עמק יהושע חלק א קמא

דנדר חל לקיים הל"ת תקשה דמ"ט לא קא חשיב כגון דאמר קונם פרה שאנו חורש ביו"ט דהא הנדר חל לקיום המצוה אלא ודאי דהנדר אינו חל לקיים הל"ת לכ"ע והא דפליגי ר' יהודה בן בתירא ואמר שהשבועה חלה שלא לאכול נבילות היינו כיון שנתוסף עליו קרבן אבל הנדר אינו חל לקיים את הל"ת לכ"ע

ונראה לע"ד ליישב הקושיא שהקשה הרז"ה על הפוסקים שסוברים דנדר חל לקיים הל"ת מהך דשילהי מכות דאמאי לא פריך כגון דאמר קונם פרה שאני חורש בה דאפשר לומר כיון שכל עיקר הטעם דנדר חל לקיים הל"ת הוא מטעם כולל או מוסיף כיון דנתוסף בה איסור חפצא חייל נמי אגברא. אבל כי קאי משני האי תנא לית ליה כולל וכיון דלית ליה כולל א"כ לא חייל הנדר לקיים הל"ת דהיינו שלא יחרוש ביו"ט והא דקאמר דהאי תנא לית ליה כולל הוא הדין דמוסיף נמי לית ליה ועיין בכריתות בתוס' (דף כ"ג) [ובמ"א ביארתי דהא דאמרינן דחייל מטעם דנתוסף איסור חפצא דמי ספי לכולל מלאיסור מוסיף וא"כ כיון דלית ליה כולל ע"כ לא חל בקונם נמי וא"ש] ובזה יתיישב קושית התוס' בשבועות (דף כ"ה) דפריך תלמודא התם על הא דאמר יש אוכל אכילה א' וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' ואמאי לא חשיב כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב ומשני כי חשיב מידי דחייל אמידי דאית ביה מששא שבועה דחיילא אמידי דלית ביה מששא לא קתני. והקשו התוס' שם דאמאי לא משני הכי במכות (דף כ"א) אהא דפריך ליחשוב כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט ותירצו דעדיפא מיניה משני התם. ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דאי הוה משני במכות כי קתני מידי דחייל אמידי דאית ביה מששא וע"כ לא חשיב שבועה שלא אחרוש דחייל אף אמידי דלית ביה מששא. אעפ"כ הוי קשה דליחשוב כגון דאמר קונם פרה שאני חורש בה דנדר אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש כמו דאמרינן בשבועות (דף כ"ה) חומר בשבועות מבנדרים שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש והנדר אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש והטעם פירשו הראשונים משום דנדר חל על החפץ ע"כ בעינן שיהא דוקא דבר שיש בו ממש וא"כ ליחשוב כגון דאמר קונם פרה שאנו חורש כקושית הרז"ה וע"כ משני הגמרא דהאי תנא לית ליה איסור כולל שבזה מתורץ נמי קושית הרז"ה כיון דלית ליה כולל ממילא לא חל הנדר נ"כ שלא לחרוש ביו"ט דכל עיקר דהנדר חל הוא מטעם כולל אבל כיון דלית ליה כולל ממילא לא חל הנדר [ומה שלא תירצו התוס' הכי היינו משום דהתוס' לטעמייהו אזלי דאית להו בשבועות (דף צ') דהנדר אינו חל לקיים הל"ת וא"כ לא קשה דליחשוב כגון דאמר קונם פרה שאני חורש בה אבל לדעת הפוסקים דסבירי להו דהנדר חל לקיים הל"ת א"ש]: ובזה יתיישב נמי מה שקשה לי לדעת הפוסקים דנדר חל לקיים הל"ת מהא דאמרינן בנזיר (דף ד') דר"ש סובר הא דכתיב יין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות וכגון דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דאתי נזירות וחיילא אשבועה ואח"כ אומר ואי בעית אימא ר"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור דתניא האוכל נבילה ביוה"כ פטור. ופירשו התוס' דהשתא חוזר בו' ממה שאמר תחילה דמיירי בנשבע שישתה אלא דמיירי בנשבע שלא לשתות ור"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור וא"כ אי לאו קרא דיין ושכר יזיר הוה אמינא שלא חל דהא לית ליה איסור חל על איסור אף בכולל ע"כ צריך קרא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות אבל לרבנן דסבירא להו דאיסור חל על איסור בכולל לא מצרכי קרא לזה דממילא חל על איסור ופי' זה מוכרח שם בגמרא. וא"כ קשה לדעת הפוסקים שהנדר חל לקיים הל"ת וא"כ אפי' לית ליה לר"ש כולל אעפ"כ יחול הנזירות על השבועה שנשבע שלא ישתה בלאו קרא דמיין ושכר יזיר מטעם דהנדר חל לקיים הל"ת. וכ"ת דנזירות דמי לשבועה כמו שמשמע מהש"א (סי' ס') והאחרונים זה אינו דנזירות דמי דנדר. כמו דאמרינן בנזיר (דף י"ז) יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל כו' ומדהתחיל בנדרים ומפרש מילי דנזיר משמע דהיינו נדר היינו נזירות

ועוד דהא כתב הרא"ש בפ"ק דשבועות (סי' א') דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי כגון שנשבע שלא ואכל בשר זה ואמר חבירו ואני כמוך אבל מתפיס בנדר נדר דתנן מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ושמע חבירו ואמר ואני הרי כולן נזירין עכ"ל הרא"ש. אלמא דסבירא ליה להרא"ש דנזירות דמי לנדר

ואף שצ"ע בזה דהא הטור ביו"ד (סי' רל"ט) כתב דמתפיס בנדר נתפס שהרי האיסור הוא על החפץ וכשאמר על ככר אחר יהא כמוהו הרי הוא כמוהו אבל שבועה שנשבע על ככר שלא יאכלנו אין שום איסור על הככר לפיכך אם אמר על אחר יהא כמוהו אינו כלום כו'. ולפ"ז אם שמע חבירו שנשבע ואמר ואני כמותך הרי הוא שבועה גמורה עכ"ל וא"כ אפשר לומר דהא דמהני בנזירות לאו משום דנזירות דמי לנדר ובנדר מהני התפסה דהא גם בשבועו' מהני התפסה אם מתפיס בגוף האדם כגון שאמר ואני כמוך וי"ל דלשון זה הוא מועתק מהרי"ף והרי"ף והרמב"ם בחדא שיטתא קיימי דהתפסה לא מהני כלל בשבועה כמו שכתב הטור (בסי' רל"ט) שהרמב"ם השוה מתפיס בחבירו שנשבע למתפיס בככר כו' וכתב שבשניהם אין שבועה לחיוב ולא לאסור וא"כ מוכח מהרי"ף והרמב"ם דסברי דנזירות דמי לנדר דלא כהאחרונים ולכאורה יש לדחות דלעולם נזירות דמי לשבועה והא שמהני היינו דוקא שאמר תכ"ד כמו דאמרינן רפ"ד דנזיר (דף כ') דדוקא שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור ותוך כדי דיבור אפשר דמהני בשבועה לכ"פ. דהא בש"ע (חו"מ סי' פ"ו) כתב השיך דבשבועה מהני אם ישבע א' והשני יאמר אף אני כמוהו אלמא דבשבועה מהני התפיסה בתוך כדי דבור דאל"ה איך פסק השיך דמהני והא לדעת הרמב"ם לא מהני התפיסה בשבועה. זה אינו דאפילו לדעת, הרא"ש והטור נמי קשה דאיך מהני התפסה דהא דכתבו דמהני התפסה בשבועה כשאומר על גוף האדם ואני כמוך הוא דוקא. בשבועה דלהבא דחיילא על הגוף ולא כמו נדר שחל על החפץ. אבל בשבועה דלעבר אינו שייך התפסה כלל וכן הקשה בקצ"ח דמאי מהני התפסה בשבועה דלעבר. ונראה לי ליישב דעת הש"ך דהא דלא מהני התפסה בשבועה לדעת הרמב"ם הוא דוקא משום שדעתו להתפיס על גוף האדם ועל גוף האדם לא חייל איסור אלא שהוא מוזהר מלעבור על שבועה וע"כ לא מהני התפסה משא"כ בשבועה דלעבר דכ"ע ידעו שאין מונח על גוף האדם כלל דהא דנשבע שכבר היה מעשה כך ואיך שהוא אם באמת נשבע או לשקר עכ"פ אינו מונח על, גוף האדם כלל אלא שדעתו מה שאומר ואני כמוך דהיינו שהוא נשבע ג"כ באופן זה. וע"כ מהני כמו שמהני בעדות אם אומר ואני כמוך כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ס') דואני כמוך מהני אף בד"נ ע"ש. וכה"ג אמרינן בנזיר (דף כ"ב) מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבח שלמים אע"ג דלאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה בחוץ מקדיש קדיש פי' וע"כ בצננא קא מתפיס דהיינו לאחר שנזרק דמו אבל גבי הפרת הבעל אי ס"ד בצננא קא מתפיס הא היפר לה בעלה ואין מקום להאריך בזה והא דבעינן תוך כדי דבור אע"ג דבנדר מהני התפסה אפי' לאחר כמה ימים אפשר לומר דהטעם משום דלא אמר בהדיא כמוך אלא ואני סתם וא"כ אי לא אמר תוך כ"ד לא הוי ידים מוכיחות מאי כונתו כשאומר ואני אבל אמר תוך כדי דבור הוי ידים מוכיחות ומהני התפסה] עכ"פ הא מוכח לדעת הרי"ף והרמב"ם דנזירות דמי לנדר דאל"ה לא הוי מהני התפסה כלל. דלא כהש"א שכתב דנזירות דמי לשבועה: