עמק יהושע חלק א קמב

והכי משמע נמי מהירושלמי (פ"ב דנזיר) הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן מניח אה שלו ומונה של בנו ואח"כ משלים את שלו. ופריך לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים מכרה, והקדישה קדשה אמר לא באומר ה"ז דלמא באומר הרי עלי ועיין פירושו לעיל (סי' ט"ו). אלמא דדמי לנדר שמתחייב באחריותו ועליו להעמיד. ולא לשבועה. דאי הוה דומה לשבועה דחייל אגופיה. היה לו להירושלמי לתרץ שאינו יכול לבטל שבועתו הראשונה שאמר תחילה הריני נזיר לכשיהיה לי בן ודו"ק

ועוד מדאמרינן בפ"ק דנזיר (דף ס') וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון שאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות. אלמא דנזירות הוי כמו הקדש. אלמא דדמי לנדר. וגם לכאורה יש להביא קצת ראיה דנזירות הוי כמו נדר דאל"ה למה ליה לתלמודא למימר וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש תיפוק ליה דב"ש סברי דאין שאלה בשבועה בנדרים (דף כ"ח) וא"כ אם נזירות דמי לשבועה אין שאלה בנזירות נמי. וזה יש לדחות דהתם משום חומרא הוא שאמרו שאין להתיר השבועה ואפשר דבה"ג מודו דהא מתחרט מיד וכמ"ש התוס' שם ודו"ק אבל הא דאין שאלה בהקדש לביש מדאורייתא הוא כמו דאמרינן בב"ב (דף ק"כ). עכ"פ מכל מה שנתבאר מוכח דנזירות דמי לנדר [וכן משמע נמי בירושלמי (פ"ק דנזיר) האומר הריני מין של ערלה לא אמר כלום (פי' הריני הוי כמו שאומר הריני נזיר דהריני יד לנזירות כמי דאמרינן התם הריני יד לנזירות הרי עלי יד לקרבן) חברי' אמרינן מחלוקת דר"ש דתנינן תמן בשבועה אוכל נבילות כו' חייב ור"ש פוטר א"ר זעירא בכולל נחלקו אבל בפורט כ"ע מודו שאין שבועות חלות על האיסורין וכאן בכולל אנן קיימים א"ר יודן כאן בנדרים כאן בשבועות נדרים חלים על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין עכ"ל הירושלמי ומשמע דמסיק דנזירות דמי לנדרים דחל על האיסור]

וא"כ קשה דמאי משני בנזיר ור"ש לטעמיה דלית ליה איסור כולל וע"כ איצטריך קרא דמיין ושכר יזיר דאל"ה ה"א שאם נשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר דלא חיילא דהא לית ליה כולל קא משמע לן קרא דחיילא דהא כיון דנזירות דמי לנדר וא"כ לדעת הפוסקים שסוברים דנדר חל לקיים הל"ת וא"כ אפי' אי לית ליה כולל אעפ"כ ליחול על השבועה מטעם דנדר חל על השבועה כמו שמוכח מהירושלמי. אלא ודאי הא דנדר חל לקיים הל"ת הוא מטעם כולל דמיגו דאתוסף איסור חפצא נתוסף נמי אגברא אבל ר"ש לטעמיה דלית ליה איסור כולל ומוסיף נמי לית ליה כמו שהוכיחו התוס' בכמה מקומות בש"ס וע"כ אין הנדר חל על השבועה ואתי שפיר

[ובזה ישבתי בחידושי על פסחים מה שהקשו התוס' על רש"י בפסחים (דף מ"ז) בהא דתנן יש חורש תלם א' וחייב עליה משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור ופירש"י עובר על השור שהוא קדשי מזבח משום לא תעבוד בבכור כו' ועל החמור שהוא קדשי ב"ה משום לאו דהזיד במעילה והקשו התוס' על רש"י דא"כ כי פריך בסוף מכות (דף כ"ב) על הא דמשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש בבכור. ופריך והרי נזיר והשתא מחמור הו"ל לאקשויי לפ"ה דאיירי בחמור הקדש, ונראה ליישב עפ"י מה שהקשה הט"א דהא הוי טפי משמונה לאוין כמו דאמרינן בפ"ק דנדרים (דף ד') א"ר אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר נזירות דטהרה. וכן אמרינן שם דמה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר. ואמרינן התם בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כו' אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה. כיון דאמר הריני נזיר קם ליה בבל ואכל שתה קם ליה בבל ישתה. ואמר רבא לעבור עליו בשנים וא"כ נפישא לה עוד שני לאוין ולא שייך לומר דתנא ושייר דהא בהך גופא איכא יותר משמונה לאוין ועיין בתוס' שם בשלמא מלאו דב"ת אפשר לומר דלא קשי' דה"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקים עליו ועיין לעיל (סי' ב') וכמו שהרא"ש כתב דוקא אם נשתהה ג' רגלים ורק שהר"ן כתב דלוקה מיד. אבל מלאו דבל יחל קסה דהא נפיש משמונה לאוין. וע"כ נראה לע"ד לומר מילתא חדתא דכיון דילפינן בל יחל מנדרים. וע"כ אם הוא באופן שהנדר לא חל הכא נמי לא חייל לאו דבל יחל. והכי אמרינן בפ"ה דזבחים (דף מ"ח) כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ופירש"י למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה כו' וה"נ בכהן שאם היה נודר שלא להטמא למתים לא היה הנדר חל. א"כ הוא הדין בנזיר אע"ג דנזירות חל היינו דוקא בנזירות דגלי לן רחמנא דחל כמו דאמרינן בזבחים (דף ק') לאמו שאם היה כהן והוא נזיר לאמו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ור"ע קאמר לה התם ומתניתין אתי אליבא דר"ע כמו דאיתא התם במכות ועוד ביארתי במ"א באריכות על הא דמניין ילפינן דנזירות חל על הכהונה לפי מאי דמסקינן דהאי תנא לית ליה כולל אבל לענין לאי דבל יחל לא חל כמו שבנדרים לא חל. וה"נ לענין נזירות וע"כ לא נפיש משמונה לאוין דלאו דבל יחל לא חייל אכהונה אלא לאו דנזירות. ואע"ג דרש"י ס"ל ברפ"ג דשבועות (דף כ') דנדרים חלים בין בביטול מצוה בין בקיום מצוה דהיינו לקיים הל"ת היינו משום דחל בכולל דכיון דנתוסף איסור חפצא חל נמי אגברא אבל כיון דמסיק במכות (דף כ"ב ושם) דהאי תנא לית ליה כולל ע"כ כיון שאין הנדר חל על לאו דכהונה ה"נ לא חל לאו דבל יחל אפי' בנזירות כיון דילפינן מנדרים והיינו דוקא לפי המסקנא דהאי תנא לית ליה כולל אבל לפי הס"ד שהקשה לו ר' זעירא ולחשוב כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט מטעם כולל. וע"כ חל בנזירות הלאו דבל יחל נמי לפ"ז איכא לאו יתירא ולפ"ז לא צריך לפרושי דאיירי בחמור הקדש דבלא"ה איכא שמונה לאוין משום לאו דבל יחל דהא בנזירות איכא שני לאוין לאו דנזירות ולאו דבל יחל. ולכך לא פריך הש"ס במכות מחמור דהא לפי הסיד לא צריך לאוקמי בחמור הקדש. ומה שפירש"י בחמור הקדש הוא לפי המסקנא דהאי תנא כולל לית ליה וע"כ בצר ליה חד לאו. וע"כ פירש"י דאיירי בחמור הקדש. דהא לפי המסקנא מסקינן דחשוב מידי דאיתא בשאלה נמי. וא"ש מה שהקשו התוס' על רש"י והא שלא פירשו התוס' הכי הוא משום דהתוס' אזלו לטעמייהו בפ"ג דשבועות (דף כ') דהנדר אינו חל רק בביטול מצוה ולא בקיום מצוה וע"כ אפי' לפי הס"ד דהאי תנא אית ליה כולל אפ"ה לא חייל לאו דבל יחל. כיון דילפינן מנדרים ולא מצינו טפל חמור מן העיקר. וא"כ גם לפי הס"ד בציר לאו א'. והיה צריך לאוקמי בחמור הקדש. וא"כ מ"ט לא פריך מחמור וע"כ פירשו שיש בכלאים גופא שני לאווין [אך שיש לדחות דלפי הסיד דהאי תנא אית ליה כולל חל אלאו דבל יחל נמי משום דכולל עוד איסורין יין ותגלחת. דהא בנדר חל נמי בכולל אך מה שהקשו על רש"י א"ש ועדיין צ"ע בזה ועיין לעיל סי' פ"ז]

וכיון שבאנו לכלל זה דהא דנדר חל הוא מטעם דנתוסף איסור חפצא ע"כ חל על הל"ת וא"כ באשת איש שאסור' לכל העולם אם אמרה קונם תשמישי על כל העולם אינו חל אפי לדעת הטור והפוסקים שאומרים שנדר חל על הל"ת דה"מ דוקא אם נתוסף איסור חפצא אבל הכא כמו שהיא אסורה לכל העולם כן כל העולם אסורין עלי' וא"כ אף אם הדירה לא נתוסף איסור חפצא וא"כ אין הנדר חל ע"ז לכ"ע אפי' לדעת הפוסקים שסוברים דהנדר חל על הל"ת וא"כ קשה איך חל הנדר שאומרת שנטולה אני מן היהודים אלא ודאי דהטעם הוא