עמק יהושע חלק א קלו

ממש ולהכי הקשו התוס' דהא לאו בני דיעה נינהו וקטנים אינם יכולים לכוון דכוונה דידהו אינו אלא כמתעסק כמו שכתבו התוס' בפ"ק דחולין (דף י"ג) דאפי' בקדשים דסתמא לשמה קאי ואינו פוסל עד שיכוין שלא לשמה אפ"ה סתמא דקטן גרע טפי דהוה כמו מתעסק. וגם מה שכתב שם דהיכא דקא עביד אדעתא דנפשיה בחליצה אינו מתירה מדקשי' להו להתוס' ביבמות (דף קיד) דלמאי איצטריך קרא למעוטי חש"ו תיפוק לי' דלאו בני כוונה נינהו ואי ס"ד דסתמא כשר דילמא שאני התם דמסתמא כשר וקטן כסתם דמי עכת"ד. אינו נראה ג"כ דבאמת קטן גרע מסתם כמו שכתבו התוס' בחולין (שם) דאפי' בקדשים דסתמא כשר אפ"ה קטן פסול ולקמן נבאר בזה בס"ד ומחשבה דקטן דמי למתעסק כמו שכתבו התוס' ומתעסק פסול במצות לכ"ע אפי' אי אמרינן מצות א"צ כוונה כמו דאמרינן בר"ה (דף ל"ב) והמתעסק לא יצא ואפי' למ"ד מצות א"צ כוונה וכמו שכתב הט"א. וא"כ כיון שמתעסק ודאי פסול ובהא אמרינן עד שיתכוונו שניהם א"כ במתעסק ודאי דלא יצא וא"כ תקשה קושית התוס' ביבמות דאיך אמרינן ביבמות (דף ק"ה) מדבריו של ברבי נלמוד דקטנה חולצת בפעוטות הא לאו בני דיעה נינהו ומה שתרצו התוס' שב"ד עומדים על גבם ומורים להם לעשות חליצה כתיקונה כמו בגט דמהני בגדול עומד גבי' בחש"ו. תירוצם דחוק שהוצרכו לחלק בין גט לחליצה דבגט מהני עומד ע"ג בשוטה ג"כ ולענין חליצה שוטה ודאי לא חליץ. ועוד קשה לי יותר לדעת הירושלמי שפסק להלכה דחליצת קטנה כשירה בדיעבד כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ק"ה) דהא דמקשינן אשה לאיש היינו מדרבנן ולר' יוסי חולצת לכתחילה דהא בעינן עד שיתכוונו שניהם ולא הוי להירושלמי למיסתמה מלפרש שהב"ד ילמדו אותה לעשות חליצה כתיקונה

ועוד דבירושלמי פ"ב דיבמות אמרינן ר' ישמעאל בר' יוסי בעא קומי רבי מה בין קטן מה בין קטנה. א"ל איש כתיב בפרשה. ברם הכא ונגשה אליו יבמתו מכל מקום. ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק ברי' דר' חייא מט' בה בשם ר' יונה דר' מאיר היא דאמר אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית פי' דמפרש למה אינה קטנה חולצת לכתחילה כיון דאיש כתיב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה וא"כ למה אינה חולצת לכתחילה ע"ז משני דר' מאיר הוא דאמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית וקשה דאמאי דחיק לאוקמי כר' מאיר דאמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה. לישני דהטעם הא דאין קטנה חולצת הוא משום דבעינן כוונה כמו דאיתא בש"ס דילן ביבמות (דף ק"ו) ובירושלמי בפי"ב שם אמר ר' יוחנן אמש היותי יושב ושונה הוא מתכוין והיא אינה מתכוונת היא מתכוונת והוא אינו מתכון לעולם חליצתה פסולה עד שיהיו שניהם מתכוונים כו' ע"ש אלמא דהירושלמי נמי סובר דבעינן שתהא מתכוונת. א"כ למה אינו מפרש הירושלמי דהטעם דקטנה אינה חולצת לכתחילה הוא מטעם כונה. (ולפי מה שכתב המהרי"ט דבעינן רק כוונת הקנאה וע"כ בדעת אחרת מקנה מהני וע"כ חליצתה כשירה בדיעבד. אבל לכתחילה פסלוה מטעם כונה). ולפי מה שכתבו התוס' דהטעם הוא משום דאחרים מלמדין אותה שתכוין. וע"כ פסלו לכתחילה

וכן אמרינן בירושלמי פ"ד דיבמות חלץ בתוך ג' חדשים מהו שתהא צריכה חליצה לאחר שלשה חדשים נשמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק ברי' דר' חייא כו' דר"מ היא דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אע"פ שחלצה חולצת. וה"נ אע"פ שחלצה חולצת והפ"מ פי' שם דמייתי ראי' כמו דהתם גבי קטנה החליצה כשרה בדיעבד ואפ"ה צריכה חליצה אחרת לכתחילה הכא נמי אע"פ שהחליצה כשרה בדיעבד אפ"ה צריך לחזור ולחלוץ לכתחילה ע"ש שנדחק שם

אבל לי נראה דעיקר הבעי' הוא דהטעם שאינה חולצת בתוך ג' היינו דילמא נתעברה וכיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ע"כ בעי בירושלמי אם צריכה חליצה לאחר ג' דהא כיון דלאחר ג' נתברר הדבר מעיקרא שלא היתה מעוברת א"כ אגלאי מילתא למפרע שהי' עולה ליבום וא"כ החלוצה כשירה הי' וא"צ לחלוץ אחר ג'. דאע"ג דבחליצת מעוברת פליגי בה ר"י ור"ל אי חליצת מעוברת שמה חליצה או דאינה חולצת משום דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע היינו כמו שפירשו התוס' דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע בדבר העתידות ע"ש או כמו שפי' הנ"י דאפשר דדבר אחר גורם לה אח"כ להפיל אבל תחילה הי' עומדת להוולד וע"כ לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע וכמו שביארתי לעיל (ס' כ"ב) והיינו דוקא אם היתה מעוברת והפילה אבל אם לאחר ג' אגלאי מילתא למפרע שלא היתה מעוברת בודאי אמרינן אגלאי מילתא למפרע. (ומזה הירושלמי ראיה לדבריהם). ולפ"ז אינה צריכה לחלוץ אחר ג' מחדש. או דילמא כיון דתחילה לא הוי ידעינן מזה וא"כ אינו עולה ליבום ואינו עולה לחליצה ע"כ צריכה לחזור ולחלוץ מחדש וע"ז מביא הירושלמי ראי' מהא דקטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל אף על גב דהא דלא תחלוץ הוא משום דר מאיר דאמר אין חולצין ואין מייבמין דילמא איילונית היא וא"כ כשתגדיל למה לה לחלוץ אח"כ הא כיון דהגדולה אח"כ אגלאי מילתא למפרע שלא היתה איילונית מעיקרא וא"כ היא עולה ליבום וגם עולה לחליצה ואמאי חולצת מחדש הא אתברר מילתא למפרע שלא היתה איילונית אלא ודאי דכיון דלא ידעינן מעיקרא לא היתה ראוי' ליבום וע"כ צריכה חליצה אח"כ והכא נמי תוך ג' שאע"פ שנתברר לאחר ג' דלא נתעברה מעיקרא אפ"ה צריכה חליצה אח"כ ודו"ק בזה (משמע מהירושלמי דצריכה חליצה לאח"כ דלא כהתוס' ביבמות (דף ל"ה ע"ש) אך זהו דוקא לשיטת הירושלמי דחליצת קטנה מדאורייתא כשירה היא אבל לשיטת הש"ס דילן דגרסינן חליצתה פסולה וכמו שביארתי בארוכה א"כ אין ראי' מזה ודו"ק)

וא"כ קשה דמאי מייתי ראי' מזה לענין חלץ בתוך ג' חדשים דאעפ"י דאגלאי מילתא למפרע אפ"ה צריכה חליצה אח"כ. משום דתחילה לא הוי ידעינן וע"כ מקרי קצת דאינו עולה ליבום. אע"ג דסברא דחוקה היא וכמו שהבאתי ראי' לעיל (ס' ג') דהירושלמי סובר דאמרינן אגלאי מילתא למפרע. מהירושלמי דפ"ק דחגיגה הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב מה פליגי בשאר הימים כו' ומסיק תמן קריעה היא שגרמה. ברם הכא פטור הוא פי' דבטומטום אמרינן דאגלאי מילתא למפרע ומקרי חזי ביום ראשון. וא"כ אמאי צריכה לחלוץ כשתגדיל. ואמאי אינו מפרש הטעם דלכתחילה צריכה לחלוץ משתגדיל כדי שתתכוין. ולא סמכינן לכתחילה על מה שביד מלמדין אותה. כמו שכתבו התוס' דיבמות (דף ק"ה)

וכן אמרינן בירושלמי. פ"ד דסוטה הנושא מעוברת מחבירו ומינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים יכול הוא להפריש' ולהחזירה לאח"ז. ובכל הדברים ר"מ קונס נשמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה. ר' מנא אמר לה סתם ר' חייא רובא בשם ר' יוחנן דר' מאיר היא דאמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית פי' וש"מ דלא קניס ר' מאיר בשאר דברים וקשה דלמה לי' למימר דר"מ הוא ור"מ לא קנס בכל הדברים. טפי הי' לו לומר דאתי ככ"ע והטעם משום כונה. [ומזה מוכח דלא כמ"ש התוס' דהטעם דפסול מדרבנן משום דמקשינן