עמק יהושע חלק א קכח

שהגדיל בינתים אלמא דלא נדחה נברא. וליכא למימר דר"א לטעמיה דלית ליה דחוי כלל כמו דאמרינן בפ"ח דזבחים (דף ע"ד) והרי שחוטין דלכ"ע נדחים ותנן ר"א אומר אם קירב הראש של א' מהם יקרבו כל הראשים כולן ומשני הוא דאמר כחנן המצרי דתנן חנן המצרי אומר אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזויג לו דלית ליה דחוי. דהא אמרינן התם בסוכה ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחוש"מ לא צריך קרא דודאי מתחיב אלמא אע"ג דנדחה בהתחלת החיוב אפ"ה לא נדחה בסוף החיוב ואילו בדחוי של מצוה כל שנדחה בהתחלת היו"ט דהיינו שנקטם ראשו ואח"כ עלתה בו תמרה ביו"ט יש דחוי. וליכא למימר דגבי לולב כיון דמצותו הוא רק בנטילה אין חיובו נמשך כל היום אלא כל היום הוא תשלומין לשעה ראשונה וע"כ כיון דנדחה בשעה ראשונה נדחה נמי לאח"כ משא"כ בסוכה שמצותה כל היום ע"כ לא תלוי סוף היום בתחילתו וכן בימים אלו תלוי היום השני בראשון כמו שכתב הרא"ש גבי שבת. דאעפ"כ תקשה מהא שהבאתי מריש חגיגה (דף ב') לענין ראיה דאפי' היה חיגר בשעה ראשונה ואח"כ נתפשט בשני' ודאי חייב ולא צריכא מתניתין לאשמעינן אלא אע"ג דמצותה הוא רק שעה אחת של ראית פנים ואפי' אם היה פטור בשעה ראשונה אפי' הכי חייב. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דחגיגה ה"א) הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט ראשון שהוא חייב מה פליגין בשאר הימים חזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני כו' ר' הושעי' אמר כל ז' חובה אלמא דאפי' היה טומטום בתחילתו ונקרע חייב אח"כ ולא אמרינן כיון דאדחי אדחי ועיין לעיל בתשובה (סי' ג') וכן מה שהבאתי מהך דכפאו ואכל מצה בר"ה (דף כ"ח) אלמא אפי' היכא דאין מצותה אלא שעה אחת אפ"ה לא אמרינן דנדחה וכה"ג אמרינן בירושלמי (בפ"ק דמגילה ה"ג) גבי מתניתין דבן עיר שהלך לכרך כו' והוא שיצא קודם שהאיר המזרח אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר רב נחמן בר יעקב בעי מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר (פי' דכיון דאמרת דבהאיר המזרח תלי מילתא אם כן גר שנתגייר לאחר שהאיר המזרח נמי יהא פטור ממגילה דכיון דבשעת התחלה היה פטור. יפטור נמי אח"כ בתמיה) עכ"ל הירושלמי. אלמא דלא אמרינן גבי גברא כיון דנדחה נדחה ואילו גבי דחוי של מצות כל שנדחה בתחילת החיוב נדחה נמי לאח"כ ואם כן דחוי של מצות גרוע יותר מדחוי דגברא ואיך כתב הרא"ש דדיחוי דגברא גרוע יותר

ולפ"ז היה אפשר לומר שסברת הר"מ דאין דחוי בגברא כלל כמו שהוכחתי ולא קשה ג"כ מהא שהביא הט"ז מהך דנגמר הדין (דף מ"ז) דאמרינן גבי אבלות דאבלות מאימתי קא מתחלא מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא הילכך הואיל ואדחי אדחי דאפשר לומר דהתם לא הוי דחוי גברא אלא דחוי מצוה דהא נדחה מצות האבלות לגמרי ודמי להא דכסוי הדם דכסהו הרוח פטור מלכסות ואם חזר ונתגלה חייב לכסות רק התם מחמרינן לומר דאין דחוי אצל מצות וכמו דאמרינן במס' עבודת כוכבים ומזלות (דף מ"ג) דר"פ גופים איבעי' ליה אבל לא באבלות דאזלינן לקולא ועוד דהתם בידו לגלות ולכסות אבל הכא השעה הראשונה שמחויב להתאבל אזדא לה. עכ"פ הא דאמרינן בסנהד' דאבלות כיון דאדחי אדחי התם הוי דחוי המצוה ואע"ג דגבי דחוי דאתרוג לא נדחית מכל וכל דהא מחויב ליטול אתרוג אחר ואם כן גבי אבלות דנדחה המצוה לגמרי אפשר דהוי דחוי דגברא אעפ"כ הא בחולין (דף פ"ז) גבי כסוי הדם אם כסהו הרוח קרי לה דחוי דמצוה ובע"ז (דף מ"ז) אמרינן דר"פ ספוקי מספקא ליה אם יש דחוי אצל מצות אע"ג דהתם נדחית המצוה מכל וכל. אעפ"כ הוה דחוי דמצוה אלא ודאי כיון דנדחית המצוה מכל אדם הוי דחוי דמצוה. וה"נ באבלות הא דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) אבלות מאימתי קא הוי מסתימת הגולל. כפרה מאימתי קא הוי מכי חזא צערא דקברא פורתא. הילכך הואיל ואדחי אדחי דמי נמי לדחוי דמצוה. וא"כ אין ראיה מזה לקטן שהגדיל. דהא התם הוי דחוי דגברא שהדחוי הוא מחמת שהוא קמן ואין הדחוי מחמת המצוה שנדחית אלא מחמת הגברא שהוא קטן ופטור מן המצות וכבר הוכחתי דאין דחוי בגברא [ומה שהביא הט"ז ביו"ד ראיה מהך לענין קטן שהגדיל אפשר לומר דמסתבר ליה בההיא דסנהדרין דהוי נמי דחוי דגברא דבכסוי הדם אע"ג דנדחה המצוה מכל אדם אפ"ה הוי דחוי דמצוה שאפשר לומר שזה הדם נדחה ממצות כסוי עוד. וע"כ מקרי דחוי דמצוה. אבל גבי אבלות דאמרינן הואיל ואדחי אדחי הוי דחוי דגברא דאין הדחוי על מה לחול אלא על האבל שנדחה ממצות דחוי וע"כ קרי לה דחוי דגברא. וע"כ הביא ראיה מזה לקטן שהגדיל שנדחה נמי ממצות אבלות. מחמת שעיקר חלות האבלות הוא משעה ראשונה וכיון שנדחה משעה ראשונה נדחה לגמרי. ובמ"א הבאתי קצת ראיה לזה מהירושלמי (פ"ד דסוטה ה"ג) היה לו אשה ובנים ומתו בין קנוי לסתירה כבר נראית לשחות. לא היה לו אשה ובנים (פי' והיא איילינות שאינה ראויה לקיימה) ונולדו לו בין קנוי לסתירה כבר נראית שלא לשתות (פי' ופטורה מלשתות אח"כ). ובירושלמי פ"ב דכתובות לענין אונס דצריך לכונסה. היה נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר ופי' דאע"פ שמתה אשתו אח"כ אעפ"כ פטור מלכונסה והארכתי בזה במ"א. ועיין לקמן מה שהבאתי מבכורות (דף מ"ז) אבל אינו מוכרח דאפשר לומר דבסנהדרין הוי דחוי דמצוה כיון שנדחית עיקר המצוה משא"כ בקטן שהגדיל דאין הדחוי אלא מחמת הגברא ואין דחוי בגברא כמו שאבאר לקמן אלא דוקא במקום שהוא בתורת תשלומין כמו גבי ראיה אי אמרינן דכולם תשלומין דראשון וע"כ אמרינן דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני פטור. כמו דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') וכן בקטן שהגדיל בין שני פסחים אי אמרינן דפסח שני תשלומין דראשון אבל במקום שעצם החיוב שוה לא אמרינן דחוי בגברא. וכמו שהביא הר"מ ראיה מהך דאייתי שתי שערות בשבת ביבמות (דף ל"ב)]

והנה לכאורה יש להביא ראיה דיש דחוי בגברא מהא דאמרינן בפ"ק דזבחים (דף י"ב) אמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה אתמר נמי א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ואדחי ידחה ואמרינן התם בעי ר' ירמיה אכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר וחזרו בהם מהו מי הוי דחוי או לא א"ל ההוא סבא כי פתח ר' יוחנן בדחוין מהא פתח מ"ט התם גברא אדחי קרבן לא אדחי הכא קרבן נמי אדחי אלמא דיש דחוי בגברא. אך באמת אין זה ראיה ויש להביא ראיה להיפוך דלא אמרי' יש דחוי בגברא דהא דאמרינן התם אכל חלב והפריש קרבן כו' וחזר בו היינו דוקא אם הפריש קרבן ונדחה קרבן מחמת הגברא וכן בנשתטה מיירי דוקא בהפריש קרבן דנדחה הקרבן אבל אם אכל חלב ונשתטה או כו' לא אמרינן דנדחה הגברא מלהביא קרבן כיון שנשתטה או כו' בינתים ונדחה מלהביא קרבן. אלמא דלא אמרינן דנדחה הגברא מלהביא קרבן. וכן משמע ברמב"ם (פ"ג מה' שגגות ה"ח) שכתב מי ששגג והפריש חטאתו ואח"כ נעשה כו'. וכן בירושלמי פ"ק דהוריות הפריש חטאתו ונתחרש או נשתטה או שהורו ב"ד שחלב מותר ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו אלמא דדוקא אם הפריש קרבן דנדחה הקרבן

וכן יש להביא ראיה מהא דבעי ר"י בפ"ק דזבחים (דף י"ב) אכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר וחזרו בהם מי הוי דחוי אלמא דזה נקרא דחוי מה שהורו ב"ד שחלב מותר וכמו שכתבו התוס' דאע"ג דבטעות הוי אפ"ה הוי דחוי וא"כ מאי בעי ליה לר' ירמיה אליבא דר' יוחנן הא אמרינן בריש