עמק יהושע חלק א יג

אמר להם אף אני לא אמרתי אלא בנתקבל בכלי. ומשמע דכוס הי' ממלא דילמא נשפך דמו של א' מהם. והא דאמרינן אגב זריזותיה משתפיך היינו שיכול להיות שמשתפך. אבל לא שמשתפך בודאי ואפי' רבנן לא פליגי עלי' אלא מטעמא אחרינא. והשתא או אמרינן דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבודה א"כ איך ממלא מדם התערובות דילמא לא נשפך דמו של א' מהם ונמצא דלובש כלאים שלא במקום מצוה. והכי משמע נמי מהא דאמרינן פ"י דיבמות (דף צ') דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה. והא הכא דמדאורייתא ארצוי' מרצה ואמרו רבנן לא הורצה וקא מעייל חולין לעזרה. ואמאי לא פריך הש"ס כיון מדאורייתא ארצוי' מרצה. א"כ איך מביא חטאת אח"כ והכהן עובד בבגדי כהונה ואיך יכלו רבנן למיעקר בקום ועשה והא עדיפא טפי להקשות דהא חולין שנשחטו בעזרה איכא למ"ד דהוי דרבנן. וכן בפסחים ודף פ"ח) אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני ופריך והאיכא חד דלא נפיק ומשני היכי לעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה. ואמאי לא קאמר משום עבודה בבגדי כהונה שלא במקום מצוה. וכן בפ"ג דגיטין (דף כ"ח) ואי אשמועינן תרומה דזומנין דלא אפשר אבל חטאת העוף מספיקא לא ליתי חולין בעזרה. וכן בפ"ד דכריתות (דף י"ח) משום דלא נקבע הראשין בחטאת נימא לשני אייתי חולין בעזרה. וכן בפ"ג דקידושין (דף ס"ו) אי לאו דקים לי' בנפשי' דאכל. חולין בעזרה לא הוי מייתי [אך שם יש לדחות דחולין בעזרה איהו בעצמיה עבד איסורא] ואמאי לא קאמר בכל הני משום כלאים בבגדי כהונה. ודוחק לומר דכל הני סוגי' דלא כרבי דאמר בפ"ק דיומא דאבנטו של כהן הדיוט הוא של כלאים דא"כ איך פסק הרמב"ם כרבי כיון דסוגי' דשמעתין דלא כוותי' וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף ל"ג) דסוגי' דשמעתא אזלא כאידך

ועוד דתנן בפ"ג דיומא (דף ל"א) הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. הביאו לי את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. וא"כ אי אמרינן דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבידה א"כ איך שוחט את התמיד בבגדי כהונה. והא שחיטה לאו עבודה היא. וכמו שהקשו התוס' בפ"ג דיומא (דף ל"ב) על הא דאמרינן התם יכול לא מירק והא פסול א"כ ה"ל עבודה באחר והקשו דשחיטה לאי עבודה היא ואפי' לפי מה שתירצו התוס' בחולין (דף כ"ט) דמ"מ פסול מדרבנן אפ"ה קשה דאיך יכלו רבנן למיעקר בקום ועשה. דאבנטו של כה"ג לכ"ע של כלאים הוא [ועוד דאמרינן בשבועות (דך כ"ד) כי קתני מידי דלית לי שאלה שבועה דאית לי' שאלה לא קתני. ופריך והרי הקדש ומשני בבכור אלמא דמהני שאלה אפי' לאחר שנזרק והשתא אי אמרינן דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבודה א"כ הרי עבר הכהן על לאו דכלאים בבגדי כהונה וכ"ת דמ"מ תיפוק לי' משום חולין בעזרה דכיון דשואל א"כ הרי הכנים חולין לעזרה. דבזה אפשר לומר כמו דאמרינן במנחות (דף מ"ח) דפריך להו היכא אי גוואי קא מעייל חולין לעזרה. ומשני דפריק להו מגואי וחולין ממילא הוי (ועיין בתשובותי לקמן סי' י"ז אי דמי פדיון להיתר והארכתי שם) אבל אי כלאים אסור שלא במקום מצוה א"כ איך שואל דהא אמרינן בפ"ד דנזיר ודף כ"ח) דר"ע סבר דאפי' אשתחיטת בהמה אינו יכול להפר משום הפסד קדשים מכש"כ דאין להתיר מחמת דהוי כלאים שלא במקום מצוה. והכי משמע קצת בגטין (דף נ"ד) הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין. והשתא אי אמרינן דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבודה וא"כ כיון שפיגלו לבשו כלאים שלא במקום מצוה וא"כ לר"ל דאמר בפ"ג דכתובות (דף ל"ה) דחייבי מלקיות שוגגין פטורין משום דקלב"מ וא"כ אמאי חייבין הא כיון דפיגלו. א"כ לבשו כלאים שלא במקוה מצוה. וה"ל חייבי מלקיות שוגגין ופטורין וכמו דאמרינן (דף נ"ב) איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב ואמרינן מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך ומשני אמר לך מנסך קלב"מ כי' וכתבו התוס' דמטעם שלא יהא כל א' וא' הולך ומטמא טהרותיו של חברו אין לחייבו. דמה"ט לא מחייבינן טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר ואין לומר כיון דלבשו כלאים מתחלה א"כ נתחייב במלקות קודם חיוב התשלומין וע"כ משלם אח"כ משום דאינם באים כא', דהא כיון דאמרינן בסוף מכות (דף כ"א) רב אשי אמר אפי' לא שהה אלא כדי לפשוט ללבוש חייב וא"כ ליפטור משום קלב"מ. וכמו דאמרינן בירושלמי רפ"ג דכתובות. והתני החוסם פרה משלם ששת קבין לפרה וארבעה קבין כו' התיב ר' זעירא קומי ר' מנא. הרי המצית גדישו של חברו בשבת על שיבולת הראשון חייב מכות מכאן ואילך בתשלומין. ולית אמר כן. על כל שיבולת ושיבולת יש התריית מיתה. וכא על כל חסימה וחסימה יש התריי' מכות. והכא נמי על כל שהי' יש חיוב מלקות ואמאי לא אמרינן קלב"מ. וכ"ח הא בלא"ה קשה לר"ל מהא דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף כ"ט) א"ר ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב. א"ל רב אשי לרב מרי לאו שאין בו מעשה הוא. וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"ל ר' יהודה הוא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. ור"ל סבר כר' יהודה בפ"ג דמכות (דף טו) דאיתמר שבועה שלא אוכל ככר זה ועבר היום ולא אכלה ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו אינו לוקה. ר"י אומר אינו לוקה משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עניו. ור"ל אמר אינו לוקה משום דה"ל התראת ספק ואמרינן התם דר"ל לא אמר כר"י משום דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. וא"כ אמאי חייב לשלם. דאפי' אם לא התרו בו הא ה"ל חייבי מלקיות שוגגין. דהא לא קשה דההיא אליבא דר' יהודה אמרה אבל ר"ל סבירא לי' דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כמו שכתבו התו' בריש שבועות (דף ג') דר"ל סובר דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מהא דבפ' ד' מיתות (דף ס"ה) דפטר ר"ל חסמה בקול והנהיגה בקול אבל מהך דכלאים קשה דהא ה"ל לאו שיש בו מעשה. ור"ל סבירא לי' דחייבי מלקיות שוגגין פטורין. ודוחק לאוקמי סתם מתניתין דלא כרבי דסבירא לי דאבנטו של כהן הדיוט הי' של כלאים אלא ודאי דכלאים בבגדי כהונה הותרה לגמרי בין במקום עבודה בין שלא במקום עבודה. והכי משמע נמי ביבמות (דף ל"ב) בעל מום ששימש בטומאה ר' חייא אמר חייב שתיים ועיין (בד' ל"ג) מידי חטאת קתני או לאוי קתני. ומשמע דליכא איסור יותר. והכי משמע קצת בתמורה (דף ו') מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות משום בל תקריבו כו' ובתמורה שם (דף ז') קאמר שם לא שמיע לך הא דא"ר ינאי בחבורה נימנו וגמרו המקדיש בעל מום לגבי המזבח עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוי' כו' משמע דליכא איסור יותר. אך אפשר לדחות דלאו דכלאים לאו מחמת הקרבה הוא כמו דאמרינן בסוף מכות (דך כ"א) אמרו לו אינו מן השם]

והכי משמע נמי בירושלמי דכלאים בבגדי כהונה הותר לגמרי דאמרינן בירושלמי רפ"ז דיומא (ה' א') על המשנה דבא לו כה"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באצטלית לבן משלו ואמרינן מניין לקריאת הפרשה כו. ר' אמי בשם ר' יוחנן שירי עבודות עובדן בבגדי לבן. א"ר מתנא מתניתא אמרה כן ואם לאו באצטלית לבן משלו. ר' יוסי בעי למה שהן בחוץ הרי שחיטה אינה אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב ר' יוסי בשם ר' יוחנן רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן. מצינו שחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רנה עובדה בבגדי לבן אלמא דאם רצה עובדה בבגדי זהב ע"כ אע"ג דאבנטו של כה"ג ביו"כ הוי ודאי של כלאים. אעפ"כ אם רצה לעבוד בבגדי זהב. עובד. אע"ג דאינו מוכרח לעבוד בבגדי זהב. א"כ הי' צריך לעבוד בבגדי לבן דכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב אלא ודאי דכלאים בבגדי כהונה הותר לגמרי אפי' שלא במקום מצוה נמי

והכי נמי משמע בירושלמי ספ"ב דיומא דאמרינן התם יכולים