עמק יהושע חלק א קיח

שא"צ להטיף וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב בפ' ר"א דמילה דקטן שנימול תוך שמונה אין צריך לחזור ולהטיף ע"כ וכתב הרמ"א בד"מ זה לשונו ואפשר דעדיף תוך ח' וביום מאלו נימול בלילה עכ"ל, וע"פ זה פסק הרמ"א בש"ע דעבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ד"ב. מלו תוך ח' וביום יצא וכתב ע"ז הש"ך דא"א לומר כן כדמוכח להדי' במנחות (דף ע"ב) גבי הא דקאמר התם ר"א כר"ש בשיטת ר"ע רבו אמרה כו' ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת כו' גם מ"ש הרא"ש בפ' ר"א דמילה בשם ר"ש דנימול תוך ח' כשר וא"צ להטיף ד"ב קשי' עלייהו הך ש"ס דהתם דמוכח דלא יצא דאם איתא דכשר אמאי דחי מילה שבת לימהלי' מע"ש והראי' שהביא שם הר"ש מדקאמר פ' ר"א דמילה דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש דלא נתנה שבת לדחות אלמא דאין צריך להטיף ד"ב כיון דלא נתנה שבת לדחות לאו ראי' הוא לפע"ד דיש לומר דנהי דלא יצא מ"מ לא ניתנה שבת לדחות אלא על מצוה מילה ממש ולא על הטפת ד"ב אבל באמת נימול בלילה לא יצא אפי' בדיעבד כדאיתא בש"ס התם דמדחי שבת אלמא אפי' דיעבד פסול (וגם מ"ש הב"י והד"מ דמדברי תשובות הרשב"א דלקמן (ס' רס"ד) משמע כהרא"ש ליתא דלא משמע שם מודי ע"ש וע"ל ס' רס"ד ס"ק ו') כו' ולענין דינא נראה מתוך מ"ש דבין נימול בלילה ובין נימול ביום תוך ח' לא יצא וצריך לחזור ולהטיף ממנו ד"ב וכ"פ הב"ח אלא שכתב כן שיש לתפוס לחומרא ולפי מ"ש כן הוא עיקר עפ"י הדין עכ"ל הש"ך. והט"ז כתב וזה לשונו צריך לחזור ולהטיף תמוה הגה"ה זאת בתרתי חדא דמשמע דחיוב הוא וא"כ אפי' בשבת יחזור ויטיף כו' וזה אינו דלא מצינו שסובר שיחזור ויטיף כו' אלא הגהת מיימוני ושאר הפוסקים לא ס"ל הכי כמו שכתב הב"י וא"כ פשוט שאין כאן אלא חומרא ובשבת לא יעשה ותו במ"ש כאן בסיפא מל תוך ח' וביום יצא משמע שא"צ לחזור ולהטיף כו' דמ"ש מרישא דודאי לא עדיף תוך ח' מבלילה. וכן מוכח בס' רס"ד דתוך ח' לא הוי מילה כלל עכ"ל הט"ז

והנה (בס' רס"ד ס"א) כתב הרמ"א (והיא מתשובת הרש"בא) תינוק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לא"י דכל תוך ח' לא מקרי מילה מיהו אם נשארו ציצין המעכבין את המילה או שמל ולא פרע וגמור ישראל המילה וכתב ע"ז הט"ז אם נשארו ציצין אין צורך לישראל לעשות שום דבר אח"כ ביום ח' והיינו כדעה שפסקה בש"ע באם מל הא"י לישראל א"צ לחזור ולמול פעם שנית והיינו שאפי' להטיף א"צ. וזהו עיקר רבותא של הרשב"א דאל"כ למה לי' להרשב"א לכתוב האי מילתא. דהא אם נשארו בו ציצין פשיטא הוא אלא דאתי לדייק דבלא נשאר א"צ לכלום. וא"כ כיון דפסק הרמ"א כי"א דחייבים לחזור ולהטיף גם כאן צריך לחזור ולהטיף ד"ב ביום ח' אפי' לא נשארו ציצין ולא הי' לו להרמ"א לכתוב האי מילתא דאם נשארו ציצין והש"ך כתב שהפי' דאם נשארו ציצין כו' היינו דאם נשארו ציצין צריך שיגמור כהלכתו דהיינו ליטול הציצין או לפרוע אבל היכא דלא נשאר כלום צריך להטיף ד"ב. דמילה תוך ח' אף שהי' ע"י ישראל לא חשיב כמילה כלל. אבל אין לומר דאם לא נשארו ציצין דא"צ אפי' להטיף דהא תוך ח' לא מיקרי מילה. וגם לעיל (סי' רמ"ב ס"ק כ') העליתי דצריך להטיף אם נימול תוך ח' ותדע דהרי גם בנימול ע"י א"י קיימין הכא ובע"י א"י אף להרב צריך להטיף ודאי לא בא לומר אלא שא"צ להטיף עכ"ד

ולע"ד נראה שאחר המחילה מכבוד תורתם לא ירדו האחרונים לעומק הדברים של הרמ"א. והעלו חידושי דינים הרבה. ולפי מה שאבאר יהי' נ"מ בכמה דינים. ותחילה אקדים מה שכתב הרא"ש בפי' ר"א דמילה (דף קל"ה) על הא דאמרינן התם אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ד"ב וב"ה אומרים א"צ וכתב הרא"ש שהר"י דקדק מכאן דמשמע דביותר צריך הטפה לנולד כשהוא מהול מנתגייר כשהוא מהול דהא בנולד מהול כ"ע לא פליגי ובגר איכא פלוגתא. וא"כ לקמן דפסיק רב הילכתא כת"ק ומסתמא כוותי' קיימינן דהלכתא כו' וכיון שנולד כשהוא מהול א"צ להטיף כ"ש שנתגייר כשהוא מהול שא"צ להטיף ד"ב. ובעל ה"ג לא כתב כן אלא כתב דקטן א"צ וגר צריך ובקטן נראה ודאי דכדין פסק כדמוכח בשמעתא כדפרישית. ובגר נמי נראה דסמך אההיא דיבמות (דף מ"ו) דתני' הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך כו'. אלא ודאי צריך הטפת ד"ב כו' ונראה דה"ט דגר כיון שהי' לו כו' דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא הי' לו ערלה. והקשה הר' שמשון ז"ל א"כ קטן שנימול תוך שמונה יהי' צריך הטפה כיון שהי' לו ערלה ונימול שלא בזמנה ואינו כן מדאמר בשילהי פירקין (דף קל"ו) דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות כו' ע"כ

ונראה לע"ד דטעם הרא"ש טעמא דמסתברא הוא דבקטן שנולד כשהוא מהול שלא הי' לו ערלה מעולם. דין הוא שא"צ הטפה כיון שלא הי' לו כו'. אבל גר שנתגייר כשהוא מהול שהי' לו ערלה והוא מל שלא כהוגן ע"כ צריך הטפת ד"ב. והא שהקשה הר"ש דא"כ איך אמרינן בשבת (דף קל"ז) דאם קדם ומל של שבת בע"ש דלא נתנה שבת לדחות. והא הכא הי' לו ערלה וא"כ כיון שנימול תוך שמונה צריך להטיף ד"ב כמו בגר שנתגייר כשהוא מהול וא"כ ניתנה שבת לדחות. הא לא קשי דקטן שנימול תוך שמונה דומה לקטן שנולד כשהוא מהול שלא הי' לו ערלה מעולם וא"צ להטיף ד"ב והוא ע"פ מאי דאמרינן ביבמות פ' הערל (דף ע"א) בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנו מעכבא או לא מעכבא. פי' דמיבעי לי' עד שמונה אם הוא דומה לערל וע"כ אסור לסוכו בשמן של תרומה או דלמא דערל הוא מי שהגיע זמנו למול ואז הוא ערל וע"כ אסור בתרומה. אבל קטן עד שמונה לא נק' ערל עדיין דהא לא חל עליו עדיין החיוב של מילה. וע"כ מותר לסוכו בשמן של תרומה ולא איפשיטא הך בעי'. אך בריש פ' הערל (דף ע') הביאו התוס' הירושלמי שמחלק בהדי' בין ערלות שלא בזמנו ובין שהגיע זמנו למול אלא שסכנה הוא לו אלא שבזה חולק על הש"ס שלנו דהתם פשיטא לי' דערלות שלא בזמנו לא הוי ערלות ואוכל בתרומה ובש"ס שלנו בעי' הוא בגמ' ולא איפשיטא ע"כ. וכיון דאיפשיטא בירושלמי לא שבקינן הפשיטותא דירושלמי משום בעי' דתלמודא דילן. וכן כתב הרמב"ם (בפ' י"א מה' תרומ' ה"ז) אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה שהנולד כל ז' אינו חשוב ערל

וא"כ כיון דנקטינן דערלות שלא בזמנו לא הוי ערלות א"כ מי שנימול תוך שמונה הוי כקטן שנולד כשהוא מהול דהא לא הי' לו ערלה מעולם. דעד שמונה לא הוי ערלה עדיין וע"כ אם נימול תוך שמונה א"צ להטיף ד"ב. ולא משום דעשה מצוה קצת אם נימול תוך שמונה. דודאי אם מל תוך שמונה לא הוי מצוה כלל כמו דמוכח בשבת (דף קל"ג) דאם מל של אחר השבת בשבת לא עשה מצוה כלל. אלא דאעפ"כ אין צריך להטיף ד"ב דהוי כקטן שנולד כשהוא מהול דא"צ להטיף ד"ב וכמו שפסק ר"י. ואף דפסקו הטור והמחבר דקטן שנולד כשהוא מהול דצריך להטיף ד"ב. היינו משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא כמו דאמרי' בשבת (דף קל"ה) אבל אי ל ידעינן