עמק יהושע חלק א קיא

(דף קי"ח) דחיישונן שמא לא ימסרם יפה יפה ואין עומר ושתי הלחם באים משל צבור והקשה המ"ל דאמאי לא נימא דבטיל זוזי דידי' ברוב ע"ש. ולכאורה צ"ע דהא אמרינן ממונא לא בטיל והתם נמי כל האיסור הוא משום הממון משום דאין עומר ושתי הלחם באים משל צבור ואיך נאמר דאיסורא בטיל הא מ"מ הוי ממונו של זה וא"כ אינם באים משל צבור אלא ודאי משום דהוי ממון שאין לו תובעים וכן צ"ע במה שהקשו התוס' במעילה דנימא דבטיל פרוטה של הקדש והא אמרינן דממונא לא בטיל ואפשר לומר משום דהוי ממון שאין לו תובעים [אך מהך דב"מ (דף נ"ד) דאמרינן הכל מודים בהקדש שחילל הואיל וגזברים תובעים אותו בשוק משמע קצת דחשיב ממון שיש לו תובעים וכן בירושלמי (פ"ק דסנהדרין) מה בין הקדש מה בין מעשר שני הקדש יש לו תובעין ומ"ש אין לו תובעין ואפשר לחלק דזהו דוקא דמטא ליד גזבר]. ועדיין צ"ע דאפשר לומר דאמרינן בכל דבר נהי דממונא לא בטיל איסורא מיהת בטל ולא כמו שחילקנו

והנה לכאורה יש לומר בהך עובדא דתשב"ץ והמהרי"ט דלא בטיל משום דמטבע הוי דבר חשוב כמו שתירצו התוס' במעילה (דף כ"א) אח"כ מצאתי להמ"ל בסוף הלכות מעילה שכתב זה לשונו תמה אני על ב' מאורות הגדולים איך לא השגיחו בדברי התוס' דמעילה שתירצו על מה שהקשו דלבטל האי פרוטה של הקדש ברוב ותירצו דמטבע חשיב ולא בטיל עכ"ל, ולע"ד נראה דהא דלא הזכירו הני גדולים דמטבע לא בטיל מחמת דהוי דבר חשוב הוא משום דהא דדבר חשוב לא בטיל הוא מדרבנן (וכמו שהאחרונים תמהו על התוס' דמעילה דמשמע דלא סבירא להו דלא בטיל מדאורייתא). וא"כ בעובדא דמהרי"ט דאין אנו יודעים אם הגיע לראובן ממעות של שמעון או שמעות של שמעון נותנו לאחר ולראובן שהי' חבר עיר הגיע לו מקופה של צדקה ממעות אחרים וא"כ אם כל האיסור דלא בטיל הוא רק מחמת דהוי דבר שבמנין א"כ הי' מותר ליטול דבדרבנן אמרינן תולין שמעותיו של שמעון הגיעו לאחר וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ד) אמר רבה בר אבוה אמר רב טבעות כו' שנתערבו במאה טבעות ונפלה א' מהם לים הגדול הותרו כולן וא"כ מכיון שנתן מעות לא' מהם הי' מותר לראובן ליטול מקופה של צדקה וכ"ת דזהו דוקא בנפל מעצמו אבל בהפילה הוא קנסינן שוגג אסי מזיד אעפ"כ כיון דבלא"ה צריך ליתן לכולם הוי כמו נפל מעצמו וכמו דפריך התם הגמ' מהך דאפי' א' בריבוא ימותו כולם אמאי נימא דמית איסורא מית אלא ודאי כיון דסוף כל סוף למיתה אזלי הוי כמו נפל מעצמו ובמ"א יתבאר וע"כ לא הקשו דנימא דלא בטיל מחמת דמטבע הוי דבר חשוב אלא שהקשו דנימא דלא בטיל מחמת דהוי דשיל"מ ובדשיל"מ לא אמרינן דתולין דכל הטעם דתולין הוא מחמת דהוו ס"ס ספק נפל וס' לא זה הוא משא"כ בדשיל"מ אפי' ס"ס נמי אסור כמו דאיתא ביו"ד (סי' ק"ב) ולפ"ז גם מה שכתבתי על המהרי"ט דהטעם דאיסורי הנאה לא בטיל הוא משום דהוי כטומאת משא נמי אינו טעם כלל דהא זהו רק מדרבנן כמו טומאת משא וכמו שהוכחתי מהתוס' דבכורות ובדרבנן אמרינן תולין

אעפ"כ נראה לע"ד כמו שכתב התשב"ץ דלא בטיל משום דהוי דשיל"מ ומה שכתב המהרי"ט דלא הוי דשיל"מ משום שאין בידו להתיר הנדר שאסר עליו שמעון כו'. לע"ד צריך עיון בזה דהא בנידון שאלתו של התשב"ץ הי' ששמעון אסר הנאתו על ראובן וגם ראובן אסר על עצמו הנאת שמעון וא"כ אף אם נאמר דנדר שאסר עליו חבירו לא מקרי לגבי זה דשי"למ אעפ"כ הא הוי דשיל"מ לגבי ראובן מחמת נדרו שאסר על עצמו. ואע"פ שסוף כל סוף אף אם יתירו לו נדרו הרי אסור מחמת נדרו של שמעון וזה אין בידו להתיר אעפ"כ הוי דשיל"מ מחמת נדרו של עצמו ודין זה תלוי במה שכתב הצ"צ (סי' ס"ט) בביצת טריפה שנולדה ביו"ט דדן השואל להתיר לאוכלו ביו"ט ע"י ביטול והשיב הצ"צ לאסור כיון דעכ"פ אחר יו"ט יופקע איסור מוקצה ממנה א"כ למה יאכלנה ביו"ט דכל מה דאפשר למיעבד בהיתר עבדינן עכ"ל

ולע"ד נראה להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"ז דנדרים (ד' נ"ט) שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוי כדשיל"מ ואינו בטיל ברוב ופריך והרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלייהו ובטיל ברוב. וכתב הרא"ש אע"ג דאי מיתשיל עלי' הדרה לטיבלא מ"מ מכלל תרומה יוצא ע"י שאלה עכ"ל ולכאורה קשה דהא עיקר כל הטעם דדשיל"מ לא בטיל ברובא הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ למה יהי' תרומה דשיל"מ משום שיכול לשאול עליו הא אע"פ שישאל עליו אעפ"כ יהי' אסור משום איסור טבל ותו ליכא טעמא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אלא ודאי דטעמו של הרא"ש הוא משום דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פ"ג) בדין מי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו הקל הקל וטבל ותרומה תנאי הוא דתני' מאכילין אותו טבלו אין מאכילין תרומה בן תימא אמר תרומה ולא טבל ומפרש התם דת"ק סובר דתרומה חמירה וקיי"ל כת"ק דתרומה חמורה וע"כ ניחא שפיר דתרומה מקרי דשיל"מ מחמת שאפשר לשאול על התרומה דהא האיסור של תרומה חמור יותר אלמא אע"ג דהאיסור אינו ניתר לגמרי אלא חומר האיסור יש לו היתר כמו הכא שאע"פ שסוף כל סוף יאסור משום טבל אפ"ה כיון דאיסור תרומה יש לו שאלה הוי דשיל"מ וא"כ הוא הדין בנידון של הצ"צ בביצת טריפה שנולדה ביו"ט דאע"ג דאיסור טריפה אין לו מתירין אעפ"כ לאיסור נולד יש לו מתירין. וכן הוא הדין בנידון של התשב"ץ והמהרי"ט דאע"ג דאין לו מתירין מחמת נדרו של חבירו אעפ"כ יש לו מתירין מחמת נדרו של עצמו. וכ"ת דהא אכתי יש לומר דאע"ג דישאר איסור טבל אעפ"כ הרי טבל נמי יש לו מתירין כמו דחשוב בנדרים (דף נ"ח) טבל בכלל הני דשיל"מ דאמרינן התם כל דבר שיש לו מתירין כגון סבל ומ"ש והקדש כו לא נתנו בהם חכמים שיעור וא"כ היי טבל נמי איסור שיל"מ משום שבידו לתקנו ולהפרישו וע"כ הוי תרומה דשיל"מ משום דאפשר בשאלה ואח"כ כשיהי' טבל יהי' לו מתירין בהפרשה. והא דאמרינן בהשוכר (דף מ"ג) דטבל במשהו ומפרש בגמ' הטעם משום דחטה א' פוטרת את הכרי. כתבו התוס' דהא דלא קאמר הטעם כמו דאמרינן בנדרים (דף נ"ח) משום דטבל הוי דשיל"מ משום דמיירי כשאין הבעלים בעיר ואי אפשר בהפרשה דהא הכא ליכא למימר דא"כ אי אפשר בשאלה נמי כיון דאין הבעלים בעיר ואמאי קאמר דליהוי תרומה דשיל"מ ולא לבטיל

אך לפי מה שאבאר לקמן (סי' כ"א) דטבל של תרומה לא הוי דשיל"מ משום שאין לו מתירין וכמו דאמרינן במנחות (דף ל"א) דיש שני מתירין לטבל או בדמאי אי אמרינן רוב ע"ה מעשרין הם או בלוקח כו' אם יש לו קנין להפקיע מיד מעשר דבמינו אי אפשר להפריש משום דאין תורמין מן החיוב על הפטור. וא"כ תו ליכא תקנה אלא להפריש מן הדמאי ותקנה זו אינו שייך רק בטבל הטבול לתרומת מעשר. אבל בטבל של תרומה אי אפשר להפריש מן הדמאי דהא כבר נפרשה הימנו תרומה דעל התרומה לא חשידי כמו דאמרינן בפ' בתרא דסוטה (דף מ"ח) ותו ליכא תקנה לטבל של תרומה וע"כ קאמר הש"ס הטעם משום דחטה אי פוטרת את הכרי דהא לא הוי דשיל"מ מחמת שאין לו תקנה במה להפרישו עליו ובנדרים (דף נ"ח) מיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר דלזה יש תקנה להפריש עליו הדמאי וע"כ אמרו הטעם משום דשיל"מ