עמק יהושע חלק א קיז

יבוא לידי בל תאחר א"ר חנניא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר עכ"ל הירושלמי וא"כ חזינן דאע"ג שהוא אנוס בעצרת אעפ"כ הי' לו להקריב מתחלה אע"ג שאינו עובר על בל תאחר עד שעובר כל הרגל וברגל הוא אנוס אעפ"כ עובר על בל תאחר

ובזה מתיישב קושית הט"א בפ"ק דר"ה (דף ו') בהא דאמר התם העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שקרב שלמים א"ר פפייס אני מעיד שהי' לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג בשלמא בפסח לא אקרבוה אימר מחוסר זמן הוי אלא ולדה בעצרת היכי משהי' לה ועברו בעשה. והקשה הט"א דלמא חל אותו עצרת בשבת ואין קרבן יחיד דוחה שבת ואינו עובר בעשה זו דובאת שמה והבאתם שמה. ותירץ דאע"ג דעצרת אינו אלא יום א' אפ"ה הואיל ויש לה תשלומין כל ז' לענין ראי' וחגיגה דינו לענין ב"ת כשאר רגלים ומשך זמנו כל ז'. ודבריו אינם מובנים דאמאי לא קשי' לי' דלמא להכי לא הקריבוהו בעצרת משום דקא סבר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וא"כ איך עבר בעשה. ועוד דלפי דבריו למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט לא עבר בעצרת בעשה דוהבאתם שמה. ולפי הירושלמי א"ש דכיון דהי' לו להביא תחילה ע"כ עובר בבל תאחר אע"פ שאינו יכול להקריבו ביו"ט ועי' רש"י במאי דאמרינן פ"ק דר"ה (דף ז') והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקא חשיב כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחויב וקאי ועי' תוס' שם. ועוד דכל ב"ת הרי הוא אנוס בסוף הרגל דהא אינו יכול להקריב ביו"ט האחרון ובבל תאחר אינו עובר אלא אחר הרגל כמו שכתבו התוס' פ"ק דר"ה (דף ה'). אלא דכיון שהי' לו להביא מתחילה ע"כ עובר אח"כ בב"ת אע"פ שהוא אנוס לבסוף כמו דאיתא בירושלמי והכי משמע בפ"ב דביצה (ד' י"ט) כי פליגי למיקום עלי' דבל תאחר ופרשי' שם דקמ"ל עצה טובה דכל מי שיש עליו תודה יביא בחג הסוכות ואפי' הוא רגל ראשון אחר נדרו שאם לא יביאנה עכשיו כו' שהרי בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה כו' אלמא אע"ג דאנוס הוא לבסוף אפ"ה עובר בבל תאחר ועיין בתוס' גטין (ד' כ"ח) במה שתרצו דהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן מיירי שהיו עובר בבל תאחר אם הי' ממתין ע"כ יכול להביא אפי' אם מבטל עשה דסמיכה אלמא שאפי' אנוס הוא לבסוף נמי עובר. אך שיש לחלק דהתם האונס ידוע מתחילה פ"כ לא הי' לו להשהות עד שיהי' אנוס אבל הכא הרי הוא סומך על שעה אחרונה ומה יעשה אם הוא אנוס לבסוף

וכן משמע בפ"ז דב"ק (דף פ') מהא דאמ' וכן מי שנדר ליקח בית ולישא אשה בא"י אין מחייבין אותו ליקח מיד עד שימצא את ההוגנת לו ומעשה באשה אחת שהי' בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה כל מי שיבוא איני מחזירתו וקפצו עלי' בני אדם שאינם מהוגנין וכשבא הדבר אצל החכמים אמרו לא נתכוונה אלא להגון לה. אלמא דוקא משום דלא נתכוון אלא להוגנת לו אבל בלא"ה מחייבין אותו ליקח מיד. ומה שתירץ המהרי"ט דהתם משום דמצוה הוא ע"כ מחייב מיד כמו דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ו') וצדקה מחויב עלה לאלתר משום עניים. הוא דוחק. ועוד דאפשר לומר דבל תאחר אינו שייך אלא בנתינה לגבוה או לכהן אבל בדבר שצריך לעשות בעצמו ולא בתשלומין אינו עובר אלא משום שהית המצוה אבל לא שייך בזה לאו דבל תאחר

וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) ר' חגיי בעא קומי ר' יוסי כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל א"ל כי תדור כו' לא תאחר לשלמו דבר שהיא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין עכ"ל, ופי' הקב"ע דדבר שהוא ניתן לתשלומין היינו מה שנתחייב ע"י הקדשו משא"כ מילה לאו תשלומין. והקשה ע"ז דהא בכור נמי לאו תשלומין ועובר עליו ע"כ. וכן יש להקשות ממעשרות וחטאו' דעובר משום ב"ת. וה"נ אמרינן בפ"ק דנדרים (דף ד') דעל חטאת יולדת עוברת משום ב"ת אע"ג דלא בא ע"י נדר. אבל לפ"ד הוא טעות במחכ"ת. אלא דהפי' דהיינו שאינו עובר על ב"ת אלא דוקא בדבר דשייך נתינה אבל במידי דלא שייך נתינה אינו עובר על בל תאחר. וע"כ ליכא לתירוצי כמו שתירץ המהרי"ט דאם נדר ליקח אשה כיון שהוא מצוה עובר על בל תאחר דלא שייך בזה ב"ת אלא ודאי דדוקא התם משום דלא נתכוון אלא לישא אשה ההוגנת לו אבל בלא"ה צריך לקיים מיד משום דכיון שנדר צריך לקיים מיד ודוקא בקרבנות שיש להם זמן קבוע דהיינו ברגלים ע"כ אינו עובר בעשה אלא משעת הרגל אבל בכל הנדרים צריך לקיים מיד

אמנם יש להקשות על מה שביארתי דלא שייך בל תאחר אלא במידי דשייך נתינה מהא דאמרינן בפ"ק דנדרים (דף ד') אמר רב אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה. ומשמע דלאו משום קרבנות היא דהא דאמרינן התם מר זוטרא ברי' דרב מרי אמר עובר משום בל תאחר קרבנותיו משמע דהא דאמר רב אשי דעובר משום בל תאחר נזירות טהרה לאו משום קרבנות הוא רק מחמת חיבת נזירות עצמה. אלמא דשייך בל תאחר אפי' במידי דלא שייך נתינה. אך משמעות הרא"ש דאפי' מאן דאמר תחילה משום בל תאחר נזירות טהרה היינו ג"כ מחמת קרבנות דהא הרא"ש פירש דעובר בג' רגלים אלמא דהטעם הוא משום קרבנות דאל"ה מה זו שייכות לג' רגלים הרי עובר מיד בב"ת כמו דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ו') דצדקה מיחייב עלה לאלתר משום דקיימי עניים אלא ודאי דמשום קרבנות הוא אלא דמר זוטרא אמר דאפילו השלים נזירותו עובר משום קרבנותיו אבל הכל משום קרבנות הוא אלא דלפי' הר"ן שפי' דלקי מיד ועל הא דקאמר דעובר משום בל תאחר קרבנותיו פי' בג' רגלים אלמא דעובר בב"ת משום נזירות לחוד אפשר לומר דשאני התם דרחמנא רבי' בפירוש וכמו דאמרינן שם בנדרים (דף ג') ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו ויתבאר במ"א אבל מ"מ נ"ל דלא שייך ב"ת אלא במידי דאית בי' נתינה ולפ"ז שפיר מוכח מהך דב"ק דאי לאו משום דנתכון לההוגנת לו הוי כייפינן לי' מיד כמו שהוכחתי. והכי איתא בש"ע יו"ד (סי' רל"ב) ברמ"א מי שנתבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני יש לו לעשותו מיד או בשחרית כשיגיע אותו היום. שמא ישכח אח"כ ולא יעשנו ויעבור על נדרו או שבועתו ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לו פנאי לעשותו ושכח ונאנס אח"כ ולא עשה י"א דמקרי אונס וי"א דלא מקרי אונס ועי' במ"א באו"ח (ס' נ"ח). וכבר הוכחתי מהירושלמי דמקרי פושע על שלא עשה מתחילה ובמ"א הארכתי במה שכתב הנ"י (ספ"ק דב"ק) עכ"פ לכתחילה ודאי דצריך ליזהר ולקיים מיד. כן נ"ל

דיני מילה

סימן כ

שאלה אם נימול שלא כדין כגון בלילה או תוך שמונה צריך להטיף ממנו דם ברית או לא

תשובה הב"י כתב בטור יו"ד (סי' רס"ב) וזה לשונו והיכא דעבר ומל בלילה מפשטא דמתניתין משמע דאינו כשר וא"כ יצטרך לחזור ולהטיף ממני ד"ב כו' ואפשר שהם סוברים