עמק יהושע חלק א קל

ר"ל ס"ל התראת ס לא שמי' התראה והכא התראת ס' הוא שמא לא יביא ב' שערות ותירצו דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום א' אלמא דחזקה דרבא הוי חזקה דאורייתא כמו שתירצו דאזלינן בתר רוב שיבאו שערות בזמנן אלמא דמדאורייתא הוא כיון דלוקין

אך לכאורה אין זה מוכרח דהא יש לתרץ כמו שתירצו התוס' בפ"ח דיבמות (דף פ') דאמרינן התם אכל חלב מבן י"ג שנה ויום א' עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה. וכתבו התוס' לרב דאמר נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ס' אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא מיהת אגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה. ואם כן ה"נ יש לומר דלאחר שהביא ב' שערות לוקין אלו שאכלו דאגלאי מילתא למפרע דהי' שנה הסמוכה לגדלות והי' מופלא הסמוך לאיש: וכבר עמד בזה המ"ל ועיין במה שכתבתי בתשובותי (סי' י"ט) בזה באורך מה שלא תירצו התוס' בכאן כמו ביבמות דאמרינן אגלאי מילתא למפרע]

ועוד נראה לי ליישב ע"פ מאי דאמרינן בר"פ החולץ (דף ל"ה) החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחים. ר"י אמר א"צ חליצה מן האחין חליצת כו' ר"י סבר אם יבוא אלי' ויאמר דהא דאי עברא מפולי מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי אגלאי מילתא למפרע ור"ל אמר תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן. והקשו התוס' דהא לקמן (דף מ"א) גבי ספיקות שקידש אחת משתי אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דהא קדש ע"ש ותירצו דלא דמי דהכא אין ס' זה ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידו' אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה עכ"ל. וכן י"ל הכא נמי דהתם ביבמות כיון דאם יבוא אלי' ויאמר שהוא גדול והא שלא הביא ב' שערות הוא מחמת שהוא סריס. הוי מחזקי' לי' לגדול וע"כ אמרי' נמי כיון שהגיע לכלל י"ח שנ' ולא הביא ב' שערות אגלאי מילתא למפרע דהא שלא הביא ב' שערות הוא מחמת שהוא סריס דהא התם א"צ לידע אלא מה שהוא באותה שעה אם הוא גדול או קטן אבל הכא במופלא הסמוך לאיש צריך לידע העתידות אם יביא ב' שערות לאחר שנה ויהי השנה הזאת שנה הסמוכה לגדלות ובס' שאינו ראוי להתברר עכשיו לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע לר"ל וע"כ לא תירצו בכאן כמו ביבמות. וע"כ הקשו התוס' לר"ל דסבר התראת ס' לא שמי' התראה וסבר נמי ביבמות דאגלאי מילתא למפרע לא אמרינן בדבר שהוא לידע העתידות וא"כ מ"ט לוקה. ואפי' לפי סברת הנ"י בפ' החולץ דהא דלא אמרינן בחליצת מעוברת אגלאי מילתא למפרע הטעם הוא דאם בשעה שחלץ הי' ודאי שלא היה ראוי לבוא לכלל לידה אה"נ דההוא עיבור כמאן דליתא דמי וחליצה שחלץ לה כשירה אלא דחיישינן דלמא באותה שעה היה ראוי לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל נמצא דחליצ' דמעיקרא לאו כלום הוא ע"כ. ועיין בב"ב (דף קמ"ד) גר שמת ובזבזו נכסיו כו' החזירו הכל ואח"כ שמע שמת בנו החזיק בשני' קנה בראשונה לא קנה ומה שהקשו התוס' שם

ולפ"ז אפשר לומר ה"נ בהבאת שערות דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע הוא משום דאמרינן בפ"ט דב"ב (דף קנ"ה) וכי לא נולדו לו סימני סריס כו' כי אתא לקמי' דר' חייא אי כחוש אמר להו ליברי ואי איברי אמר להו ליכחוש דהני סימני זימנין דאתי' מחמת כחישותא וזימנין דאתי' מחמת בריאותא. וא"כ אפשר שבאותה שטה שהקדיש לא הי ודאי שיביא ב' שערו' ולאח"כ גרם לו איזה דבר שהביא ב' שטרות בזמנו וע"כ לא אמרינן גבי הא אגלאי מילתא למפרע לר"ל. משא"כ בהא דיבמות (דף פ' ושם) דהתם איתברר שהיה סריס משעה שנולד וא"כ בודאי הי' תחילה נמי סרים וע"כ אמרינן אגלאי מילתא למפרע. ועוד אפשר לומר דלר"ל דאמר בפ"ב דמכות (דף ט"ו) דאי אמרינן קיימו ולא קיימו לא תלי בהתראת ס' דאמרינן דכיון דלא קיימו עכשיו לא יקיים נמי אח"כ אלא שבביטלו ולא ביטלו תלי בהתראת ס' דזהו בהתחדשות המעשה וע"כ תלי בהתראת ס' משא"כ בקיימו ולא קיימו אוקמינן אחזקה דכמו שלא קיים עכשיו כן לא יקיים אח"כ. וכן כתב הרמב"ן הביאו הר"ן דהא דאמרינן בפ"ג דגטין (דף כ"ה) דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא תלי בברירה אם אמרינן דיש ברירה היינו דוקא בע"מ שירצה אבא אבל בע"מ שלא ימחה אבא דאוקמינן אחזקה דכמו שאינו מוחה עכשיו כן לא ימחה אח"כ לא תלי בברירה. וה"נ אמרינן ביבמות אגלאי מילתא למפרע דכמו שלא הביאה שערות תחילה כמו כן לא תביא אח"כ אבל גבי מופלא הסמוך לאיש דאימתי הוי מופלא הסמוך לאיש אם יביא שערות אח"כ שזהו התחדשות מה שלא הי' מתחילה ובכה"ג לא אמרינן דאגלאי מילתא למפרע ובירושלמי (ספ"י דיבמות) הסרים אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא שערות בתוך ג' חדשים כמאן דאמר אין מקבלין התריי' על הספק משמע דזה מקרי התראת ס'. אך אפשר לומר דאזיל לטעמי' דר"י ור"ל פליגי בשני יו"ט של גליות ספי"א דיבמות ואמרינן התם בירושלמי תמן אפשר נעמוד עליו (פי' ואמרינן דאגלאי מלתא למפרע) אלמא דר"ל סובר דאפי' במקום דאפשר לעמוד עליו לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע (ועיין לעיל סי' י"ט)

והשתא מוכרחין אנו לומר כמו שתירצו התוס' דאזלינן בתר רוב שמביאין שערות בזמנם אלמא דחזקה דרבא חזקה מעליותא היא [ואע"פ דאכתי יש לדחות דלעולם חזקה דרבא לאו חזקה מעליותא היא משום דכיון שהגיע לכלל שנותיו אע"ג דאיכא חזקה דרבא אעפ"כ איכא חזקה אחרת לנגדה דהיינו חזקות קטנות וע"כ לאו חזקה מעליותא היא אבל בשנה שסמוכה לגדלות הוי חזקה מעליותא דודאי תביא שחי שערות דהא ליתא חזקה אחרת כנגדה דליכא למימר דנוקמי אחזקת קטנות כיון דזה הזמן עדיין לא היה בעולם כמו דאמרינן בגיטין (דף כ"ח) שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן. וכן כתבו התוס' בקדושין פ"ב (דף מ"ה) דלשמא קידש לא חיישינן שמא יקדש חיישינן דכיון דהזמן עבר אוקמינן אחזקה דכמו דלא מת מעיקרא לא מת עכשיו ג"כ אבל אם הזמן לא בא עדיין אמרינן דשמא ימות דליכא לאוקמי אחזקה. ובמ"א הבאתי שם ראי' לדעת ר"ת דלא חיישינן שמא ימות אלא בה"ז גיסך שעה אחת סמוך למיתתו מהא דאמרינן בירושלמי (ספ"ק דגטין) תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים כו' שמא תפקע הנוד אמר ר' זעירא תמן למפרע נתקלקל הכא מכאן ולהבא עכ"ל הירושלמי. (פי' דע"כ חיישינן שמא תבקע הנוד כמו דאמרינן בגטין שמא ימות חיישינן ונמצא מקלקל למפרע משא"כ בהמניח פירות להיות מפריש עליהן משום דלשעבר לא חיישינן משום דאוקמינן אחזקה ועל זמן דלהבא על כל שעה ושעה שבאה אמרינן דמוקמינן אחזקה משא"כ התם חיישינן שמא תבקע הנוד ונתקלקל למפרע דלא כפי' הפ"מ שם). אעפ"כ אי אפשר לומר כן דא"כ יהי' מופלא הסמוך לאיש חמור יותר משהגיע לכל גדלות דבמופלא הסמוך לאיש ילקו משום דמחזיקינן בודאי שיביא ב' שערות בזמנו ואם הגיע לאיש ולא בדקו אותו לא נחזיק אותו לגדול. ועוד דלפי מה שכתבו התוס' הוא מטעם רובא דעל הרוב מביאין שערות בזמנם רובא עדיף מחזקה וכן אפי' אי מטעם חזקה הוא אעפ"כ חזקת קטנות לא הוי חזקה משום שבשנת י"ג ויום א' משתנה מקטנות לגדלות וליכא חזקה באותו יום. וכמו דאמרינן ספ"ב דקדושין (דף ע"א) אנא דאמרי אפי' לרבי נתן ע"כ לא קאמר ר' נתן אלא דקא מפיק נפשי' מן חזקה אבל הבא מי מפיק מחזקה דקמי' ופי' התוס' שבאותו יום שמשתנה מנערות לבגרות ליכא חזקה כיון שעשו להשתנות באותו היום]. ועוד יש להביא