עמק יהושע חלק א קכב

תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פליגי בין ר"א בר"ש ובין רבנן דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה ר"א בר"ש אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה כו' עכ"ל הירושלמי. סי' אם נקצר העומר שלא בזמנו כגון ביום מיבעי ליה להירושלמי אם זהו דומה כמו שלא נקצר כלל כיון שלא נקצר בזמנו בלילה כמו שציותה התורה ע"כ הוא דומה כמו שלא נעבד בו מעשה דקצירה לשם מצוה והוי כבא מן העליה או שאע"פ שלא קצרו בזמנו אעפ"כ לא דמי לבא מן העליה וא"כ לרבנן דקייל"ן כוותייהו דנקצר ביום לא דמי לבא מן העליה דמ"מ אתעביד ביה מעשה דקצירה וא"כ הוא הדין לנמול בלילה דא"צ להטיף ד"ב דמ"מ מלוהו אלא דנימול בלילה ומזה קצת סמך לדעת הפוסקים דנימול בלילה א"צ להטיף ד"ב. ויש לדחות. ועוד דמשום לילה יכול להטיף למחר ד"ב. וזהו דוקא לבתר דפשיט ליה דלילה לא הוי מחוסר זמן דאם לילה הוא מחוסר זמן ולפ"ז הוי כנימול תוך שמונה אם הוא לילה א"כ לא קשה מידי למולו ביה"ש משום דלמא הוא לילה וא"כ הוא נימול תוך שמונה אז אין תקנה בהטפת ד"ב אבל למה שאומר דלילה לא הוי מחוסר זמן ולפ"ז יש לו תקנה בהטפת ד"ב וע"כ הקשה לו ר' יעקב לר' חגיי' דימולו ביה"ש לצאת ידי ספק של מילה בזמנה וע"ז השיבו אילו הוינא אנא ואת עלין בחד תרע דלמא הוינא יכילנא מכוונא פי' דלמא לא יכוון בשעה שהוא נולד אלא דנולד בסוף ביה"ש שהוא לילה וכעת יכוון בתחילת ביה"ש או קודם שהוא עדיין יום ז' וא"כ יהיה נימול תוך שמונה ושוב לא יהי' לו תקנה בהטפת ד"ב וע"כ אי אפשר למולו ביה"ש. ודו"ק היטב] וכל זה הוא לדעת הירושלמי דסבירא ליה דלילה לא הוי מחוסר זמן אבל לדעת הרמב"ם שפוסק דלילה הוא מחוסר זמן א"כ הנימול תוך ליל שמיני הוי כמו שנימול תוך שמונה שאעפ"כ א"צ להטיף ד"ב וכמו שביארתי כן נ"ל

דיני חלה

סימן כא

שאלה אם משרתת שבבית יכולה להפריש חלה בלא רשות ב"ה כשאינה בביתה או לא

תשובה דין זה איתא בש"ע יו"ד (סי' שכ"ח) ברמ"א בשם תה"ד דהא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף י"ב) אמר לשלוחו זיל תרום ושמע איש אחר ותרם אין תרומתו תרומה היינו טעמא דלא מהני משום דיש קפיד' דרוצה דוקא בזה דיודע ומכיר באיזה מדה רגיל בעה"ב לתרום עין יפה או רעה. אבל בהפרשת חלה בזמן הזה דהכל שוין ליטול בכזית אין לומר כלל שיש קפידא מי יפריש ויתרום כו' ע"ש

והנה מהתוס' דנדרים (דף ל"ו) משמע קצת דתורם משל בעל הכרי בעינן דוקא מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם משום דבעינן שליחות ממש. וכן מהתוס' דנזיר (דף י"ב) שהקשו התוס' על שמעשים בכל יום שאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח והפרישו חלה בעבורי וגם תלמידים של בית רבן אומרים כן ואיך נעשה שליח בדבר הזה הא בשעה שעושה אותה שליחות לא היתה וכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא שאין מפרישין חלה מקמח כו' וא"כ לפי דברי תה"ד דבזמן הזה דהפרשת חלה הכל שוין ליטול בכזית אין קפידא מי שיפריש וא"כ מה הקשו התוס'. ועוד קשה לי דאם לא בעינן שליחות ממש בהפרשת חלה א"כ מה הקשו התוס' דאע"פ שבשעה שאמרה לא היתה יכולה להפריש אעפ"כ הא גילתה דעתה דניחא לה שהיא תפריש וא"כ תוכל להפריש אח"כ מטעם זכי' דהא זכות הוא לה כיון דגילתה דעתה דניחא לה שהיא תפריש: וכן קשה לי מזה התוס' על מה שהביא המ"ל (בפ"ד דבכורות) בשם בעת"ה (סי' קפ"ח) דס"ל דמי שגילה לאחר לעשות איזה פעולה ושמע אחר ועשאה דהוי שליח וההיא דהאומר לשלוחו צא ותרום ושמע אינש אחרינא ואזל ותרם דאין תרומתו תרומה הוא משום דשאני התם דאפשר דדעת ב"ה דשלוחו דוקא יתרום משום דיודע ומכיר באיזה מדה רגיל בע"ה לתרום בעין ופה או רעה כו' עכ"ד. דהא מהתוס' דנזיר מוכח דלא מן השם הוא זה אלא משום דבעינן שליחות ממש דאל"ה אמאי לא תפריש חבירתה דהא כבר גילתה דעתה לעשות שליח וכל הטעם דשליח אחר אינו יכול להפריש הוא משום דדעת ב"ה דדוקא זה יתרום משום דיודע דעתו של בע"ה והכא הרי לה בעצמה ציותה להפריש וא"כ אף דבשעה שאמרה לא היתה יכולה לעשות שליח מפני שלא הי' בידה להפריש מקמח שאינו בר חיובא אעפ"כ הרי יכולה בעצמה להפריש אח"כ כיון שגילתה דעתה שרצונה לעשות שליח וכאן אין לומר שאינה מכירה דעתה דהא תחילה עלי' בעצמה סמכה וציותה להפריש חלה וא"כ אמאי לא תפריש אח"כ בתורת זכי'. וכה"ג כתב הרא"ש בספ"ז דעירובין (דף פ"א) דמאחר שגילה דעתו שחפץ בעירוב שהרי נתן מעה לחנוני ומאחר שאינו קונה לו המעה וזוכה לו החנוני אמאי לא יזכה כו' ע"ש

ולכאורה נראה להביא ראי' דבעינן שליחות ממש ובלא דעת בעלים אינו יכול להפריש אף היכא דליכא חילוקא בין עין יפה או רעה. מהא דאמרינן בפ' השוכר את הפועל (דף ע"ג) כל האיסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ במינן במשהו שלא במינן בנ"ט טבל מ"ט כהתירו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי והקשו התוספות דהכא אמרינן דטבל במשהו משום דכהתירו כך איסורו ובנדרים (דף נ"ח) אמרינן דהטעם דטבל לא בטיל הוא משום דהוה דשיל"מ ותירצו דצריכי תרווייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין הוי אמינא דוקא היכא דבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולים להפריש אבל אי ליכא בעיר אע"ג דיכול לילך במקום שהבעלים שם מ"מ כיון שיש לו טורח והוצאה הוי כשאין לו מתירין ואי ליכא אלא טעמא דהכא הוה אמינא דלא הוה במשהו אלא טבל גמור דהתירו במשהו כדשמואל אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהתירו לא הוי במשהו דהא מעשר מן המעשר בעי אפרושי הוה אמינא דאיסורו לא הוי במשהו לכך איצטריך טעמא דיש לו מתירין עכ"ל. וא"כ הא דבעינן טעמא דכהתירו כך איסורו היינו להיכא שאין הבעלים בעיר שאז לא הוי דשיל"מ להפריש בלא בעלים ואמאי אינם יכולים להפריש בלא הבעלים והא בזה הוא שיעור מוגבל א' מס' כמו דאמרינן בפי"א דחולין (דף קל"ז) דאורייתא כדשמואל דרבנן בדאורייתא א' מארבעים דרבנן בדרבנן א' מששים ופי' רש"י כגון פירות האילן וירק דהוו דרבנן וע"כ השיעור גבייהו הוא א' מס' וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות תרומות ה"ג) כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליו כו' ואלו ניטלין א' מששים תרומת כו' ותרומת חוצה לארץ כו' ופירות עציץ שאינו נקוב וכתב המ"ל שם דכיון דכללא כיילו בפ' הזרוע דתרומה דרבנן א' מששים א"כ בכל התרומו' דמדרבנן ג"כ א' מששים ועוד דכיון דבעציץ שאינו נקוב הוא א' מס' ה"ה בתערובות. דהא כתב הרא"ש בנדרים (דף נ"ח) כל דשיל"מ היינו דיש לו היתר להפריש עליו מעציץ שאינו נקוב אלמא דהחיובים הם שוין דאל"ה הוי מפריש מחיוב על הפטור או מפטור על החיוב כמו דמשמע במנחות (דף ל"א) ולקמן נבאר זה בס"ד. וא"כ בתערובות נמי הוא בששים ואמאי אינו יכול להפריש שלא מדעת בעה"ב כיון דאין כאן חילוק דעין יפה או רעה אלא ודאי דשליחות ממש בעינן ויש לדחות דמזה אין ראי' ואע"ג דהשיעור הוא קצוב אפ"ה הכרי אינו שוה ויש שם יפות