עמק יהושע חלק א יא

שתתקיים בלא דחי' הלאו לטעמיה אזיל שהשיג שם על הרמב"ם וכתב שקשה לו מהא דתני' אשתו ארוס' לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו. וע"כ כיון דסבירה לי' דהמצוה הוא אפי' בנשים שאינן מוזהרות וע"כ הוי בדרך דיחוי. וגם אפשר לומר דהרמב"ם לטעמי' אזיל דסבירא ליה בה' ביאת מקדש (פ"ג ה' י"ח) טמא שהכניס ידו למקדש מכין אותו מכת מרדות ע"כ. אלמא שסובר דלא אמרינן ביאה במקצת שמי' ביאה. וא"כ לא אצטריך לי' לומר דכיון דהותר לצרעתו הותר לקריו אלא דהטעם משום דביאה במקצת לא שמיה ביאה והראב"ד דסבירא לי' דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי לטעמיה אזיל דסבירא לי' דביאה במקצת שמיה ביאה וזה לשונו שם קשי' לי' דעולא דאמר טמא שהכניס ידו לפנים לוקה. וא"כ לדעת הראב"ד שסובר דביאה במקצת שמה ביאה. לפ"ז הא דתני' דמצורע שחל שמיני שלו להיות בעהפ"ס. אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס ומעייל ידי לבהונות ע"כ הטעם דהואיל ואשתרי אשתרי. והכי מוכח בתוס' פ"ק דיבמות (דף ח') שהקשו על הא דאמר רבא ערוה גופה לא צריך קרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. דהא מ"מ איצטריך לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דלא תימא הואיל ואשתרי אשתרי. ותירצו דרבא לית לי' דעולא וסובר דביאה במקצת לא שמיה ביאה ועוד אור"י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דחד לאו הוא בבעל קרי ומצורע אבל הכא דשני שמות לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. והקשה הט"א דאמאי לא תירצו בפשיטות דרבא לטעמי' בפ"ג דזבחים ודף ל"ב) דלית לי' הואיל ואשתרי אשתרי דאמרינן התם א"ל רבא אדרבא איפכא מסתברא מצורע התירא הוא להא אשתראי ולהא לא אשתראי טומאה דחוי' היא מה לי חד דחי' מה לי ב' דחיות. וא"כ סובר רבא דלא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי כלל. ומאי קשי' להו להתוס' דאפי' יסבור כעולא אעפ"כ לית לי' הואיל ואשתרי אשתרי ודבריו תמוהים דהא אין לתפוס החבל בתרי ראשין דאם יסבור כעולא דביאה במקצת שמי' ביאה. א"כ איך יתרץ הא דתני' מצורע שחל שמיני שלו להיות בעהפ"ס וראה קרי בו ביום וטבל ואמרו חכמים אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבוא עשה כו' והלא ביאה במקצת שמה ביאה וא"כ איך הכניס טבול יום דבעל קרי ידיו לבהונות ורבא גופי' סובר כהך ברייתא בספ"ח דפסחים (דף צ"ב) דאמר רבא ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת. אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת. ואמרינן התם מצורע דתני' מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב הפסח כו'. וא"כ אם יסבור כעולא דביאה במקצת שמי' ביאה יהי' מוכרח לומר דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי והא דאמר רבא אדרבא איפכא מסתברא מצורע התירא היא להא אשתרי ולהא לא אשתרי היינו שמדחה רק סברת אביי דאמר דלא דמי דמצורע התירא הוא הואיל ואשתרי אשתרי. טומאה דחוי' היא להא אדחאי ולהא לא אדחאי. וע"ז קאמר רבא אדרבא איפכא מסתברא. אבל לדינא יודה לו דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. וכה"ג אמרינן בפ"ז דסנהדרין (דף נ"ה) דרש ר"נ בר ר"ח באשה ב' משכבות בבהמה משכב א'. מתקיף לה ר"פ אדרבא אשה דאורחא הוא אמשכב מיחייב אמדעה אחרינא לא מיחייב בהמה דלאו אורחא הוא ליחייב על כל נקב ונקב. וכתבו התוס' הא פשיטא לי' בכולי' הש"ס דבאשה מיחייב אשני משכבות דמשכבי אשה כתיב. אלא ר"פ הכי קאמר אם יש לחלק בין אשה לבהמה איפכא ה"ל למימר. והכא נמי דכוותה ועיין בפ' מי שאחזו (דף ע"ה) מה שכתב הרא"ש שם. אבל אם יסבור רבא דלא אמרינן דביאה במקצת שמה ביאה יכול לסבור נדינא דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי והא דמכניס ידיו לבהונות הוא משום דביאה במקצת לא שמה ביאה. וע"כ כתבו התוס' דרבא לית ני' דעולא וסובר דביאה במקצת לא שמה ביאה. וא"כ לית לי' הואיל ואשתרי אשתרי והר"י חילק בין שי שמות ויסבור כעולא דביאה במקצת שמי' ביאה ולפי"ז ודאי אית ליה הואיל ואשתרי אשתרי אלא דהתינוק הוא בין ב' שמות לשם א': [ובירושלמי משמע דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דאמרינן בירושלמי פ"ד דשקלים לא מצאו בסוריא מביאין אותו מספיחין שבא"י, ההן עומר מהו שיזרע לכן מתחילה (פי' כדי לקיים מצות עומר) ר' חייא בר אדא בעא קומי ר' מנא לא נמצא כקומץ על שירי' שאינם נאכלין אמר לי' נעשה כחמשה דברים שהם באים בטומאה ואין נאכלין בטומאה. והקשה הקב"ע דתיפוק לי' דאסור להקריב דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ע"ש. ולי נראה דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דהא חדש שמקריבין לגבוה אסיר נמי לאכול עדיין ואעפ"כ מותר לגבוה משים דמצותו כך כמו דאמרינן בפ"ק דמנחות (דף ה') וע"כ אשתרי נמי בשביעית אעפ"י שאין מצוותו בכך דהא אפשר לקיים בספיחין ועיין תו' מנחות (דף פ"ד) [ובזה יתיישב קושיות התוס' במנחות (ד' ס"ו) בד"ה אומר הי' ר"ע הקדש אינו פוטר עי"ש אך לעיל כתבתי דהש"ס דילן לא סבר הכי דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי בכה"ג ודו"ק]

וכיון שביארתי החילוק בין כלאים בציצית ובין כלאים בבגדי כהונה דכלאים בציצית הוי בדרך דיחוי וע"כ לא אשתרי אלא בעידן מצוה וכלאים בבגדי כהונה הוא בדרך היתר. וע"כ אשתרי לגמרי אפי' שלא בעידן עבודה. מעתה נראה להביא ראיות לדעת הראב"ד דכלאים בבגדי כהונה הותר אפי' שלא במקום מצוה נמי. מהא דאמרינן בפ"ד דנזיר (דף כ"ט) דמה שהאב מדיר את בנו בנזיר. ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ור"י בר"ח אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות. ופריך הש"ס בשלמא לר"י דאמר הלכה היא בנזיר משום הכי מגלח ועביד הקפה אלא לר"י בר"ת דאמר כדי לחנכו במצות הא קא עביד הקפה ומשני קא סבר הקפת כל הראש מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. ותו פריך בשלמא לר"י דאמר הלכה היא בנזיר אהכי מגלח ומייתי קרבן. אלא לר"י בר חנינא דאמר כדי לחנכו במצות הא קמייתי חולין לעזרה. קא סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא. תו פריך בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפורין ואכל כהן מליקה. אלא לר"י בר"ח הא אכיל כהן נבילה ומשני קא סבר כר' יוסי בר' יהודא דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה. וא"כ תקשה לדעת הרמב"ם שסובר דכלאים בבגדי כהונה לא אשתרי אלא במקום מצוה. דאיך עובד בבגדי כהונה. וליכא למימר שסובר כמאן דאמר אבנטו של כה"ג בשאר ימות השנה. לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. דהא אמרינן התם לימא כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות דברי רבי, ר' יוסי בר' יהודא אומר עד שיגיע לעונת נדרים מאי לאו תנאי היא. ודחי הש"ס לא דכ"ע כדי לחנכו במצות כו'. וא"כ תקשה דרבי אדרבי דהא רבי סובר בפ"ק דיומא (דף י"ב) דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דשל הדיוט הי' של כלאים. וא"כ תקשה דאיך יוכלו רבנן למיעקר בקום ועשה ואע"ג שהתוס' הקשו בנזיר שם וכן בפ"ב דחולין (דף כ"ח) דאיך יכול רבי לסבור דהאב מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו הא רבי סבירא ליה דשחיטה לעוף מן התורה. וא"כ איך אכיל כהן נבילה. ותירצו בתירוצא קמא דדיחוי' בעלמא הוא דדחו הש"ס דמההיא ליכא למידק. אבל מ"מ אמת הוא דרבי סובר דהלכה היא בנזיר. רק דזהו דוחק. ויותר נראה לי התירוץ הב' שכתבו דאיני נאכל. מידי דהוי אחטאת העוף הבאה על הספק. וכן משמע לי מהירושלמי ספ"ד דנזיר. ר' אימי אמר ר' יוסי בר' חנינא שאל מליקת העוף שלו מהו שתאכל (פי' אם הדירו אביו בנזיר) עד דאת מקשי למליקת העוף קשיתי' לשחיטת העוף ופי' דתיפוק לי' משום איסור חולין בעזרה ומשני תמן ספק א' וכא שני ספיקות (וכה"ג אמרינן בש"ס דילן שם בנזיר (דף כ"ט) אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקיבה מביאה קרבן ונאכל לא אם אמרת בנזיר שכן איסור א' תאמר בנקיב' ששני איסורין) הרי משמע מהירושלמי דאינו נאכל כמו חטאת העוף הבאה על הספק. וא"כ ניחא שפיר הא דקאמר הש"ס