עמק יהושע חלק א קלד

תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה מיירי לאחר ביטול ולאחר ביטול נמי לכתחילה לא תחלוץ בו משום כו' ואי חליצה בעצמה לאו מצוה היא לא שייך הך סברא דהא דמיבעי ליה לר"ל בע"ז (דף מ"ז) המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה היינו דוקא בדבר שהוא מצוה

ויש להביא ראיה עוד דחליצה גופא מצוה היא ממה שכתבו התוס' בנדה (דף ס"ו) שהקשו דאמאי לא בעינן ביאת מים לכתחילה בבית הסתרים כמו בילה וקריאה בחליצה ובביכורים ותירצו התוס' דאין סברא גבי טבילה שלא הקפידה תורה אלא שיטהר האדם ואין לומר דלכתחילה ליבעי כיון דבדיעבד טהור לכתחילה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה אבל בילה ומקרא ביכורים וחליצה מצות נינהו הלכך לכתחילה ליעבד. פי' וע"כ בעי קריאה לכתחילה משום דבדבר שהוא מצוה יש חילוק אבל בטבילה שהיא רק הכשר אם בדיעבד כשר ע"כ לכתחילה נמי לא מצריכינן יותר והשתא אם איתא דחליצה היא באה רק להתרת הזיקה א"כ היא נמי כמו טבילה ואמאי בעי לכתחילה קריאה אלא ודאי דחליצה היא גופא מצוה. והכי משמע נמי מדפליגי ר"י וריב"ל ביבמות (דף ל"ט) לענין חליצת קטן וחליצת גדול דחד אמר חליצת גדול עדיפא אלמא דחליצה הוי מצוה דאי חליצה לא הוי אלא התרת עיגון א"כ מאי נ"מ בין חליצת קטן לגדול כיון דבדיעבד אפי' חליצת קטן כשר. וכן בירושלמי ר"פ מצות חליצה כתוב אל הזקנים ואת אמר הדיוטות מצוה בזקנים מנין אפי' הדיוטות ת"ל חלוץ הנעל מכל מקום אלמא דחליצה הוי מצוה דאל"ה ליכא למימר דלכתחילה מצוה בזקנים כמו שכתבו התוס'

עוד יש להביא ראיה ברורה דחליצה הוי מצוה ממש ולא להתרת הזיקה ממאי דאמרינן רפ"ג דיבמות (דף כ"ו) ד' אחין ב' מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות וקאמר התם דהטעם משים דקא סבר אסור לבטל מצות יבמין דלמא אדמייבם חדא מיית אידך וקא בטלה מצות יבמין פי' שהיתה יוצאה משום אחות אשה וקא מבטל מצות יבום וע"כ אמרו דחולצות. וא"כ אי אמרת דחליצה בעצמה לאו מצוה הוא אלא להתרת הזיקה א"כ קא מבטל בודאי מצות יבום משום ס' שמא יבטל מצות יבום דאידך. דעתה כשחולץ לשניה' מבטל משניהם המצוה אלא ודאי דחליצה הוי נמי מצוה וע"כ חששו דאם מייבם חד קא מבטל המצוה לגמרי מן השניה חליצה ויבום ולכן תקנו דחולצות ואף שחליצה במקום יבום לאו מצוה היא אעפ"כ מצוה היא ומוטב שיקיים בשניהם מצות חליצה משיקיים מצות יבום באחת ומהשניה ובטל לגמרי המצוה אלמא דחליצה היא מצוה

[ואגב אמרתי להעתיק מה שביארתי בפירושי על הירושלמי דקדושין ומזה יהיה סמך קצת לנדון דידן דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקדושין) א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין ביבמה ת"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר שלא יהא בה הויה לזר א"ל ר"י ולא מתניתא היא אי לאחר שיחלוץ ליך יבמך אינה מקודשת והוי ר' ינאי מקלס לה הזלים זהב מכיס בני אל יליזו מעיניך חכם בני ושמח לבי תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח אמר ליה רשב"ל בתר כל אינון קלוסיי' כו' שמואל אמר בעניותינו צריכה גט א"ר יוסי ב"ר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עכ"ל הירו' והוא תמוה מאוד דמאי נ"מ בין לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ובין לאחר שימות יבמיך נמי ומאי שפירש הפ"מ דלאחד שימות בעליך אינה מקודשת משום איבה אבל גבי יבם לא איכפת לן. הוא תמוה דהא דמשום איבה ר' יהודא הנשיא סבירא ליה בש"ס דילן בקדושין (דף ס"ג) אבל ת"ק סבירא ליה דהטעם משום דאין אדם קונה דשב"ל ע"ש ומאי נ"מ בין לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ובין לאחר שימות יבמיך

וע"כ נלע"ד לבאר הירושלמי ע"פ הירושלמי ריש יבמות וזה לשונו ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב קידש א' מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה פקעו ממנה קדושין חלץ לחברתה ובא עליה למפרע חלו עלי' קדושין א"ר שמי לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין ביבמה ת"ל לא תהא אשת המת כוי וע"ש פי' הפ"מ אשר דבריו אינם מיושבים כלל. וע"כ נ"ל שזהו פירושו דהירושלמי סבירא ליה דהטעם דאין קדושין תופסין ביבמה היינו מפני שהיא מזוקקת ליבם וע"כ אינם תופסין וע"ז אומר הירושלמי למאן דאמר הכל מודים בצרה שהוא חייב דכיון שחלץ לאחת נמצאת השנית לא היתה זקוקה לחליצה וא"כ הוי אשת אח וחייב עליה כרת ולא אמרינן דאיהי שליחותא דצרה קא עבדא כמו דאמרינן בשים דילן בפ"ק דיבמות (דף י"א) אלא היא עומדת במקומה הראשון וחייב עליה כרת דכיון דחלץ לשניה אגלאי מילתא שהיא לא היתה זקוקה ליבם וחייב עליה כרת. ולא אמרינן כמו דאיתא בש"ס דילן בפ"ק דיבמות ודף י') מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכר' אלא דאמרינן דאגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה כלל. וע"כ אומר למאן דאמר הכל מודים בצרה שהוא חייב משים דאגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה ועומד' לחליצה קידש א' מן השוק את א' מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עלי' (פי' דאו או קאמר ולא כמו שפירש הפ"מ דחלץ לה ובא עלי') פקעו ממנה קדושין (פי' משום דאגלאי מילתא למפרע שהיא היתה מזוקקת וע"כ לא תפשו בה קדושין) חלץ לחברתה ובא עליה למפרע חלו עליה קדושין (פי' דאם חלץ לחברתה או בא עליה) ונמצא דאגלאי מילתא למפרע שלא היתה מזוקקת כלל ולהכי סבר דחייב עליה כרת אם בא היבם עליה וע"כ חלי למפרע עליה קדישין דכיון שלא היתה מזוקקת חל עליה קדושין) ולהכי דחי לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים כו' מנין שאין קדושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת כו' וא"כ אין הטעם משום זיקה אלא שאין קדושין תופסין ביבמה וע"כ לפי זה סובר הירושלמי דאי אמרינן דהטעם דלא תפסי קדושין היא משום זיקה ע"כ אי אגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה תפסי בה קדושין

[והנה אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כו' הוא אסיר באמה כו' ואמרינן התם בגמ' מפני שחץן לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה פי' שסובר דכיון שמתה בטלה זיקתה למפרע וע"כ מותר באמה משום דפקעה זיקתה למפרע) כיון שאינה זקוקה לחליצה לא היה עליה זיקה ולא כמו דאמרינן בש"ס דילן רפ"ב דיבמות (דף י"ז) שומרת יבם שמתה מותר באמה ואמרינן התם דסובר דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול מצות יבמין. אבל הירושלמי אינו סובר הפעם משום ביטול מצות יבמין כמו דמוכח בירושלמי ר"פ ד' אחין דאינו אומר הטעם משום ביטול מצות יבמין אלא דמחיים אסור משום זיקה אבל אם מתה מותר באמה משום דנפקע הזיקה ולא כמו שסובר הש"ס דילן וכמו שכתבו התוס' שם דלהמסקנא סבירא ליה להש"ס דילן דזיקה בכדי לא פקע. וע"ז אומר הירושלמי שם ר' אבין שמע לה מן דבתרה באחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לא כמתה היא (פי' שמביא ראיה דאמרינן דכיון דלא חלצה תופקע הזיקה למפרע והראיה דאחין מותרין והטעם כיון דהאחין לא חלצו לה אגלאי מילתא למפרע שלא היתה זקוקה להם וע"כ מותרים בקרובותי') וע"ז אומר ואחותה אצל האחין לא כמתה היא (פי' דדמי למתה דאגלאי מילתא למפרע שלא היתה זקוקה להם וע"כ מותרים באמה) וה"נ אם מתה היבמה ואגלאי מילתא דלא היתה זקוקה ליבום ע"כ מותר באמה דכיון דלא הוזקקה לבוא לידי מעשה דחליצה אמרינן דאגלאי מילתא למפרע שלא היתה עומדת לחליצה ולא היה בה זיקה מעיקרא דאם היה בה זיקה ולאח"כ בטלה זיקה מכאן ולהבא א"כ היה אסור באמה דהא אמה לאחר מיתה נמי אסור אלא ודאי כיון דלא באה לידי מעשה דחליצה אמרינן אגלאי מילתא למפרע שלא היתה בה זיקה כלל. ולהש"ס דילן לא נראה סברא זו דאיך נאמר