עמק יהושע חלק א קלב

ר"ה של י"ד יהי' גדול ע"פ אותן שערות ובאותו יום לא אמרינן חזקה דרבא דהא עדיין לא נעשה גדול. אבל ביום של י"ג שנה ויום א' כיון שהוא גדול ודאי הביא ב' שערות ואמרינן בזה חזקה דרבא דכיון שהגיע לכלל שנותיו א"צ בדיקה חזקה הביא סימנים. וא"כ זה שנעשה בן י"ג ויום אחד ביום שמת בו אביו ודאי הביא ב' שערות משום חזקה דרבא וחל עליו אבלות דהא שפיר"ת דביום אחרון ליכא חזקה דרבא היינו ביום אחרון של שנת י"ג אבל לא ביום שנעשה גדול דהיינו בן י"ג שנה ויום א'. והכי משמע נמי בב"ב (דף קנ"ו) שכתבו דהא דאמרינן בודקין למיאון היינו בשלא בעל דאל"ה חוששין שמא נשרו. וכן כתבו בתוס' נדה (דף מ"ט) דמיירי בשלא בעל. והשתא אם איתא דמה שכתב ר"ת דבאותו יום של רג שנה ליכא חזקה דרבא הוא ביום שנעשה בר מצוה. א"כ אמאי לא משני התוס' דמיירי באותו יום של י"ג שנה ויום א' דליכא חזקה דרבא ע"כ בודקין דאי ליכא שערות עדיין קטנה היא דליכא למיחש שמא נשרו. דהא דהתוס' כתבו בנדה (דף מ"ח) בד"ה איבעית אימא דהא דחיישינן שמא נשרו היינו דוקא משום חזקה דרבא

ודלא כמו שראיתי במהרי"ט ח"א שכתב דחיישינן שמא נשרו אף בלא חזקה דרבא והוכיח מהרי"ף שהקשה על הא דאמר ר"נ בודקין למאונים דהיכי מיירי אם היא קטנה הא אפי' הביאה שתי שערות הוי שומא ואם היא גדולה הא חיישינן שמא נשרו ותירץ דמיירי כשלא בעל והשתא אם איתא דלא חיישינן שמא נשרו אלא דוקא משום חזקה דרבא א"כ מאי קשי' להרי"ף הא אפשר לאוקמי דמיירי בשאינו ידוע לנו השנים וע"כ בדקינן בשערות דאי ליתא לשערות קטנה היא ולא חוששין שמא נשרו כיון דאין ידוע לנו השנים כי אם ע"י השערות וליכא חזקה דרבא אלא ודאי דחיישינן שמא נשרו אף בלא חזקה דרבא עכ"ל. והא ליתא שכבר הוכחתי מהתוס' דלא חיישינן שמא נשרו אלא דוקא משום חזקה דרבא. ואפ"ה מתרצי התוס' ג"כ כמו הרי"ף דמיירי דוקא כשלא בעל ולא מתרצי דמיירי כשאינו ידוע לנו השרים אלא ע"פ השערות

אלא ודאי דהטעם הוא משום דהתוס' אזלי לטעמייהו שכתבו בקדושין פ' האומר (דף ס"ד) דעל ב' שערות לא סמכינן אלא בשידוע לנו שהגיע לכלל שנים. אלא דוקא אי איכא רבוי שערות אז סמכינן על השערות בלחוד. ולהכי לא מוקמי דמיירי כשאינו ידוע לנו השנים אלא ע"פ השערות דא"כ איך אמרינן בב"ב (דף קט"ז) בודקין לקדושין ולגרושין ולחליצה ואיך סמכינן אב' שערות בלחוד בלא ידיעת השנים לענין חליצה ובדאיכא רבוי שערות נמי לא מצי לאוקמי דהא אמרינן התם ולמאונים לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן קמ"ל דלא כר' יהודה. והקשו התוס' דמנ"ל לאפוקי מדר' יהודה דלמא בבדיקה דר' יהודה איירי ותירצו דדומי' דבדיקות דלעיל דהוי ב' שערות. וא"כ כיון דבב' שערות איירי לא סמכינן אשערות בלחוד בלא ידיעת הסימנים וע"כ לא מתרצי התוס' דמיירי כשאינו ידוע לנו השנים אלא ע"פ השערות. ותירוץ זה יש לומר על הרי"ף ג"כ דעל שערות לחוד לא סמכינן בלא ידיעת השנים וא"כ כיון שהוכחנו דלא חיישינן שמא נשרו אלא משום חזקה דרבא א"כ למה דחקו התוס' דמיירי כשלא בעל ואמאי לא מתרצי דמיירי ביום אחרון לפי שיטת ר"ת דביום אחרון ליכא חזקה דרבא. אלא ודאי דביום אחרון לא הגיע לכלל גדלות אלא דהשערות אינם שומא וע"כ לא יכלו לתרץ דמיירי הא דבודקים למאונים ביום אחרון דהא עדיין קטנה היא אף אם הביאה ב' שערות וע"כ ליכא לאוקמי דמיירי ביום אחרון. וא"כ מוכח מזה דהעיקר כמו שכתב המ"ל לדעת ר"ת דביום אחרון השערות אינם שומא ועדיין קטנה היא עד שתחשך ויגיע ליל היום של אחר י"ב שנה וביום האחרון ודאי הביאה ב' שערות משום חזקה דרבא]. הרי נתברר דאם הגדיל באותו יום ודאי חייב להתאבל דאיכא כמה ספוקי להחמיר. וכמו שהוכיח המ"ל דבב' ספיקות להחמיר אזלינן לחומרא אפי' בספיקא דרבנן. וכ"ת כיון דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל אפי' ביחיד במקום רבים כמו דאיתא בעירובין (דף מ"ו) ע"כ יש להקל אפי' בכמה ספיקות

ובזה הי' אפשר ליישב מה שהקשה בעשה"מ על המ"ל שכתב דאפי' בדרבנן אזלינן לחומרא אם איכא תרי ס' להחמיר מהא שכתב המ"מ פכ"ז מה' שכת על מה שכתב רבנו שם דמהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה ה"ז ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה. וזה לשונו כתב רבנו הרי הדבר ס' ולא ביאר ס' זה אם הוא לקולא ובתשובה ביאר דכל מה שיהי' מן התורה ס' להחמיר ומה שהוא מדבריהם ס' להקל כמ"ש ס' דרבנן לקולא ומכלל זה שההליכה בנהרות ויש בהן ס' אם הם למעלה מי' איכא תרי ס' להחמיר ס' אם הן למעלה מעשרה או למטה ואת"ל שהן למעלה שמא גם למעלה מעשרה יש איסור תחומין וזו נראה לי ראי' שאין עלי' תשובה עכ"ל וע"כ אפשר ליישב דהא דאמרינן דבתרי ס' להחמיר אזלינן לחומרא בדרבנן היינו במקום דקיי"ל דהלכה כרבים נגד יחיד וע"כ היכא דאיכא תרי ס' אזלינן לחומרא דמכרעת מילתא להחמיר אבל בתחומין דקיי"ל כדברי המיקל אפי' ביחיד במקום רבים כמו דאיתא בעירובין (דף ס"ז) ע"כ אזלינן לקולא אפי' אם יש תרי ס' להחמיר. ואפשר לחלק דאע"ג דקיי"ל כדברי המיקל אפי' ביחיד במקום רבים משום דהאי תנא מיקל בודאי וע"כ הלכה כדברי המיקל אפי' ביחיד במקום רבים אבל היכא דאיכא תרי ס' להחמיר אזלינן לחומרא אפי' בעירובין אם אמרינן דתרי ס' להחמיר אזלינן לחומרא אפי' בדרבנן ולכאורה הי' אפשר להביא ראי' קצת דבב' ספיקו להחמיר אזלינן לחומרא אפי בעירובין אע"ג דקיי"ל הלכה כדברי המיקל אפי' ביחיד במקום רבים מהא דאמרינן בפ"ד (דף מ"ה) אמר מר ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ופריך ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס כו' אמר ר' יצחק הכא בעבים שנתקשרו מעיו"ט עסקינן ופריך ודלמא היך אזלי והני אחרינא נינהו ומשני דאית לי' סימנא בגווייהו ואיבעית אימא הוי ס' דדבריהם וס' דדבריהם להקל ופריך ולפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין לקני שביתה בעבים. ויש לדקדק קצת דמאי פריך ולפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין לקני שביתה בעבים דלמא ספיקא מספקא לתנא כמו דמספקא לדידן וס' של דבריהם להקל דהא כה"ג אמרינן ברפ"ד דעירובין (דף מ"ג) דבעי למיפשט מהא דהריני נזיר ביום שבן דוד בא ומשני האי תנא ספוקי מספקי לי' ואמאי לא משני הכא נמי. וכתבו התוס' דהא דתנן בפ"ק דפסחים (דף י"ג) לדבריך אף תלויות לא ישרפו שמא יביא אלי' ויטהרם איכא למימר נמי דמספקא לי' ואמאי לא משני ה"נ האי תנא ספוקי מספקא לי' ולקולא אלא ודאי דבב' ספיקות להחמיר אזלינן לחומרא אפי' בתחומין וע"כ כיון דפריך ודילמא הני אזלי והני אחריני נינהו ומשני בשינוי' בתרא דהוי ס' דדבריהם וכל ס' דדבריהם להקל ותלינן דהוי מאותם שנתקשרו מעיו"ט ע"כ פריך הש"ס ולפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה ולא מצי לשנוי' דתנא ספוקי מספקא לי' ולקולא דהא הכא יש ב' ספיקות להחמיר חדא דלמא אחרינא נינהו וקנו שביתה באוקיינוס מעיו"ט ועוד דאפי' הם בעבים שנתקשרו מעיו"ט אעפ"כ דלמא יש תחומין למעלה מעשרה וא"כ מוכח מזה דהיכא דאיכא ב' ספיקות אפי' בתחומין דרבנן ואע"ג דהלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' יחיד במקום רבים כמו דאמרינן בעירובין (דף מ"ו) אפ"ה אזלינן לחומרא וא"כ גבי אבלות נמי אע"ג דהלכה כהמיקל באבל אפי' יחיד כו' אמרינן דב' ספיקות להחמיר. ועוד דבחזקה דרבא כיון דאינו באבל דוקא אלא דאתי מחמת זה קולא באבל לא אמרינן דהלכה כדברי המיקל באבל וכמו שכתב הרא"ש (ברפ"ג דעירובין) על הא דאמר ר' יהודה אף בבית הקברות מפני שיכול לחוץ לילך ולאכול וכתב הרא"ש דאין הלכה כר' יהודה אע"ג דאמרינן בפ' מי שהוציאוהו דהלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' יחיד במקום רבים בהא לית הלכתא כוותי' דכיון דתלי' פלוגתייהו בפלוגתא