עמק יהושע חלק א קטו

והבאתי לעיל דהא דאמר רב נעשה סריס למפרע ולוקה אם אכל חלב דלא הוי התראת ס' דאמרינן אגלאי מילתא למפרע וגם ביארתי שם דלא סתרי מה שכתבו התוס' שם למה שכתבו בנדה (דף מ"ו)

אמנם לשונו של הרמב"ם אינו מיושב כל כך דהא הלאו אינו מפורש כל כך דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ג) אזהרה לבן סורר ומורה מנין והמלקות מפורש יותר. ועוד כיון דקאי על בן סורר ומורה הי' לו לפרש. אלא ודאי דיש כמה דברים שהלאו מפורש

ע"כ נראה לע"ד שזהו כוונתו של הרמב"ם דהא לפי מה שביארתי לפי גירסת הרמב"ם ופרושו דקיימו ולא קיימו הוי התראת ס' ולא סבירא לי' להרמב"ם כסברת התוס' דמוקמינן אחזקתי' שלא וקיים העשה שהוכיחו סברא זאת מהא דמכות (דף כ"א) דנזיר שהי' שותה לוקה על כל אחת וא' קשה דשמא ישאל על נזירותיו משום דכיון שהוא עומד הוא עובר. ויש לנו לומר שלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישאל לחכם לעולם כו' ט"ש. וא"כ לדעת הרמב"ם שסובר דקיימו ולא קיימו הוי התראת ס' לא סבירא לי' דמוקמינין אחזקתי' א"כ קשה מהא דנזיר וכן איך לוקים על שבועות אם עבר על שבועתו או על נדרו. וכ"ת דהא לשיטת הרמב"ם לא קשה דהא סבירא לי' דהתראת ס' שמי' התראה. אבל מכל מקום תקשה לר"ל שסובר דהתראת ספק לא שמי' התראה וכן אפילו לדעת הרמב"ם לא יתיישב לפי מה שביארתי דכל שתלוי ביד אחר התראת ס' לא שמי' התראה א"כ איך לוקין על תרומה או הקדש דלמא שאל האחר על הקדשו או תרומתו. ואי אפשר ללקות אלא א"כ דמטא ליד כהן דלא מצי למשאל עלי' כמו דאיתא בנדרים (דף נ"ח) בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלה. וזהו דוקא לפי' הרא"ש כיון דמטא ליד כהן וקיים מצות נתינתה תו לא מצי לאפקועי מינה שם תרומה ע"י שאלה אבל לפי' הר"א ממיץ דפי' דלא מצי למיתשל טלה שהרי לא קרא הוא עלי' שם תרומה ומשמע דאכהן קאי. אבל ישראל שהפרישה מצי למיתשל עלה ועיין לעיל (סי' י"ז) וא"כ איך ילקה ע"ז כתב הרמב"ם בקצרה (בה' שבועות פ"ו ה"ד) שאין לוקין עלי' (פי' על התראת ס') אלא א"כ הלאו מפורש בתורה פי' היכא שהלאו הוא מפורש בתורה ואם לא ילקו מחמת התראת ס' לא ילקו על לאו זה לעולם. וא"כ גילתה לנו התורה דלוקין אף דהוי התראת ס'. וכה"ג אמרינן בפ"ק דחולין (דף י"א) ודלמא היכי דאפשר אפשר. ובזה מתורץ כל הקושיות של התוס' שהקשו דאיך לוקים דילמא ישאלו ע"ז דבזה ודאי התראת ס' שמי' התראה דאל"ה לא ילקו על לאו זה לעולם. ולא דמי למאי דפליגי בקיימו ולא קיימו וביטלו ולא ביטלו דקיימו ולא קיימו הוי התראת ס' משום דאפשר לקיים את הלאו שילקה עליו ע"י ביטול העשה ויהי' ההתראה בשעת הביטול. אבל נזירות או שבועות דאם ניחוש לשאלה לא ילקה על לאו זה לעולם בזה לא אמרינן דהתראת ס' לא שמי' התראה וזו היא דעת הרמב"ם שכתב דאין לוקין אלא א"כ הלאו מפורש בתורה אבל בנשבע שיזרוק אחר. בזו אמרינן דלא שמי' התראה כיון שתלוי ביד אחר ולא נכלל זה בכלל הלאו. אבל אם תאמר שלא ילקה משום דאפשר לשאול הרי עקרת את הלאו בכללו שלא ילקו עליו

[ובזה יתיישב מה דאמרינן בחולין (דף י"א) וליחוש דלמא טריפה הוא אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ופריך ודלמא בדקינן ליה. והקשו התוס' דהא מ"מ הוי התראת ס' אי לא אזלינן בתר רובא ותירצו התוס' דקא סבר שמי' התראה. ולדעת הרמב"ם לא ניחא תירוץ התוס' לפי מה שביארנו דכל שאינו תלוי בידו לא הוי התראת סי. והכא אין תלוי בידו אלא ודאי דהכא הוי התראת ס' שמי' התראה מכיון דאי אמרת דהתראת ס' לא שמי' התראה לא ימיתו על לאו זה לעולם. לפי הס"ד דלא אזלינן בתר רובא דלמא טריפה הוי. וע"כ כ"ע מודו בזה דהתראת פי שמי' התראה]

ובזה ניחא מאי דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ט) אמר ר' ירמי' אף אנן נמי תנינא דבד"נ אזלינן בתר רובא דתנינא בת ג' שנים ויום א' מתקדשת בביאה כו' וחייבין עלי' משום אשת איש ואמאי אימא איילונית היא. והקשו האחרונים דלמא ממתינין עד שתגדל ויראו שאינה איילונית ותרצו דהתראת ס' לא שמי' התראה ותחילה הוי התראת ס' דדלמא היא איילונית. וקשה דהא הוי דלא כהלכתא דר' יוחנן סבר התראת ס' שמי' התראה וגם הרמב"ם פסק להלכה כוותי' דר' יוחנן דהתראת ס' שמי' התראה. אלא ודאי דכיון שאינו תלוי בידו לעבור לא תלי מידי בהתראת ס'. ובזה כ"ע מודו דלא הוי התראה כמו שביארנו

ובזה יתיישב עוד מה דאיתא בש"ע חו"מ (סי' רמ"א ס"י) דהאומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראי' שקיים תנאו. אבל אם א"ל ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראי' שביטל תנאו עכ"ל. ובמהרי"ט (ח"א סי' קנ"ב) נסתפק בטעמו של דבר וכתב הטעם דבנותן דבר בתנאי שהוא בשב ואל תעשה מסתמא לא הטילו ראי' אלא על הנותן ולא על המקבל שאיך יבוא המקבל ראי' שלא עבר דאטו עדים בכיפא תלה להו שיעידו עליו כן אלא מי שטען שביטל תנאו יביא ראיה שביטל. אבל בתנאי שהוא בקום ועשה על המקבל להביא ראי' דהא יכול להביא ראי' שקיים תנאו. ותמהו עליו האחרונים דהטעם משום דמוקמינן אחזקתו דבתנאי שלא יעשה אוקמינן אחזקתי' שלא עשה עד שיברר בעדים שהי' עשוי. אבל כל שהוא בשב ואל תעשה מוקמינן אחזקתי' שלא עבר כמו שכתבו התוס' בפ' השולח (דף ל"ג) וכן כתב הסמ"ע ע"כ. ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דזהו לדעת התוס' אבל לדעת הרמב"ם דלא ס"ל דמוקמינן אחזקתי' שלפי גירסתו ופירושו הוא אם קיימו ולא קיימו הוי התראת ס' וא"כ לא מוקמינן אחזקתי'. ע"כ פירשה מהרי"ט טעם אחר דבקום ועשה יכול להביא ראי' שקיום תנאו אבל לא בתנאי שהוא בשב ואל תעשה

והכי משמע בירושלמי (פ"ג דקדושין ה"ב) דלאו מטעם חזקה הוא דאמרינן התם הגיע הזמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי א"ר אבין מכיון שהוא מבקש להוציא סמפון מיד האשה עליו להביא ראי' הגע עצמך דלא הוי סמפון א"ר יוסי מכיון שהוא מבקש לאוסרה עליו צריך להביא ראי' שכנסו עצמן בתוך הזמן כו' צריך להביא ראי' עכ"ל הירושלמי. אלמא דלאו מטעם חזקה הוא כמו שכתב הקצ"ח אלא מטעם המוציא מחבירו כו' ועי' בטור אה"ע (סוף סי' ל"ח). והא דבתנאי דשב ואל תעשה א"צ להביא ראי' הוא מטעם שכתב המהרי"ט דלכתחילה לא הטילו עליו תנאי בזה משום שאינו יכול להביא ראי' בתנאי דשב ואל תעשה. ועי' בר"ן בקדושין שהביא לזה הירושלמי ע"ש באורך

[ובזה יש לבאר עוד הא דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ו') אין אשתו של אדם מתה אלא א"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו שנאמר אם אין לך לשלם כו' אימא בעון דבל תאחר נמי מתה אשתו של אדם קמל"ן. וכתבו התוס' ופי' בקונטרס דהיינו ממון של גזל. אבל נראה דמיירי בנדר כו'. והא דדריש הכא בך חטא ולא באשתך חטא מיירי במשלם אח"כ אלא שעבר על בל תאחר. והקשה הט"א דכיון דבעון בל תאחר אינה מתה אשתו של אדם איך יתכן הא דבעון נדרים מתה אשתו של אדם הא כל ימיו בעמוד ושלם קאי ושמא ישלם אחר זמן קודם מותו והא ל"ל דקמי שמי' גלי' ואם אין עתיד לשלם לאחר זמן מתה אשתו של אדם הא אין הקב"ה מעניש את