספיקות אע"ג דאינו עולה ליבום מחמת ס' אפ"ה חולצ' ולא אמרינן דאינו ראוי ליבום מחמת ס' וע"כ לא תחלוץ נמי [ובירושלמי פ"ב דיבמות גבי מי שקידש אחת משתי אחיות וכן בשנים שקידשו שתי אחיות אמרינן בכל אתר את אמר כל מקום שאין אומרים לו יבם אין אומרים לו חלוץ. והכא את אמר אכין. כאן בודאי כאן בספק. וכן בפי"א דיבמות גבי חמש נשים שנתערבו ולדותיהן בכל אחר את אמר בכל מקום שאין אומרים לו יבם כו' והכא את אמר אכין. ומשני כאן בודאי כאן בספק. והפ"מ שיבש שם הגירסא וגורס בכל מקום שאומרים לו יבם אין אומרים לו חלון. אבל באמת הגירסא בכל מקום שאין אומרים לו יבם וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (דף מ"א) מחוב רב חיננא הספיקות חולצות ולא מתייבמות כו' והא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. ומשני כאן בודאי כאן בספק דאם בודאי אינו מיבם. כגון בתוך שלשה חדשים דאפי' אם יבוא אלי' ויאמר דלא מיעברה אעפ"כ אינו ראוי ליבום ע"כ אמרינן בזה דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. אבל בס' חולץ דהא אם יבוא אלי' ויאמר כו' ועולה ליבום ע"כ חולצת] זה אינו דהתם לא שייך לומר דכל שאר"ל בילה מעכבת בו דהא דאמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת אינו אלא דווקא אם אפשר לשתי המצות להיות כא' כגון קריאה בביכורים וכה"ג. והתם אע"ג דאינו ראוי לבילה מחמת ס'. אפ"ה אמרינן דכל שאר"ל משא"כ בחליצה ויבום. דאי אפשר שיהי' שניהן ביחד אלא דבעינן שתהא ראוי' ליבום. וע"כ כיון שחולץ מחמת ס' דילמא חייבת בחליצה מקרי נמי בת יבום משום דאלו יבוא אלי' ויאמר. דכיון דלא בעינן רק שיהא ראוי ועולה ליבום. מקרי בת יבום משום דאילו יבוא אלי' כו'

וכה"ג אמרינן בירושלמי ריש חגיגה הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב. מה פליגי בשאר הימים. חזקי' אמר יראה יראה את שהוא חייב