עמק יהושע חלק א קכד

קצת בחתיכה וע"כ אמרינן אפשר לסוחטו אסור ולדעת קצת פוסקים חתיכה נעשית נבילה אבל הכא כיון דמפריש עליו לפי חשבון הוי כמו שניטל האיסור ויצא מתוכו וכמו שכתבו התוס' בפ' כל הבשר (דף קי"ב) על הא דאמרינן דמשדא בי' תרי גללי מילחא ומשפי' שהדם נגרר אצל המלח בשוליים ואפי' למ"ד אפשר לסוחטו אסור יש להתיר כאן ולא אמרינן דמיד כשנוטף השומן מן הבשר נאסר מחמת דם המעורב בו ושוב לא יועיל לו תרי גללי מילחא דכיון שהדם נפרש ממנו לגמרי לא נשאר בו טעם ואפי' משהו דכך היו בקיאין בדבר המותר ולא דמי לאפשר לסוחטו לעיל דהתם אין האיסור יוצא לגמרי אלא מתבטל כו'. וא"כ הכא נמי כיון דמפריש עליו ממקום אחר הרי יוצא האיסור לגמרי ע"כ אינו מפריש רק לפי חשבון]. א"כ אין ראי' מהסוגי' דהשוכר את הפועל כלל דלא צרכינן לתרוצי' כמו שכתבו התוס' כשאין הבעלים בעיר

אך מהירו' דפ"ב דערלה משמע דאין הטעם דאחר אינו יכול להפריש משל בעה"ב משום דא"י דעתו כמ"ש התה"ד דאמרינן התם מעלין את המדומע בא' ומאה מה את עביד לי' בתחילת הפרשה או בסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין הקטן מעלה ואין אחר מעלה ואינו דוחה את השבת אין תעבדיני' בסוף הפרשה קטן מעלה ואחר מעלה ודוחה את השבת תמן תנינן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ותני עלה רשב"א אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ר' יונה אמר ר' יהודה עביד לה בסוף הפרשה רשב"א עביד לה בתחילת הפרשה עכ"ל הירושלמי ועי' בשבת ר"פ כ"א (דף קי"ב). ובירושלמי רפי"ח דשבת מאן תנא מטלטלין את הדימוע ר' אליעזר דתנן ר' אליעזר אומר הוא סאה שנפלה היא סאה שעלתה. פו ראין בזה משום מתקן. עכ"פ אי העלאת המדומע הוי כתחילת הפרשה אין אחר יכול להפריש אע"ג דשיעורו קצוב כמה שנדמע וא"כ אפי' הוי כתחילת הפרשה אמאי אינו יכול האחר להפריש מטעם זכי' אלא ודאי דהא דאין אחר יכול להפריש שלא מדעת בעה"ב הוא משום דבעינן שליחות ממש כמו שאבאר וע"כ אי הוי כתחילת הפרשה אין האחר יכול להפריש אפי' שיעור קצוב נמי

ועוד נראה לי להביא ראי' דהא דאחר אינו יכול להפריש אין הטעם כמו שכתב תה"ד משום שאינו יודע דעתו של בעה"ב ובזמן הזה יכול אחר להפריש ג"כ מתורת זכי'. אלא דבעינן שליחות ממש. מהא דאמרינן ברפ"ב דקדושין (דף מ"א) שליחות מנ"ל דתני' ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהוא עושה שליח כו'. ואמרינן התם אלא לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך ומשני דה"נ דשליחות דתרומה ילפינן מגירושין והאי אתם גם אתם מבעי לי' לכדר' ינאי. וא"כ איך אמרינן בתרומה דלא בעינן שליחות ממש אלא מדין זכי' הוא הא אמרינן דשליחות דתרומה ילפינן מגרושין ובגרושין בעינן שליחות ממש וא"כ צריך להיות בתרומה נמי שליחות ממש

ועוד קשה לי על מה שכתב הר"ן בנדרים (דף ל"ו) דמיבעי לי' התם התורם משלו על של חבירו צריך דעת בענים מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דלמא מצוה דילי' הוא וניחא למיעבדי' ובעי למיפשט ממתניתין דתורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו. ופריך אי לימא לדעתו דילי' מאן שווי' שליח אלא לדעתי' דבעל הכרי הא קא מהני לי' דעביד שליחותי' אלא משלו על של בעל הכרי כו' וא"א צריך דעת הא קא מהני לי' אלא לאו אין צריך דעת. ומשני לעולם משל בעל הכרי כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום. וכתב הר"ן דכה"ג מהני לגבי תרומה דבגילוי דעת בלחוד דניחא לי' סגי ולגבי מודר הנאה לא חשיב מהני. אבל אי אמר כל השומע קולי יתרום שליחות מעלי' הוי ואסור במודר הנאה דהא אמרינן בפ' המדיר (דף ע') כל השומע קולי יזון שליחותי' קא עביד ומפקינין לי' מדתנן בפ' המקבל (דף ס"ז) דגבי גט מהני אם אמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי. אלמא דבתרומה מהני אפי' אי אמר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום. משא"כ בגט דבעינן דוקא כל השומע קולי יזון דזהו שליחות מעלי' כמו שכתב הר"ן. וקשה לי דא"כ איך הוי בעי הש"ס ברפ"ב דקדושין (דף מ"א) למילף תרומה מגט הא בגט בעינן שליחות ממש ובתרומה לא בעינן שליחות ממש לדעת הר"ן דאפי' בתורם משל בעל הכרי ובגילוי הדעת בלחוד סגי

ולכאורה הי' אפשר ליישב דלעולם לא ילפינן תרומה משליחות דידי' בגט דהתם ודאי בעינן שליחות מעלי' כמו שכתב הרא"ש ס"פ האומר דלענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמע קולו כו'. ואף דמסיק הרא"ש דזהו דוקא לענין כתיבת הגט וחתימה הוא דבעינן שמיעת קולו אבל מ"מ שליחות ממש בעינן. אלא ילפינן משליחות דידה דהא כתוב ושלח ושלחם מלמד שהיא עושה שליח וגבי דידה אמרינן ביבמות בשילהי פ' האשה (דף קי"ח) גבי מזכה גט לאשתו במקום יבם אי לאו משום זימנין דרחמא לי' הוה מצי לזכות לה בלא דעתה. אלמא דלא בעינן שליחות מעלי' ה"נ בתרומה ילפינן מינה ג"כ דלא בעינן שליחות מעלי' אלא דנדע דזכות הוא לו. אלא דאכתי קשה לי מה שנסתפק הר"ן בנדרים (דף ל"ו ושם) דאם אמר כל התורם אינו מפסיד אפשר דלא מהני בתרומה דאין זה שליחות מעלי' הא אעפ"כ מגלה דעתא הוא דניחא לי' ואנן לא בעינן אלא שנדע שזכות הוא לו. ועוד דלפי מה שביארתי דתרומה הוי ילפינן משליחות דידה מאין נדע זה אם למילף משליחות דידי' או משליחות דידה. ועוד היכן הוא החילוק דבשניהם כתוב ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח וא"כ אמאי בדידי' בעינן שליחות מעלי' ובדידה הוא מטעם זכי'

ע"כ נראה לע"ד דהא דאמרינן זכין שלא בפניו היינו להקנות לו שלא מדעתו אבל שיוציאו מרשותו מטעם דזכין לו שלא בפניו זה לא מצינו והא דמיבעי לן בנדרים (דף ל"ו) אם תורם משלו על של חבירו אם צריך דעת בעלים היינו אם מפריש משלו על של חבירו וא"כ הוי כמו שהוא מקנה לחבירו שמפקיע טבלו ויהיו חולין מתוקנים אבל לתרום משל חבירו או להפריש חלה משל חבירו אף בזמן הזה לא יכול להפריש דהא כיון דמפריש משל חבירו על של חבירו הרי מה שנעשית תרומה הוא מפקיע משל חבירו ובזה לא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו וכן כתב הרשב"א דלא בעינן שלוחו לדעתו אלא בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי אבל בתורם משלו לא בעינן שליחות ממש והטעם הוא כמו שביארתי דלא אמרינן אלא זכין לאדם שלא בפניו אבל לא אמרינן זכין מאדם שלא בפניו וע"כ אם הוא תורם משלו על של חבירו א"כ הרי מקנה לחבירו וכיון שהוא מקנה לחבירו ע"כ מהני מטעם זכין לאדם שלא בפניו אבל אם תורם משל חבירו הוי כמו שנוטל מחבירו שלא בפניו ודלא כמו שכתב התה"ד הטעם דאם מפריש משלו אין קפידא אבל אם מפריש משל חבירו הוי קפידא אם בעין יפה או בעין רעה. וכן בגרושין נמי יש ב' דברים הא' מה שהבעל מגרש וע"כ בעינן בזה שליחות ממש ולא מהני מטעם זכי' אלא דבעינן שליחות ממש אבל מה שהאשה מתגרשת אי הוי זכות לה הוה מועיל מטעם זכין לאדם שלא בפניו וע"כ מהני בשחרור כמו דאמרינן בפ"ק דגטין לחכמים דר"מ דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן דאיבעי לן ביבמות (דף קס"ו) גבי המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו הוה מועיל אי הוה אמרינן דזכות הוא לה וע"כ בעו למילף שליחות דתרומה משליחות דגרושין דגבי גרושין מצינו ב' שליחות הא' ושלח מלמד שהאיש עושה שלוח היינו שליחות ממש ושלחה