עמק יהושע חלק א קמג

דכיון דחל על הבעל חל נמי על אחרים כמו שכתבו התוס' וא"כ כיון דחל על אחרים הוא מטעם דחל על הבעל אי אפשר לומר כמו שכתב הב"ח ז"ל דעל הבעל חל בכולל להפקיע שעבודו אפי' באומרת קונם תשמישי על כל העולם חל על הבעל כיון שחל על כל העולם דהא לפי מה שהוכחתי הא דחל על כל העולם אף דאסורה בלא"ה הוא מטעם דחל על הבעל וא"כ איך תאמר כיון שחל על אחרים חל נמי על הבעל דהא הכא אין נדר חל לקיים הל"ת לכ"ע אפי' לדעת רש"י והטור שסוברים דהנדר חל לקיים הל"ת מטעם דהא הכא בלא"ה שניהם מוזהרים [ואין להביא ראי' מהא דאמרינן בגטין (דף ל"ה) הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה פי' שידור הנאה ממנה וקשה דא"כ איך חל הנדר אלא ודאי דרש"י לטעמי' דסבירא לי' בשבועות (דף כ') דנדר חל לקיים הל"ת. אלמא אע"ג דהאיסור הוא על שניהם אפ"ה חל הנדר דזה אינו דאפשר לומר דהיינו שאוסר שאר הנאות שלה עליו וחל בכולל נמי על תשמיש ג"כ. (ועיין בש"ך סי' רכ"ח ס"ק) דמיירי באוסר פירות שבעולם או מזונות עליו אם לא יגרשנה דאל"ה מאי פריך הגמ' וליחוש דלמא אזל' לגבי חכם ושרי לה לדעת הפוסקים שאם נדר על דבר איסור אפי' בדיעבד אינו מותר וע"כ כתב דמיירי באוסר פירות שבעולם וע"כ כיון שהאיסור בדבר אחר מועיל בדיעבד. ולכאורה ק"ק דמאי פריך וליחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה דלמא הוא כפשוטו שאוסר תשמישה עלי' וע"כ אפי' בדיעבד אינו מותר אלא ודאי סבירא להש"ס שאם הי' אוסר תשמישה עלי' בלא"ה אין הנדר חל כיון ששניהם מוזהרים כמו שכתבתי. ויש לדחות דלכך משמע להו דמיירי באוסר מזונותי' עלי' דאל"ה כיון דחשוד לישא נשים בעבירה לא מהמנין לי' במה שאסר הנאתה עלי' כמו דאיתא בריש סי' א' דאין להאמין לחשוד על השחיטה אפי' בשבועה דהא על השחיטה נמי מושבע ועומד הוא מהר סיני וכן ביו"ד (סי' קי"ט ס"ח) הביא מה שכתוב בתשובת הרשב"א (סי' ס"ד) שאף בגניבה של כו' אין להאמין לחשוד עליו אף בשבועה וא"כ איך מאמינים אותו דקתני נודר ועובד יורד ומגרש לכך פי' האחרונים דמיירי שאוסר מזונותי' עלי' ובזה אנו מאמינים לו כיון שאינו בדבר א'. וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם (ה' גרושין פ"י) בתשובות מהרדב"ז שאם פירסה נדה ונתייחד עמה בפני עדים לא חיישינן לה דמסתמא לא עבר על איסור כרת ואפי' ראינו שנבעלה אין חוששין שמא לשם קדושין בעל דהא לא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמאן דעבר על איסור כרת לא חייש לבעילת זנות. וכתב ע"ז המ"ל דלא דמי למ"ש רבינו (בפ"ב מה' תמורה) והוא מסוגי' דתמורה (דף כ"ז) דאם היו ג' בהמות קדשי מזבח לפניו וכו' וחילק המ"ל דלא דמי דהתם מפני שנעשה ב' האיסורים לא נאמר כו' אבל הכא בדבר א' שבאותה ביאה עבר אאיסור נדה באותה דבר בעצמו בודאי לא נשמר מדבר אחר. וכן כתב המהרי"ט בתשובה (ר"ב סי' א') שאם גירשה מחמת טומאה לא אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אף מה שהביא שם ראי' מר' ישעי' אחרון ז"ל ממה שכתב שאם נתייחד לאחר שנשאת לא אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין אלמא כיון דעביד איסורא אינו משגיח כלל. ראי' זו אינה מוכרחת דהתם בנשאת אחר הגרושין לאחר בודאי דלא בעיל לשם קדושין דהא חמור איסורא יותר כמו דאמרינן בקדושין (דף ע"ח) ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה מים דרך לקוחין אסרה תורה וא"כ בודאי דלא קידש דאם קידש גרע יותר שלוקה משום אחזיר גרושתו אבל בלא קדושין אינו לוקה דדרך לקוחין אסרה תורה ולפ"ז אין ראי' מזה להא דאם נטמאת]

ומעתה מכל מה שנתבאר לעיל אי אפשר לומר כהב"ח שמפרש שמה שכתב הטור שאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם הוא מטעם כולל כמו שביארתי ועוד דכיון דקונמות בלחוד נמי מפקיע מידי שעבוד וכמו שהקשה הר"ן בנדרים (דף רד) על הא דאמרינן קונם שאני משמשיך ה"ז בלא יחל דברו ופריך תלמודא והא משתעביד לה והקשו הר"ן דהא קונמות מפקיע מידי שעבוד ותירץ דאלמוה לשעבודה וע"כ כיון דאלמוה לשעבודה שלא תחול ע"ז קונם להפקיע א"כ מאי מהני כולל כיון דבלא"ה קונמות מפקיע אלא דאלמוה לשעבודה וא"כ אם כולל עוד דברים מה מועיל בזה כיון דאלמוה לשעבודה

והא שכתב הטור דבאוסרת הנאת תשמישם על כל העולם מהני נ"ל לתרץ עפ"י מה שכתבו התוס' בכתובות (דף נ"ט) דדוקא בקונמות אלמוה לשעבודה אבל בההיא דאיצטלא דמיתנא דנאסר לכל העולם לא אלמוה לשעבודה. וכן כתב הטור (בחו"מ סי' קי"ז) דבאיצטלא דמיתנא מפקיע מידי שעבוד וכן בש"ע חו"מ (שם) כתב הרמ"א ג"כ לחלק בין היכא שנאסר על כל העולם ובין היכא שלא אסרה רק על הב"ח אבל באמת בכולל לא מהני להפקיע השעבוד

ובזה מיושב כל הקושיות שהקשו האחרונים על הא שכתב (בס' ע"ג) דאם החוב קדם לשבועה אינו חל והקשו שיחול בכולל כיון דחל על חובות הבאים ועוד כיון דחל אם יסלקנו במזומנים יחול גם עתה. דכיון דאמרינן דאלמוה לשעבודא ע"כ לא מהני כולל אמנם אע"פ שביארתי בארוכה דהיכא דאלמוה לשעבודא אפי' כולל לא מהני והראי' דדוקא באוסר על כל העולם אמרינן דלא אלמוה לשיעבודא משמע הא לאו הכי אע"ג שכלל עוד א' או שנים שלהם אינו משועבד אפ"ה אינו חל בכולל אעפ"כ לכאורה יש להביא קצת ראי' דאפי' היכא דאלמוה לשעבודא אעפ"כ חל בכולל כגון הכא שכולל עוד חובות הבאים שעדיין לא נשתעבד ועוד אולי יסלק במזומנים ולא יצטרך למכור וא"כ מוצא מקום לחול וכיון שמוצא מקום לחול א"כ חל אף להפקיע השיעבוד דהא התוס' הקשו על הא דאמרינן פ"ב דנדרים (דף ט"ו) שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח והקשו התוס' והא משעבד לה והיכי מצי מדיר לה ותירצו דמיירי באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא א"נ שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכולה לקיים שפיר חל הנדר אף כשמדירה כשאמר קונם תשמישך עלי שהרי לא תלך לבית אבי' ולא תאסור עכ"ל אלמא מכיון שמוצא מקום לחול דהא בידה שלא תלך לבית אבי' ולא תאסור וע"כ חל הנדר אף לעקור השעבוד כגון אם הלכה לבית אבי' אע"ג דמשועבד לה ואלמוה לשעבודא כמו שביארתי אפ"ה מכיון שאינו עוקר לשעבודא בבירור דהא אפשר שאינו עוקר לשעבודה כגון אם לא תלך לבית אבי' ע"כ אם הלכה אסורה בהנאתו אף שעוקר לשעבודה [ויש לדחות דלא דמי כלל לכולל דהא בכולל עוקר ודאי להשעבוד]. ועוד יש להביא יותר ראי' מזה דהא אמרינן בנדרים (דף י"ד) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אל ישן היום שמא ישן למחר ומקשה התלמוד מהא דתנן שאם נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דוקא אם הלכה אבל לא הלכה מותרת בהנאתו ולא אמרינן דאסור' בהנאתו שמא תלך ומשני הלכה אסורה ולוקה לא הלכה אסורי בעלמא אלמא אע"ג דמעתה אסור בהנאתו בודאי שמא תלך לבית אבי' אע"ג דלפ"ז בודאי עוקר לשעבודה דהא מעתה היא אסורה בהנאתו על כל פנים ואפ"ה כיון שמצד עיקר הנדר מוצא מקום לחול כגון אם לא תלך וע"כ חל הנדר וכיון שחל הנדר ממילא אסורה בהנאתו מיד שמא תלך אלמא מכיון שמוצא מקום לחול חייל אף לעקור השעבוד [וגם זה יש לדחות אך לפי מה שאבאר לקמן יתיישב שפיר. ומזה קשה לי על מה שהביא החכ"צ (שאלה מ"א) מהב"י בשם התשב"ץ (סי' רל"ט) מלמד שנשבע שאם לא יפרעהו תוך ו' חדשים שלא ילמד לנערים וכתב דהשבועה חלה עליו דלאו עלי דידי' רמי' וכו' והקשה החכ"צ דתיפוק לי' דלא הר לבטל את המצוה כיון דאם יפרעהו ילמוד וכתב דנראה לו לדמות להא דאמרינן קונם שאני נהנית לך אם עושה אני ע"פ אבא ואביך