עמק יהושע חלק א יב

דרבי סבר כדי לחנכו במצות. וא"כ תקשה דאיך לובש כלאים לדעת הרמב"ם שסובר דלא הותר אלא במקום מצוה

[ועוד דנראה לע"ד דהא דפליגי ר"י ור"ל בפ"ק דנדרים (דף י') בכינויין דר' יוחנן אמר לשון נכרים ר"ש בן לקיש אמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודרין בו וטעמא מאי תקינו רבנן דלא לימא קרבן. דר"י ור"ל לטעמייהו אזלי דלר"י דקאמר בנזיר (דף כ"ט) דהלכה היא בנזיר. דאי מדרבנן לא הוי יכלי רבנן למיעקר בקום ועשה, משום דקא סבר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא בפ"ב דקידושין (דף נ"ז) וכמו שכתבו התוס' בפ"ז דב"ק (דף ע"ב) וא"כ אי הוי דרבנן איך מכניס חולין בעזרה. אבל ר"ל שסובר דחולין שנשחטו בעזרה דרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי חולין בעזרה דרבנן וע"כ סובר דכינוין הוא לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו. אלא שראיתי להר"ן שכתב ברפ"ק דנדרים ודף ב') דאפי' לר"ל דאמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו הרי הוא ג"כ כנדר גמור מדאורייתא ומביא קרבן. והביא ראי' מריש נזיר. ומשמע שם מדבריו דאם כינויים הם מדרבנן לא מיחייב עלייהו קרבן. ואינו מוכרח. דאפי' אם נאמר דלר"ל כינוים הם מדרבנן. אעפ"כ מביא קרבן משום דר"ל לפעמי' דס"ל בפ"ד דנזיר (דף כ"ט) דאתי חינוך דרבנן ודחי חולין בעזרה דרבנן. והכא נמי תקינו רבנן דלא לימא קרבן. והכי משמע בריש נדרים שם (דף ב') דקאמר פתח בכינויין דאורייתא ברישא והדר מפרש ידות דאתיין לי' מדרשא. ופריך הניחא למאן דאמר לשון עכו"ם. אלא למאן דאמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו מאי איכא למימר. ונדחק שם הר"ן וכתב דאע"ג דמאורייתא הם אפ"ה אינם פשוטים יותר מידות כדי שיתחיל בהם אבל לפי מה שכתבתי א"ש. וא"כ כיון דמדרבנן הוא א"כ איך לובש הכהן בגדי כהונה לרבי דסתים לן מתניתין ואיהו סבירא לי' בפ"ק דיומא דאבנטו של כהן הדיוט הוא של כלאים]

עוד נראה לי להביא ראיה מהא דאמרינן בפ"ה דגיטין (דף נ"ה) על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח אמר עולא ד"ת בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת. מאי טעמא יאוש כדי לא קני ומה טעם אמרו לא נודעה מכפרת. שלא יהיו כהנים עצבין. ופירש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין. אמרו לי' רבנן לעילא והא אנן מפני תיקון המזבח תנן. אמר להם כיון דכהנים עצבין נמצא המזבח בטל. ורב יהודה אמר ד"ת בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני ומה טעם אמרו נודע אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ופריך הש"ס בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת ופירש"י דאיכא אכילת כהנים אלא לרב יהודה מאי ארי' חטאת. וא"כ אי אמרינן דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבודה. קשה דאמאי קאמר בשלמא לעילא היינו דקתני חטאת שצריך לתקן מפני שלא יהיו הכהנים עצבין וגבי עולה לא תקינו מפני שאינה נאכלת לכהנים הא אכתי הכהנים עצבין מחמת שלבשו כלאים שלא במקום מצוה דחמור טפי דחולין בעזרה איכא למ"ד שהוא לאו דאורייתא אלא ודאי דכלאים בבגדי כהונה הותר אפי' שלא במקום עבודה נמי

והכי נמי משמע בירושלמי רפ"ח דתרומות דאם התחיל בעבודה גומר מפני תיקון המזבח דאמרינן בירושלמי שם. מן מה דתנא עשו אותה כחטאת הגזילה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. הדא אמרה שמקבל ואח"כ זורק קומץ ואח"כ מקטיר פי' שאם התחיל בעבודה גומר. והשתא אם איתא דכלאים לא הותרה א"כ איך יכלי רבנן למיעקר בקום ועשה ועיין רש"י בגיטין אך לפי מה שכתב שם הרשב"א ע"ש ברשב"א ליכא לאוכוחי ודו"ק. ועיין בתשובותי (סי' י"ג)

עוד נראה לי להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ' בתרא דמנחות (דף ק"ו) פירשתי מנחה וקבעתים בכלי א' של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי יביא מנחה של ששים עשרונים דברי חכמים רבי אומר יביא מנחה של עשרונים מא' ועד ששים כו', ואמר רבא התם דכ"ע אסור להכניס חולין בעזרה והכא מותר לערב חובה בנדבה קא מיפלגי רבנן סברי מותר לערב חובה בנדבה. ורבי סבר אסור לערב חובה בנדבה. אמר לי' אביי לרבא לרבנן דאמרי מותר לערב חובה בנדבה הא בעינן שני קמצים ומשני דקמיץ והדר קמיץ כו'. ופריך ואקטורי היכא מקטר להו ליקטר נדבה ברישא. דחובה היכי מקטר להו כו' א"ר יהודה דמקטיר להו לשם עצים וכר' אליעזר דתני' לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים. אמר לי' רב אחא ברי' דרבא לרב אשי דילמא דכ"ע מותר לערב חובה בנדבה והכא בדר' אליעזר קא מיפלגי דרבנן אית להו דר' אליעזר ורבי לית לי' דר' אליעזר. והשתא אם איתא דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבודה. אמאי לא פריך רב אחא ברי' דרבא לרב אשי דילמא אזלי לטעמייהו דרבנן סברי דמותר להסיק לשם עצים דסברי דאבנטו של כהן הדיוט לא היה של כלאים וע"כ יכול להעלות לשם עצים. אבל לרבי דאית לי' בפ"ק דיומא (דף י"ב) דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דשל כהן הדיוט הי' של כלאים. א"כ איך אפשר להעלות לשם עצים הא לובש כלאים שלא במקום מצוה. ודוחק לומר דהא דמקשה דבדר' אליעזר קא מיפלגי היינו משום דאזלי לטעמייהו דה"ל לפרושי: [וכה"ג הוכיח הש"א מהא דתנן בפ' כל הזבחים (דף עז) איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאלו הן עצים והשתא כשמתעסק ליתן בשר החטאת ליתן מלמעלה אע"ג דרואה אני כאילו הם עצים הא לובש כלאים שלא במקום מצוה וכן מוכיח מהא דתנן (שם) איברים באיברי בעלי מומין ר' אליעזר אומר אם קרב הראש א' יקרבו כל הראשים ולא חיישינן לאיסור כלאים בשעה שעוסק להקריב בעלי מומין ע"כ. אע"ג דלכאורה יש לדחות הראי' מהא דאיברי בעלי מומין דהא אמרינן התם אמר ר' אלעזר לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים אבל א' א' לא אלמא דבעינן שנים שיהיה בודאי באותה הקטרה איברי תמימים ולפי"ז יכול ללבוש בגדי כהונה. דהא באותה שעה מקטיר איברי תמימין. והוי במקום מצוה. אך לדעת הרמב"ם לא יתיישב זה הא הרמב"ם מפרש דהא דאמרינן דלא הכשיר אנא שנים שנים היינו אם הקריב שני ראשים יקרבו כל הראשים כמו שכתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים כמו שכתב שם הכ"מ והלח"מ וא"כ לפי דעת הרמב"ם קשה מכלאים דסבירא ליה שלא הותר אלא במקום עבודה. ואפי' לפירש"י נמי אין לדחות דה"ט משום שמקריב שנים שנים דהא אמרינן בפ"ת דזבחים (דף ע"ד) אר"נ טבעת כו' שנתערבה במאה טבעות ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כולן. דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא כו' רב דאמר כר"א דאמר אם קירב הראש א' יקרבו כל הראשים כולן ופריך הש"ס והא אמר ר"א לא התיר אנא שנים שנים. ואם איתא דכלאים בבגדי כהונה לא הותר אלא במקום עבודה לימא דהתם בעינן שנים שנים כדי שלא ילבוש כלאים שלא במקום עבודה. וגבי טבעות לא שייך זה. אלא ודאי דכלאים בבגדי כהונה הותר לגמרי ועוד דבאיברי חטאת ועולה לא מצינו שיצטרך להקריב שנים והכי משמע בפ"ח דזבחים (דף ע"ו) בהא דלמחרת מביא אשמו דמשני התם דמסיק להו לשם עצים. וכן ברפ"ה דיומא (דף מ"ז) דבעי בין הבינים של מלא קומצו מהו ומסיק דמקטיר קומץ לחודי' תחיל' והדר בין הביניים ומקטיר להו לשם עצים וכר' אליעזר כו' הניחא לר' אליעזר כו' אלמא דמקטיר בין הביניים לחודא לשם עצים לר' אליעזר ולא חיישינן להא דלובש האבנט של כלאים שלא במקום מצוה]

והכי משמע נמי בהא דאמרינן בפ"ה דפסחים (דף ס"ה) תני' ר' יהודה אומר כוס הי' ממלא מדם התערובות שאם ישפך דמו של א' מהם נמצא זה מכשירו. א"ל לר' יהודה והלא לא נתקבל בכלי. ופריך מנא ידע אלא הכי קאמר שמא לא נתקבל בכלי. ופי' התוס' דאסור לזרוק דם פסול ע"ג המזבח