עמק יהושע חלק א קמד

יפר אלמא אע"ג דאפשר שלא תעשה ולא תיאסר אעפ"כ כיון דעיקר נדרה עלי' מצי מיפר הכא נמי כיון דעיקר שבועתו הוא לעקור דבר מן התורה כו' ובמח"כ אשתמיטתי' דברי התוס' האלו דלא הוי לעקור דבר מן התורה ועיין בגטין (ד' לה) בתוס' שם מה שהביא מנדרים (ד' פט) דאמר ההוא גברא תיתסר הנאות דעלמא כו' ודוק. ומה שהביא החכ"צ ראי' מהא דקונם שאני נהנה לך אם עושה אני ע"פ אבא ואביך כבר כתב הר"ן בפ' בתרא דנדרים (דף ע"פ) דהטעם דכיון דתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור עליו שאי אפשר לאשה שתעמוד עצמה שלא תעשה לאבא ולאבי' ה"ז יכול להפר וא"כ אין ראי' מזה. (אך מהירושלמי פי בתרא דנדרים יש סיוע לדברי החכ"צ דאמרינן התם אם לא ארחץ ותרחץ א"ר מנא בשאמרה קונם הנייתי עלך אם ארחץ ויפר לה א"ר יוסי ב"ר בון כשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ופריך ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי ה"ז יפר עכ"ל הירושלמי. אלמא אע"ג דאפשר שלא תרחוץ וא"כ אינו אסור הנאת גופה. אעפ"כ פריך בירושלמי ויכוף לא כן אמר רב הונא אלמא דכיון דעיקר נדרה הי' לאסור הניית גופה יכול לכפות אע"פ שאפשר לה שלא תרחוץ ולא תיאסר הנאת גופה) ואף שיש לחלק דהתם יכולה לקיים בשב ואל תפשה משא"כ לנידון דידן אע"פ שאם ישיג מעות אינו עוקר לשעבודו אעפ"כ הא מחוסר מעשה דנתינת מעות כמו שכתב הר"ן דבמשכון אינו עובר בב"י ולא אמרינן דהואיל דבידו לפדותו והוי כמו חמץ של ישראל כמו דאמרינן גבי חלה הואיל וסופו למיתשל כיון דמחוסר מעשה דנתינת מעות אעפ"כ דוחק הוא לחלק בכך]

ע"כ ראיתי להאריך בזה קצת ולבאר שמלבד שאין סתירה מדברי התוס' האלו לדברי אלא שאוסיף לחזק את דברי הראשונים דהנה בנדרים (דף י"ד) אמרינן שם האומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בבל יחל דברו ופריך בגמ' והא משתעבד לה מדאורייתא. והקשה הר"ן דמאי קשי' לי' דהא דאמרינן בפ' אע"פ (דף נ"ט) דקונמות קדושת הגוף נינהו ומפקיע מידי שיעבוד ותירץ הר"ן דכי היכי דהתם אמרינן אלמוה לשיעבודא דבעל ה"נ אלמוה לשעבודא דאשה עכ"ל. והר"ש כתב דכיון דמשועבד לה שחייב בעונתה האיך יכול להפקיע שעבודה והוי כמו אוסר פירות חבירו על חבירו. ולכאורה אמאי לא דקדק כמו שדקדק הר"ן דמאי פריך הגמ' הא קונמות מפקיע מידי שעבוד אך יש לומר דהרא"ש אזיל בשטת התוס' בגטין (דף מ') דהא דאמרינן דקונמות מפקיע מידי שעבוד היינו דוקא אם אפשר לסלוקי בזוזי וע"כ מכאן ולהבא הוא גובה וכיון שחל שעה אחת ע"כ מפקיע מידי שעבוד והקשו שם התוס' מהא דאיצטלא דמיתנא דהא התם לא אפשר לסלוקי בזוזי ע"ש. וע"כ כיון שאין קונמות מפקיע מידי שעבוד אלא ביכול לסלוקי בזוזי לא הי' קשה לו להרא"ש על מאי דפריך והא משתעבד לה דקונמות מפקיע מידי שעבוד דכיון דהגוף שלו משועבד ואינו יכול לסלוקי בזוזי לא אמרינן דקונמו' מפקיע מידי שיעבוד דהרא"ש אזיל בשיטת התוס' דכל היכא דאינו יכול לסלוקי בזוזי לא אמרינן דקונמות מפקיע מידי שעבוד א"כ לשיטתם אין הכרח לומר גבי תשמיש דאלמוה רבנן לשעבודה דלא מצינו זה אלא בשעבוד ממון אבל לא במילי אחריני לפי שיטת התוס'. וע"כ כשהקשו התוס' בנדרים (דף ט"ו) גבי שאת נהנית לי' עד הפסח כו' איך מצי להדירה אם אומר קונם תשמישי עליך לא מצד דאלמוה לשעבודא אתי עלי' אלא מצד דמשועבד לה והוי כמו אוסר פירות חבירו וע"כ תירצו כיון דמוצא מקום לחול חל נמי על השעבוד כמו שחל בשבועה בכולל לבטל את המצוה. והטעם כיון שמוצא מקום לחול אבל גבי בע"ח דאמרינן דאלמוה לשעבודא כדי שלא יפקיעו כל א' ממונו של חבירו וא"כ לא מהני לזה כולל או שמוצא מקום לחול כיון שבידו לסלק במזומנים אלא כיון שאין חבירו מוצא אח"כ מקום ממה לגבות הרי הוא גובה ואין בידו של זה לעקור שעבודו של חבירו אלא או שיסלקנו במזומנים או שמוכרח למכור הנכסים

ובזה יתיישב מה שהקשה המחנה אפרים על המהרי"ט בתשובה (חלק א' ס"ה) שהביא ראי' ג"כ מהתוס' דכתובות (דף נ"ט) דאמרינן התם נדרה שלא להניק אה בנה בש"א שומטת דד מפיו ובה"א כופה ומניקתו ומסיק דפליגי כגון שנדרה היא וקיים לה הוא דב"ש סברי שהוא נתן אצבע בין שיני' וב"ה סברי היא נתנה אצבע בין שיני'. וכתבו התוס' דמיירי שאסרה הנאה הנקה על עצמה שהיא נהנית מהנקה אבל ליכא למימר שאסרה הנאת יניקתה עלי' כיון דמשעבדא לי' אין הנדר חל. והקשה ע"ז המהרי"ט דמאי קשי' להו להתוס' דהא אפשר לומר דבהא פליגי דב"ש סברי שהוא נתן אצבע בין שיני' אח"כ כשלא הפיר וע"כ הפסיד שעבודו וב"ה סברי שהיא נתנה אצבע בין שיני' אלא ודאי שאין הנדר חל לעקור את השעבוד במקום דלא אפשר לסלוקי בדמים. וכתב ע"ז המחנה אפרים (ה' גביות חוב סי ב') שאין משם ראי' כלל דהא ודאי כל שנדרה בלא רשות בעלה אע"פ שקיים לה אח"כ מ"מ כיון דבשעת נדרה לא חל שהי' שלא ברשות וכיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל

אבל לפי מה שביארתי ניחא מה שכתב המהרי"ט שהתוס' סברי דהא דקונמות מפקיע מידי שעבוד היינו דוקא אם אפשר לסלוקי בדמים וע"כ הוכחת מהרי"ט מהתוס' דכתובות נכון הוא והוא דזה הכלל דאם הנדר לא חל בשעת מעשה לא חל נמי אח"כ אך ה"מ כשהנדר לא חל כלל ואין לו מקום לחול ע"כ לא חל נמי אח"כ אבל אם הנדר הי' ראוי לחול אלא שאלמוה לשעבודא ע"כ אף שלא חל עכשיו מפני שאלמוה לשיעבודא אעפ"כ חל לאחר מכן כמו דאמרינן בכתובות (דף נ"ט) יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ומסיק התם דבעודה תחתיו לא חייל אע"פ דקונמות מפקיע מידי שעבוד אפ"ה אם יגרשנה תחול הנדר אלמא דבשעבוד אע"ג דבעודה תחתיו לא חייל אעפ"כ כיון שמוצא אח"כ מקום לחול חייל וה"מ אם לא חל רק מחמת השעבוד משום דאלמוה לשעבודא אבל מדאורייתא חייל אבל אם מדאורייתא לא חייל על השעבוד כמו שכתב הרא"ש דהוי כאוסר פירות חבירו על חבירו א"כ כיון דלא חל עכשיו לא חל נמי לאח"כ

והשתא ניחא ראית מהרי"ט שהביא ראי' דהא דאמרי' דקונמו' מפקיע מידי שעבוד הוא דוקא אם אפשר לסלוקי בזוזי אבל אם א"א לסלוקי בזוזי לא חל קונם כלל, וע"כ איש מה שלא ניחא להו להתוס' לאוקמי כגון שאוסרת יניקתה על אחרים וב"ש סברי שהוא נתן אצבע בין שיני' וע"כ מחל שעבודו דכיון דלא חל בשעת מעשה לא חל נמי אח"כ וא"כ אמאי שומטת דד מפיו דהא תחילה לא חל מפני שלא חל מדאורייתא דהוי כמו אוסר פירות חבירו על חבירו וע"כ לא חל נמי אח"כ אבל אי הוי סברי התוס' כסברת הר"ן דאע"פ דלא אפשר לסלוקי בזוזי אפ"ה חל בקונם לא הוי מקשי התוס' מידי דהא איכא למימר שאוסרת הנאת יניקתה על הבעל ואע"ג דאיכא למימר דאלמוה לשעבודא אעפ"כ כיון דב"ש סברי שהוא נתן אצבע בין שיני' הרי נמחל שעבודו וא"כ חייל הנדר דמעיקרא דבשעבוד אמרינן דאע"פ דמעיקרא לא חל אפ"ה חל אח"כ כמו דאמרינן יפר שמא יגרשנה ותהא מותרת לחזור אלא ודאי דבהנקה שאינה יכולה לסלוקי בזוזי אין הנדר חל כלל וע"כ כתבו התוס' דלא אפשר לאוקמי באוסרת הנאה יניקה על אחר דא"כ לא הוה חייל ואע"פ שנמחל שעבודו אח"כ דהא הוא נתן אצבע בין שיני' אפ"ה א"צ להיות שומטת דד מפיו אלא ודאי דאסרה הנאת יניקתה עליה

ומעתה לפי מה שביארתי דלדעת התוס' לא אמרינן דאלמוה לשעבודא אלא גבי בע"ח אבל לא בשארי דברים כגון בתשמיש ולא כסברת הר"ן לפ"ז איכא למימר דגם הב"י