עמק יהושע חלק א קכה

מלמד שהוא עושה שליח וזה הוי מטעם זכי' וע"כ אי הוה ידעינן דזכות הוא לה הוי מועיל דזהו מטעם זכי'. וכן בתרומה דבעי למילף מגרושין נמי יש ב' דברים הא' מה שהוא האופן שמקנים לו דהיינו לתרום משלו על של חבירו זה מהני מטעם זכי' כמי דמהני בשליח לקבלה שזהו מטעם זכי' ואי הוה ידעינן דזכות הוא לה היו יכולים לקבל הגט בעבורה או בשחרור יכולים לקבל השחרור עבור העבד דזהו מטעם זכי' וזכין לאדם שלא בפניו [ובמ"א ביארתי דעת הפוסקים והביאם הר"ן רפ"ב דקדושין דזכי' לאו מטעם שליחות ואע"פ שאין שליחות לקטן אחרים זוכין לו מן התורה וחלק עליהם הר"ן ומצאתי להם קצת סמיכות מהירושלמי (בפ"ק דקדושין) ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא הולך כסף זה כו' שתצא שדך להבקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת כו' הגע עצמך שהי' קטן א"ל דרכו להגדיל וכן בירושלמי שם ולית להו לרבנן אדם משחרר חצי עבדו אית לון בעבד של שותפות אבל בעבד שהוא כולו שלו שני' היא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו ופריך ולית לי' לרבי שהוא כמזכה מימיני לשמאלו (פי' וא"כ איך משחרר חצי עבדו דליכא למימר גיטו וידו באים כא' דהא עדיין חצי עבד שלו) אית לי' במזכה ע"י אחר ופריך ולית להו לרבנן במזכה ע"י אחר ומשני סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר ושאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר אבל רבי סבירא לי' שאע"פ שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו זוכה ע"י אחר עכ"ל הירושלמי ומיושב בזה קושית התוס' ספ"ב דגטין (דף כ"ג) בד"ה ונעשה כו' תימא לר"י אם היתה עוברה האיך זכתה לו כו' ודו"ק]

אבל לתרום משל חבירו שזה צריך להקנות משל חבירו בזה ודאי לא מהני מטעם זכי' אלא מטעם דבעינן שליחות ממש זה ילפינן מדכתיב ושלח מלמד שהאיש עושה שליח דבזה בעינן שליחות ממש ולא מטעם זכי' והכי נמי בהפרשת תרומה משל חבירו בעינן שליחות ממש וע"ז אמרינן בפ"ק דחולין (דף י"ב) תרומה דילמא אינש אחרינא שמע ואזיל הו"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה ודלא כמו שכתב בתה"ד דהטעם משום דזה אינו יודע דעתו אם בעין יפה או רעה אלא משום דבזה בעינן שליחות מעליותא משום דבזה צריך להקנות משל חבירו וכיון דצריך להקנות משל חבירו ודאי דבעינן שליחות מעליותא

והשתא א"ש מה שהקשו התוס' בנזיר (דף י"ד) על שאנו עושים מעשים בכל יום שאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח כו'. ואיך נעשית שלוחה בדבר זה הא בשעה שעושה אותה שליחות לא היתה יכולה להפריש בעצמה חלה מקמה זה שאינו בר חיובא דאע"ג דיכול להיות שמהני מטעם זכי' כיון דהיא גילתה דעתה תחילה שרצונה שתפריש וא"כ אף אם יבוטל השליחות אפ"ה תהא מועיל אח"כ מטעם זכי' ולמה גרע מאם אומרת לשליח שיפריש ושמע שליח אחר שיכול ג"כ להפריש כמו שכתב התה"ד דמהני במקום דליכא קפידא בהפרשה והכא ודאי ליכא קפידא בהפרשה חדא דבזמן הזה קא מיירי ועוד שהיא סמכה תחילה עלי'. אבל לפי מה שביארתי ניחא דכיון דלהפריש הוי כמו להקנות דבזה בעינן שליחות מעליותא דהא בעי למילף תרומה מגרושין ובגרושין בעינן שליחות מעליותא ה"נ בעינן שליחות מעלי'. וע"כ הקשו התוס' דאיך עושים שליח הא מילתא דהיא לא מצי עבדה שלוחה כמי לא מצי עבדה דהא בעינן שליחות מעלי'. וכ"ת הא ודאי לא דמי תרומה לגרושין והראי' דבתרומה מהני אם אומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום ובגרושין בעינן דוקא שמיחד ואומר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי וא"כ סוף כל סוף לא דמי תרומה לגרושין וא"כ איך מדמו התוס' שליחות דתרומה לשליחות דגירושין

הא לא קשה מידי דהא התוס' כתבו בגטין (דף ס"ו) וזה לשונם אע"פ דאמרי' בפ' אין בין המודר גבי מודר הנאה מחבירו דתורם תרומתו לדעתו כו'. ומוקי לה באומר כל הרוצה לתרו' יביא ויתרום לא משום דכי אמר הכי לאו שליחותייהו קא עביד דבתרומה בעינן שליחות ממש אלא לענין מודר הנאה דוקא לא חשיב שליחות כו'. אלמא דלתירוצא קמא של התוס' מהני באומר כל הרוצה גבי גט נמי וא"כ דמי שליחות דגט לשליחות דתרומה וכמו דבגט בעינן שיהא מצי עביד דכל היכא דאיהו לא מצי עביד שלוחא דידי' נמי כו' כמי דמשמע ביבמו' (דף נ"ב) ה"נ גבי תרומה [אח"כ חפשתי בדברי האחרונים ומצאתי להמרכבת המשנה שכתב על הא שכתב המ"ל בענין א' שמסר גט לאשתו שנשתטית שאין יכול ליתן לכשתשתפה דמילתא דלא מצי למיעבד השתא לא מצי עביד שליח וכתב ע"ז המ"ל דלא בעינן שליחות שיכול למסור אח"כ מטעם זכי' וכתב ע"ז בעל מרכבת המשנה מצינו רק דזכין לאדם שלא בפניו שיקנה אבל לא שייך לומר זכין לאדם בבחי' הנותן ולא אמרו אלא זכין לאדם שלא בפניו ולא זכין מאדם עכ"ד]

ולכאורה יש להביא ראי' דאמרינן זכין לאדם שלא בפניו אפי' באופן לזכות משלו לאחר ג"כ מהא דאמרינן בב"ק (דף ס"א) רבה אמר גדישים דשעורים דישראל היו וגדישים דעדשים דפלשתים וקא מיבעי לי' מהו ליטול גדישין של ישראל לפני בהמתו ע"מ לשלם גדישין של עדשים דפלשתים וכתב ע"ז הרא"ש ויראה שעדיין לא היו מזומנים אלא רצו ליקח גדישים של שעורים דישראל ולכשיזדמן להם גדישים דעדשים דפלשתים יחזור להם אבל אם הי' גדישים דעדשים מזומנים אפי' אין בעלי גדישין דשעורים לפנינו מותר לזכות להם גדישים של עדשים ע"י אחר וליקח גדישין של שעורין דזכות הוא לו דעדשים עדיפי טפי. אלמא אמרינן דזכין לאדם שלא בפניו אפי' לזכות משלו לאחר ג"כ. וכן אמרינן בכתובות (דף מ"ח) מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אלמא דזכין מאדם אפי' שלא בפניו נמי. ואפשר לומר דהתם לא מתורת זכי' ושליחות אלא שזה לא נקראה גזילה דברשות קא עבדי שאם יוודע לו יהא ניחא לו. אבל בדבר דבעינן זכי' או שליחות ל"א אלא דזכין לאדם שלא בפניו אבל לא זכין מאדם. והא דאמרינן ברפי"ד דיבמות (דף קי"ג) ההוא חרש דהוי בשיבבותי' דרב מלכי' אנסבי' איתתא וכתב לי' ארבע מאה זוזי מנכסי' כו' וכתבו התוס' דוקא במטלטלי תנן בהנזקין חרש רומז ונרמז אבל במקרקעי לא ומה ששיעבד בכתובה מקרקעי משום שהי' לו אפוטרופוס וגם זכין לאדם שלא בפניו. אלמא דזכין אפי' מאדם שלא בפניו. אך מזה לא מוכח. דעיקר התירוץ של התוס' הוא משום שהי' לו אפוטרופוס אמרינן בגטין (דף נ"ב) אפי' לעני תרומה דתורמין ומעשרין להאכיל ע"ש

ואין להקשות על מה שביארתי דכל שהוא מטעם זכי' דזכין לאדם שלא בפניו אמרינן דכיון שגילה לאדם א' שיעשה שליחות אפי' עשה אחר נמי מהני כיון שגילה דעתו שהוא חפץ בזה וליכא למימר בזה מילי לא מימסרן לשליח דאפי' בטל השליחות אפ"ה מהני מטעם זכי'. דהא כתב הרא"ש בפ"ב דקדושין שאם גילה דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לשדכה לו והלך השדכן וקדשה בלא מנוי שליחות שהיא מתקדשת לו והביאו בש"ע (אה"ע סי' ל"ה). (ובסי' ל"ו) הביא המחבר דעת הקדוש מרדו"ש במרדכי דאין השליח יכול לעשות שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח וקדושין הוי מילי משום שאינו יכול לקדש בע"כ. וכן איתא בירושלמי (בספ"ג דגטין) במתניתין דהמביא גט בא"י וחלה כו' אף בקדושין כן מה בין גיטין מה בין קדושין ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש. וכן בפ"ד דגטין איתא שם חלה שליח מה את עביד לי' בגטין כקדושין אין תעבדי' כגטין ביד כל אדם מצוי לגרש אין תעבדי' כקדושין לא ביד כל אדם מצוי לקדש. (וכבר תמה הפ"מ על שלא הביאו הפוסקים הירושלמי הלז). עכ"פ מוכח מזה דלא כהרא"ש לפי מה שביארתי דכיון דמטעם זכי' הוא אפי' לא צוה להשדכן בשליחות רק שגילה דעתו שחפץ