עמק יהושע חלק א קיט

דלאו ערלה כבושה היא ודאי דלא הי' צריך להטיף ד"ב כיון דלא הי' לו ערלה מעולם. והשתא ניחא מה שהקשה הריש ז"ל דא"כ קטן שנימול תוך שמונה יהי' צריך הטפה כיון שהית' לו ערלה ונימול שלא בזמנו והא אמרינן בשבת (דף קל"ז) דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש לא ניתן שבת לדחות. ואם איתא דצריך להטיף ד"ב א"כ ניתנה שבת לדחות בשביל הטפת ד"ב. דלא קשה מידי דקטן שנימול תוך שמונה דומה לקטן שנולד כשהוא מהול שא"צ להטיף ד"ב. ולא דמי לגר שנתגייר כשהוא מהול. ומה שתירץ השיך טל קושית הר"ש דאף דצריך להטיף ד"ב אפ"ה לא דחי שבת. הא ליתא דודאי אם הי' צריך להטיף ד"ב בודאי הי' דוחה שבת כמו דאמרינן ביבמות (דף ע"א) אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקא סבר צריך להטיף ממנו ד"ב. אלמא דמה דאמרינן דצריך להטיף ד"ב הוא מדאורייתא דהא אסור לאכול בפסח אם צריך להטיף ד"ב. אלא דהטעם דאם נמול תוך שמונה א"צ להטיף ד"ב הוא משום דמי שנימול תוך שמונה הוי כקטן שנולד כשהוא מהול דלא הוי לי' ערלה מעולם וע"כ א"צ להטיף ד"ב

ובזה יתיישב קושית השיך מה שהקשה ממנחות (דף ע"ב) דאמרינן התם דאם נקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה שבת דהתם אם נקצר שלא כמצותו כשר היינו משום דאתעביד בי' מצוה ואע"פ שאינה כהוגן אפ"ה כיון שהוא כשר ע"כ לא דחי שבת. אבל הכא מה שא"צ להטיף ד"ב כשנימול תוך שמונה לא משום דאתעביד קצת מצוה דלעולם לא אתעביד קצת מצוה ואפ"ה א"צ להטיף ד"ב משום דלא הוי לי' ערלה מעולם. וכמו דאמרינן בשבת (דף קל"ז) דאם שכח ומל של אחר השבת בשבת הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה אלמא דלא עשה מצוה כלל ודוחק לומר דלכך הוי לא עשה מצוה משום דבתוך ז' לא הוי עדיין מצוה לכ"ע אלא דמחר הוי מצוה וע"כ מקרי שלא עשה מצוה

והא דאמרינן בירושלמי בפ"ז דפסחים מתניתא פליגא על ר' יוחנן שכח ומל שלאחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר הרי אין בעשייתו מצוה ור"י פוטר שמואל קפודקי' אמר למחר יש בעשייתו מצוה. אין הפי' דלמחר יגמר המצוה משום דהגיע יום שמיני אלא הפי' הוא למחר יש בעשיתו מצוה אם הי' ממתין עד למחר הי' מצוה אם היה מולו ע"כ טריד בה מעכשיו משא"כ בשני שפודין א' של שחיטה ואחד של נבילה וכה"ג אמרינן בפסחים (דף ע"ב) בעלי מומין לא טריד בהו והאי טריד בהו

והשתא א"ש מה שכתב הרמ"א בד"מ דאפשר דתוך ח' וביום עדיף מאלו נימול בלילה ע"כ, ועפ"י זה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' רס"ב) דעבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ד"ב ומלו תוך ח' וביום יצא דהטעם דאם נימול בלילה הי' לו ערלה. וע"כ כיון שצריך להפקיע צריך שיהי' כהוגן וע"כ צריך לחזור ולהטיף ד"ב. משא"כ בנימול תוך שמונה דהוי כקטן שנולד כשהוא מהיל ולא דמי לגר שנתגייר כשהוא מהול דאע"פ דלא הי' בר חיובא אעפ"כ נקר' אינו מהול משא"כ בתוך ח' דלא שמה ערלות והראי' דמותר לסוכו בשמן של תרומה וע"כ אין צריך להטיף ד"ב. ומטעם זה הביא הרמ"א תשובת הרשב"א (בס' רס"ד) בתינוק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לא"י דודאי אין חילוק בין ישראל לא"י כיון דלא הוי מצוה כלל. וע"כ כתב הרשב"א שאם נשארו ציצין המעכבין את המילה צריך למול לדייק דאם לא נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה א"צ להטיף ד"ב. ואע"ג שפסק דאם מל הא"י לישראל צריך לחזור ולהטיף ד"ב היינו דוקא במלו הא"י בשמונה או לאחר שמונה. אבל תוך ח' אין חילוק בין מלו א"י למלו ישראל דא"צ להטיף ד"ב

ונלע"ד להביא ראי' לזה דאם מלו תוך ח' א"צ להטיף ד"ב. דדמי כמו שלא הי' לו ערלה מעולם. מהא דאמרינן ספ"ב דמגילה (דף כ') אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין כו' וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. ואמרינן בגמרא ולא מלין דכתיב וביום השמיני ימול. והקשו התוס' דבפ' ר"א דמילה (דף קל"ב) דריש מהאי קרא לומר אפי' בשבת ומבן שמונת ימים דריש ולא בלילה כו' ותירצו דהכא מייתי הדרשה הפשוטה יותר והוא תירוץ דחוק והט"א תירץ דמייתי האי קרא דדריש מיני' ביבמות (דף ע"ב) דאפי' מילה שלא בזמנה נמי דוקא ביום כמו דאמרינן התם דרבנן דרשי וביום דאפי' מילה שלא בזמנה נמי אינה אלא ביום. וע"כ מייתי האי קרא דוביום השמיני להורות דאפי' מילה שלא בזמנה נמי אינה נוהגת אלא ביום. אבל לע"ד לא נראה לי דלמאי מייתי האי קרא דוביום השמיני לענין מילה שלא בזמנה כיון דלא איירי בזה אם מילה שלא בזמנם הוא ביום או בלילה אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דלענין מילה בזמנה לא מצי לאוקמי מתניתין. דא"כ איך תנן וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ומשמע דאם עשאה קודם ע"ה אינו כשר וצריך להטיף ד"ב דבלא"ה לא שייך למימר אם עשו משעלה עמוד השחר כשר דהא אפי' אם עשה קודם ע"ה נמי אינו צריך לתקן וכמו שביארתי תחילה דדמי כמו שלא הי' לו ערלה מעולם כמו שכתב הב"י (בס' רס"ד) בטוי"ד דלפי מה שכתב הרשב"א דאם מל תוך ח' אינו צריך לחזור ולהטיף ד"ב צריך לומר שמה ששנינו וכולן שעשו משעלה ע"ה כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול קאי אאינך עכ"ד וזהו דוחק. ע"כ ודאי דמתניתין מיירי לענין מילה שלא בזמנה וע"כ דוקא משעלה ע"ה כשר דאם מלו בלילה ודאי דלא יצא וצריך לחזור ולהטיף ד"ב דכיון שהי' לו מילה ומלו שלא כמצותו ע"כ צריך להטיף ד"ב כמו בגר שנתגייר כשהוא מהול. וע"כ דוקא אם עשה משעלה ע"ה כשר וא"כ כיון דמתניתין מיירי במילה שלא בזמנה דבעינן ביום וע"כ מייתי בגמ' קרא דוביום השמיני שמזה דרש ביבמות (דף ע"א) דאפי' מילה שלא בזמנה נמי אינה אלא ביום אבל במילה שלא בזמנה אם מלו תוך ח' בודאי דא"צ לחזור ולהטיף ד"ב בין ביום בין בלילה וא"ש ומיושב היטב מה דמייתי בגמ' האי קרא דוביום

וכ"ת כיון דקיי"ל דאף מילה שלא בזמנה נמי אינו נוהג אלא ביום א"כ אפשר לומר דהא דאמרה תורה למולו ביום שמיני הוא משום דבלילה אסור למול דלא גרע ממילה שלא בזמנה אבל משהגיע ליל יום שמיני הי' ערלות בזמנה. וא"כ אכתי הוי מצי לאוקמי במילה בזמנה שאם מלו קודם ע"ה לא וצא וצריך להטיף ממנו ד"ב דמפני שהגיע ליל שמיני הוי ערלה ודמי לנימול בלילה לאחר שהגיע זמנו שהי' לו ערלה וצריך למול כדינו ואם מלו שלא כדין צריך להטיף ממנו ד"ב הא ליתא דהא אמרינן בפ"ק דזבחים (דף י"ב) דרבי אפטוריקי רמי כתיב והי' שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והקשו התוס' דתיפוק לי' מביום צותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני ותירצו דאי לא הוי כתיב אלא והי' שבעת ימים תחת אמו הוה אמינא אם שחט בלילה אם עלה לא ירד. והשתא קא משמע לן דהוי מחוסר זמן ותרד אפי' לר"ש ע"כ אלמא דאמרינן דמכי גלי לן קרא דמיום השמיני והלאה ירצה אמרינן דהוי בלילה מחוסר זמן ואם עלה ירד ולא כשאר נשחט בלילה וה"נ הא אמרינן בפ' ר"א דמילה (דף קל"ב) דמבן שמונת ימים נפקא לן דביום ולא בלילה א"כ אפי' משהגיע ליל שמיני עדיין הוי מחוסר זמן. וע"כ אם מלהו תוך שמונה ואפי' בליל שמיני א"צ להחזיר ולהטיף ד"ב. וע"כ לא מצי הש"ס לאוקמי הא דתנן וכולן שעשו משעלה ע"ה כשר על מילה בזמנה דהא אם מלו בלילה א"צ