עמק יהושע חלק א קלא

ראי' דהתוס' סברי דהאי חזקה דרבא הוי חזקה דאורייתא ממה דאמרינן בב"ב (דף קנ"ד) מעשה בבני ברק בא' שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו. והקשו התוס' דלמה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו והא אמרינן בנדה קטנה שהגיעה לכלל שנותי' א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנים. ותירצו שאחר זה שהי' גדול שהגיע לכלל שנותיו בדקו אותו ולא הי' בו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן הוא עדיין עכ"ל. אלמא דסבירא להו להתוס' דחזקה דרבא הוי חזקה מן התורה דהא לפי הס"ד השתא נכסי בחזקת בני משפחה קיימי ואתא לקוחות וקא מערערי ואפ"ה הקשו דלמה להו לבדקו יוציאו מיורשים מחמת חזקה דרבא דכיון שהגיע לכלל שנותיו דא"צ בדיקה. חזקה הביא סימנים. ואע"ג דממשמעות דברי התוס' בפ' בא סימן (דף מ"ח) שהוכיחו דאם רואים שערות אחר הפרק לית לן למיחש דלמא הי' קודם הפרק ושומא נינהו והוכיחו מהא דפ' מי שמת (דף קנ"ה) גבי בני ברק דקאמר מהו לבודקן אלמא דאי משתכחי בהו סימנים לא אמרינן דלפני הפרק באו. והשתא לפי מה שהקשו התוס' בב"ב דלמה להו בדיקה ואמאי לא יוציאו מכח חזקה דרבא ותירצו דמיירי שבדקו אותו כשהיו גדולים ולא ראו שערות. ולפ"ז לא מוכחי מידי דלא חיישינן שמא באו לפני הפרק דהא התם מיירי שבדקו אותם תחילה ולא הי' שערות אלא ודאי דהתוס' דנדה סברי דחזקה דרבא לאו חזקה מעליותא היא וא"צ לתירוצם של התוס' בב"ב ולעולם מיירי דלא ראו אותם אחר שהגדילו שלא הי' בשטרות. וא"כ מוכח מהתוס' דנדה דסברי דחזקה דרבא לאו חזקה מעליותא היא הא ליתא דאפשר לומר דהתוס' דנדה סברי דחזקה דרבא הוא מטעם רוב כמו שכתבו התוס' בנדה ובממון לא אזלינן בתר רובא

[ועוד דאפי' לר' דאזיל בממון בתר רוב היינו דוקא בהא דמוכר שור לחבירו ונמצא נגחו דאמר קים לי בנפשאי שאני מן הרוב כמו שכתבו התוס' ברפ"ג דבכורות (דף כ') אבל הכא ליכא למימר קים לי בנפשאי ע"כ לא אזלינן בממונא בתר רובא דהא הלקוחות עצמם אינם יודעים. ואע"ג דאמרינן חזקה הביאה סימנים ה"נ אמרינן בקידושין (דף פ') אין זו חזקה ששורפין עליו את התרומה והוא חזקה דאתא מכח רובא. והתוס' דב"ב (דף קנ"ה) סברי דאפי' בכה"ג סבר רב דאזלינן בתר רובא כמו שנסתפקו התוס' ברפ"ג דבכורות (שם) או דסברי דמטעם חזקה היא דבחזקה אזלינן בממונא נמי כמו דמשמע ברפ"ו דב"ב (דף צ"ג) וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ג דכתובות) אמר ר' אבהו זאת אומרת שלא הלכו למדת הדין ולממון אחר הרוב אמר ר' אבין ובדבר א' הלכו במדת הדין ולממון אחר הרוב. כהא דתני ר' אחא גמל האוחר בין הגמלים כו' אלמא דחזקה עדיפא מרוב ואזלינן בתר חזקה בממון נמי. אבל באמת חזקה דרבא הוי חזקה מדאורייתא]. והא דאמרינן בפ' יוצא דופן (דף מ"ה) דכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה אף דהוי חזקה מן התורה אפיה כיון דאפשר למבדק בחליצה צריך בדיקה לחומרא. אבל לעולם חזקה דרבא הוא מן התורה וכיון דחזקה דרבא הוא מן התורה א"כ זה שהגדיל ביום שמת אביו אע"ג שלא בדקו אותו אם הביא ב' שערות אפ"ה חייב להתאבל דחזקה דרבא הוי חזקה מן התורה ובפרט לפי מה שביארתי וחיזקתי דעת הר"מ דליכא דחוי בגברא ואע"ג דהרא"ש חולק וכן הכריע בש"ע אפ"ה אם הגדיל באותו יום ואע"פ שלא בדקו אותו אם הביא ב' שערות אפ"ה סמכינן אחזקה דרבא וחייב להתאבל

[רק דלכאורה יש לומר דחזקה דרבא הוא דוקא לאחר אותו יום של י"ג שנה ויום א' אבל באותו יום ליכא עדיין חזקה דרבא כמו שכתבו התוס' בפ' בא סימן (דף מ"ט) בשם ר"ת ז"ל אהא דאמרינן התם ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן כו' דס"ל לר' יהודה דתוך הפרק כלאחר הפרק ור' שמעון סבר דתוך הפרק כלפני הפרק. ופיר"ת דפליגי ביום אחרון של שנת י"ג שנה ויום א' ואותו יום אקרי תוך הפרק דלר' יהודה הוי זמן הבאת שערות מתחילת היום ולר' שמעון בסופו. וא"כ באותו יום ליכא עדיין חזקה דרבא דהא לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקי. וא"כ לפ"ז ליתא למה שכתבתי דאמרינן דהוי גדול בשעה שמת אביו משום חזקה דרבא. אעפ"כ הא ליתא דהא הרא"ש כתב דהאי יום הוא בהשלמת י"ג שנה וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"ב מה' אישות ה' י"ח) דהרא"ש והטור סברי דהאי תוך הפרק שפיר"ת דקאי על יום אחרון היינו בדהביאו שתי שערות ביום אחרון של שנת י"ב לנקבה שהוא יום אחרון של י"ג לזכר דהשערות לאו שומא נינהו. ואע"פ שעדיין הם קטנים כל שלא חשכה ר"ה שהיא שנת י"ג לנקבה וי"ד לזכר אעפ"כ השערות לאו שומא הוא וכשחשכה ר"ה שהוא שנת י"ג לנקבה וי"ד לזכר אז נעשו גדולים. וא"כ לפ"ז ביום האחרון שנעשה גדול באותו יום אמרינן חזקה דרבא דודאי הביא ב' שערות והא שפירש ר"ת דתוך הפרק ליכא חזקה דרבא היינו ביום של השלמת י"ג דעדיין לאו גדול הוא אלא שאין השערות נחשבות לשומא אבל ביום שנעשה בר מצוה ודאי גדול הוא וחזקה שהביא ב' שערות לפי סי' הרא"ש והטור בדעת ר"ת. אך לפי גירסת התוס' בפיר"ת קאי פיר"ת על שנת י"ב ויום א' או י"ג ויום אי וא"כ ליכא חזקה דרבא ביום שנעשה בר מצוה

אך לע"ד יש להביא ראי' דהעיקר כגירסת הרא"ש דפיר"ת הוא ביום השלמת הי"ג מהא דהקשו התוס' בפ"ה דנדה (דף מ"ה) במופלא הסמוך לאיש אם הקדיש הוא ואכלו אחרים דר"י ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין. וכתבו התוס' וזה לשונם וא"ת הא סבר ר"ל התראת ס' לא שמי' התראה כו' והכא התראת ס' הוא דלמא לא יביא ב' שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא הסמוך לאיש ובהביא ב' שערות נמי לא מיירי דא"כ הוא עצמו אם יאכלנו ילקה דר' יוחנן אית לי' לעיל דתוך זמן כלאחר זמן ע"כ. ולכאורה הוא תמוה מה שכתבו התוס' דבהביא ב' שערות לא מצי לאוקמי דא"כ הוא עצמו אם יאכלנו ילקה דר' יוחנן אית לי' לעיל דתוך זמן כלאחר זמן משמע דאי הוה סבר דתוך זמן כלפני זמן הוי ניחא. והא ליתא דהא אפי' אם הי' סובר ר' יוחנן דתוך זמן כלפני זמן אין ראי' מהבאת השערות דהא הוי שומא ואפי' אם יהיו אותן שערות לאחר שהגדיל נמי לא הוה גדול דהא הוי שומא כמו דאמרינן בנדה (דף מ"ו ושם) מבן ט' ועד בן י"ב שנה ויום א' שומא וא"כ מאי דייקו התוס' דר"י סבר תוך זמן כלאחר זמן. א"ו דהעיקר הוא כמו שכתב הרא"ש שביום השלמת הי"ב אמרינן דהני שערות לאו שומא נינהו ולכשיהי' חשיכה יהי' גדול ע"פ אותן שערות וע"כ ניחא דביום אחרון כיון שהביא ב' שערות א"כ כשתחשך יהי' גדול ע"פ אותן שערות ולע"ע הוי מופלא הסמוך לאיש. וע"כ בהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין משום דהוי מופלא הסמוך לאיש ודאי דהא ביום אחרון אם הביא שערות לאו שומא נינהו דלכשתחשך יהי' גדול ע"פ אותן שערות וע"כ שפיר הקשו התוס' דלר' יוחנן אי אפשר לתרץ הכי דהא הוא סובר דתוך זמן כלאחר זמן וא"כ הוא עצמו ילקה. והכי משמע קצת בירושלמי (פ"ק דשקלים) על הא דתנן את מי ממשכנין כו' אבל לא נשים כו' ולא קטנים וקאמר התם הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא עכ"ל הירושלמי

ולכאורה קשה דמאי מהני שערות בעודו קטן והא השערות שומא נינהו וע"ש בקב"ע שמחליף הגירסא. וכן בירושלמי (פ"ב דמגילה) ואם הי' קטן אביו או רבו עוברין על ידו ופריך והא תנינן קטן לא יפרוש את שמע א"ר יודן כאן כשהביא שתי שערות כאן כשלא הביא ב' שערות עד כאן לשון הירושלמי וגם שם הקשה הקב"ע דמאי מהני הב' שערות בעודו קטן ומה שתירץ שם הקב"ע דמיירי במופלא הסמוך לאיש הוא תמוה דמ"מ מאי מהני השערות כיון דהוי שומא. אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דמיירי באותו יום של השלמת י"ב דמהני השערות שלאחר אותו יום הוא נעשה גדול ע"פ אותן שערות ולא הוי שומא ומ"מ הוא עדיין קטן ודו"ק. וא"כ מוכח מדברי התוס' דהעיקר הוא כמו שפי' הרא"ש בדעת ר"ת דקאי בהשלמת הי"ב דהשערות לאו שומא נינהו ולכשתחשך