עמק יהושע חלק א קכ

להטיף ד"ב דהוי כמו שלא הי' לו ערלה מעולם וע"כ מוקי הש"ס למילה שלא בזמנה לכן מייתי קרא דביום השמיני דשמעינן מינה ביבמות דאפי' מילה שלא בזמנה נמי ביום דהתם אם מל בלילה קודם עלות השחר לא יצא וצריך להטיף ד"ב

[ובזה יתיישב הא דאמרינן בפ' איזהו מקומן (דף כ"ו) אמר רב יצחק בר אבודימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וכתבו התוס' פי' בקונטרס דלא מהני לי' הלנה בראש המזבח לאכשורי' למחר לזריקה. והקשו התוס' דהניחא למאן דאמר אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למאן דאמר מועלת למה לי קרא הא בלילה אין יכול לזרוק דביום צוותו כתיב ותירצו התוס' דהאי שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צ"ה כדאמר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין וחשוב יום לענין שמצותו ביום ומפסוק מיותר ממעיט ליה הכא מביום הקריבו ע"כ והוכיחו מזה תר"י דהא דאמרינן תפלת המנחה עד ערב דעד ערב לאו דוקא אלא עד שקיעת החמה דמתחילת שקיעה אין זמן זריקת תמיד של בין הערבים. והש"א השיג ע"ז וכתב דזמן הזריקה הוא עד הלילה ממש והא דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה אע"ג דנפקא לן מביום צוותו אפ"ה אצטריך לג' מתנות שאין מעכבין כמו דאמרינן בפ"ו דזבחים (דף ל"ח) אמר ר' יוחנן שלש מתנות שבחטאת אינם באות בלילה ובאות לאחר מיתה כו' דמביום צוותו לא נפקא לן דהא לא מעכבי כפרה ע"כ מצריך קרא דדם שנפסל בשקיעת החמה פסול וא"כ כיון שהדם נפסל ע"כ אין לזרוק אפי' השלש מתנות שאין מעכבות דהא נפסל הדם. ותמה הש"א דמ"ט לא תירצו רש"י ותוספות תירוץ זה בפשיטות. ולע"ד לא נראה לי לומר דהטעם דאסור לזרוק ג' מתנות בלילה הוא רק מפני שהדם נפסל אבל בלא"ה היה אפשר לזרוק. דא"כ איך אמר רב פפא בזבחים (שם) דיש מהן כתחילתן ויש מהן כסופן דאע"פ שאינן מעכבין אפ"ה ודאי דאינן באות אלא ביום דכולהו נפקא לן מדכתיב ביום צוותו דהא אפי' מה דאינו מעכב בקדשים נמי אינו בא אלא ביום כמו שהקשו התוס' בקדושין (דף ל"ו) לענין סמיכה דלמה לי למעוטי נשים תיפוק ליה דה"ל מ"ע שהזמן גרמא דאינה בא בלילה חוץ מהקטר חלבים ואברים שבאות בלילה אבל בדם כיון דכולהו חדא זריקה היא ודאי נפקא לן מביום צוותו

והכי משמע בירושלמי (פ"ג דסוטה) אילין שירים (פי' לר"ש דאמר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן) אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה ואינו נותנן לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואין תימר משום שירין נותנם בלילה ונותנם לאחר מיתה עכ"ל הירושלמי: אלמא דכל שאינו משום שירים אינו נותנן בלילה וה"נ לענין ג' מתנות כיון דזורקן לשם זריקה אע"ג דאינם מעכבות אפ"ה פסול בלילה

ע"כ נראה לע"ד דאי לאו האי קרא דביום הקריבו את זבחו יאכל הוי אמינא דהא דפסול זריקה בלילה הוא משום פסול לילה וע"כ אם חישב לזורקו בלילה לא הוי פיגול וכמו דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף כ"ה) חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה כו' דלא הוי פיגול וה"נ אם חישב לזרוק בלילה לא הוי פיגול דה"א דהמשך הזמן של הדם הוא כמו באימורין רק שאין לזורקו בלילה וע"כ לא הוי פיגול בזה ע"כ קמל"ן קרא דדם נפסל בשקיעת החמה דהיינו שאין זמנו מכאן ואילך וכמו באימורין הוי ע"ה כן שקיעת החמה פסול משום חושב לזרוק שלא בזמנו וכמו דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) ת"ר קדשים הנאכלין ליום א' מחשבין בדמן משתשקע החמה ובבשרן ובאימוריהן משיעלה ע"ה וכמו שביארתי במילה בליל שמיני דפסול לא משום לתא דלילה אלא דבליל שמיני עדיין לא הגיע זמנו ופסול משום דעדיין לא מטי זימניה] וא"כ במל בלילה פסול משום מחוסר זמן והוי כמו נימול תוך שמונה ועוד דהא קייל"ן דלילה הוא מחוסר זמן וע"כ לא מצי לאוקמא מתניתין במילה בזמנה אלא במילה שלא בזמנה. והרי נתברר דאם מלו תוך ח' א"צ לחזור ולהטיף ד"ב אבל אם מלו אחר ח' בלילה צריך להטיף ד"ב

[ולכאורה יש להביא קצת ראיה דאם נימול בליל שמיני צריך להטיף ד"ב דהא אמרינן בפ"ה דזבחים (דף נ"ו) אתמר המחשב לאור שלישי חזקי' ור' יוחנן חזקיה אמר כשר ר' יוחנן אמר פסול חזקי' אמר כשר דהא לא אינתק לשריפה ר' יוחנן אמר פסול דהא אדחי לה מאכילה. האוכל לאור שלישי חזקי' אמר פטור דלא אינתק לשריפה ר' יוחנן אמר חייב דהא אדחי לה מאכילה. תניא כוותי' דר' יוחנן כו'. ולכאורה נראה דחזקי' ור' יוחנן לטעמייהו אזלי בפ"ק דחגיגה (דף ט') דאמר חזקיה נטמא ביום מביא פי' דנזיר שנטמא ביום שמיני מביא קרבן על הטומאה נטמא בליל שמיני אינו מביא ור' יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא ופליגי בליל' מחוסר זמן דחזקיה סבר דלילה מחוסר זמן וע"כ אם נטמא בלילה אינו מביא דחשיבא כחדא טומאה משום דלילה הוי מחוסר זמן פי' דלא משום דאין מקריבין בלילה אמרה תורה שמביא קרבנותיו למחר אלא דאכתי לא מטא זמן וע"כ חשיבא כחדא טומאה ור' יוחנן אמר דאף בלילה נמי מביא הוא משום דקא סבר דלילה אין מחוסר זמן פי' דבאמת הגעת הזמן הוא מליל שמיני ואילך רק דאין מקריבין בלילה ע"כ אמרה תורה שיקריב קרבנותיו למחר אבל הגעת הזמן הוא מליל שמיני. וא"כ לכאורה נראה דחזקיה ור"י אזלי לטעמייהו דלחזקיה המחשב לאור שלישי כשר משום דקא סבר דלילה מחוסר זמן והא דאין שורפין בליל שלישי הוא משום דעדיין מחוסר זמן ולא משום דאין שורפין קדשים בלילה. וע"כ המחשב לאור שלישי לא הוי פיגול וכן האוכל אינו מחויב כרת ור"י אזיל לטעמיה דקא סבר בחגיגה דלילה אינו מחוסר זמן וא"כ הא דאין שורפין בליל שלישי הוא משום דאפילו שלא בזמנו נמי אין שורפין אלא ביום והא דקאמר ר' יוחנן ביבמות (דף ע"ב) דנותר בזמנו נשרף ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה לבתר דאותביה ר' אלעזר לר' יוחנן קיבלה מיניה וע"כ כיון דלילה אינו מחוסר זמן והא דאין שורפין בליל שלישי הוא רק משום דאין שורפין בלילה וע"כ סובר דהוי פיגול וכן האוכלו בליל שמיני בכרת

וא"כ כיון דתניא כוותיה דר' יוחנן אלמא הא דאין שורפין בלילה הוא רק משום לילה אבל באמת הוי נותר מכי מטא זימניה בליל שלישי, וה"נ אפשר לומר לענין מילה ג"כ מכי מטא ליל שמיני הוי בזמנו אלא דאין מלין בלילה וא"כ אם נימול בליל שמיני הוי כמו שנימול כהוגן לאחר זמנו דצריך להטיף ד"ב. ולפ"ז לכאורה ליתא למה שביארתי דהא דאמרינן במגילה וכלן שעשו משעלה עמוד השחר כשר מיירי דוקא במילה שלא בזמנה דאפי' אם נימול בליל שמיני אם מל קודם ע"ה צריך להטיף ד"ב. אעפ"כ כד מעיינת בי' הא ליתא דא"כ תקשה על הרמב"ם דהרמב"ם (בפ"ג מה' מחוסרי כפרה) פסק דלילה מחוסר זמן אעפ"כ פסק (בה' פסולי המוקדשין) דחייב משקיעת החמה של יום שני שהוא תחילת הלילה של יום שלישי. אלא ודאי דלא מן השם הוא זה אלא כיון דאינתק מאכילה הוי נותר גמור וחייב כרת וכן הוי פיגול. וכן משמע לכאורה בברכות בפ"ק (דף ט') בהא דאמרינן התם ר' אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן כו' מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות וכן אמר התם בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף ולכאורה קשה כיון דסוף כל סוף אסור לשורפו ביו"ט מחמת דאין שורפין קדשים ביו"ט א"כ למאי נ"מ דכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף. אלא ודאי דנ"מ לענין שאם חשב עליו דלא הוי פיגול וכן אינו חייב כרת ואף דבזבחים קייל"ן כר' יוחנן דמחשבין משתשקע החמה התם משום נותר היא אבל הכא הוא רק משום עשה דואכלת את הבשר בלילה הזה וכן מצאתי בש"א. ואעפ"כ אינו נראה לי דמאי נ"מ ומנין לנו דהתם טעמא משום נותר והכא הוי רק עשה דלמא הכא נמי טעמא דאחר חצות נותר הוא אלא דלא מטי זימניה לשריפה. וכן משמע בפ"ו (דף ע"א) דקאמר התם מי איכא מידי דבשר אפסיל ליה מאורתא ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לר"א בן עזריה דבשר אפסיל ליה מחצות ואימורין עד צפרא. אלמא דהתם נמי טעמא משום נותר הוא אלא דלא אינתק לשריפה

גם מה שהקשה בט"א דמנ"ל להש"ס דהני תנאי כהני תנאי דלמא פליגי בהא דלר"א דאמר מועד צאתך ממצרים אתה שורף אית ליה דהבערה ללאו יצאת ולפי ריב"א בפ"ק דפסחים דאי הבערה ללאו יצאת אינו אסור ביו"ט