עמק יהושע חלק א קט

כמו שבא ליד העני. אפי' לדעת הפוסקים דמהני שאלה בהקדש אפי' בתר דמטא ליד גזבר

[והנה האחרונים האריכו אם מהני בהקדש חזרה בתוך כ"ד מהסוגיא דב"ק (דף ע"ג) דמשמע דמהני חזרה בתוך כ"ד ומבואר בדבריהם ע"ש. ולי נראה מהירושלמי דלא מהני חזרה אפר בתוך כ"ד דאמרינן בירושלמי (פ"ז דגטין) אף בגט שחרור כן הרי גט שחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום על דעתי' דרבי ה"ז גט על דעתי' דרבנן אינו גט (פי' דאדעתא דרבי דאמר תנאה הוי ה"ז גט על דעתי' דרבנן דמספקא להו בהיום ולאחר מיתה אי תנאה הוא או חזרה הוא אינו גט) אף בהפקר כן שדי מובקרת מעכשיו ולאחר שלושים יום על דעתי' דרבי מובקרת על דעתי' דרבנן אינה מובקרת. אף בהקדש כן כ"ע מודו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (פי' וליכא לפסוקי בחזרה דהא אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט) עכ"ל הירושלמי. וכן כתבו התוס' במנחות (דף פ"א). וא"כ משמע להדי' דלא מהני חזרה בהקדש אפי' תוך כ"ד. ותמיהני על הרשב"א בתשובה (סי' תקס"ג) שהביא שם ראי' מזה הירושלמי לענין הקדש דכיון דמספקי לן אי תנאה אי חזרה אוקי ממונא בחזקת מארי' קמא ואמרינן דחזרה הוי דלא שייך בזה לומר גופא מהיום ופירא לאחר ל' יום דהא קאמר בירושלמי דלא שייך לומר בהקדש חזרה הוא אלא ודאי תנאה הוא. ואולי לא הי' בגירסתו ועי' בש"ע (סי' רנ"ז) הביאו הרמ"א. ומה שכתב דאינו קדוש הוא ג"כ תמוה דהא הרשב"א לא קאמר אלא דחזרה הוא ויכול לחזור אבל לא שאינו קדוש כלל וג"ע

ואע"פ שלכאורה עדיין צ"ע דהא דאמרינן בקדושין (דף ס') דמספקא לן גבי קדושין באומר מעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי אי חזרה הוי. אע"ג דגבי קדושי אשה לא מהני חזרה כמו דאיתא בנדרים (דף פ"ז) והילכתא תכ"ד כדבור דמי חוץ כו' ממקדש ומגרש אלמא דבקדושי אשה לא מהני חזרה בתכ"ד ואפ"ה מספקא לן אי תנאה אי חזרה התם שאני כמו שפירש הר"ן דהטעם דלא מהני חזרה בתכ"ד כיון דדבר גדול הוא מסתמא אינו עושה אותו רק בדעת מיושבת. ומשום הכי אפי' בתכ"ד לא מהני חזרה. והיינו דוקא בחוזר לגמרי אבל לא בחוזר ואומר שלא תחול הקדושין אלא לאחר שלשים. אבל בהקדש דלא יוכל לחזור משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ע"כ לא יוכל לחזור כלל אפי' לומר שלא תחול אלא לאחר ל' וע"כ מיבעי לי' התם בירושלמי אף בקדושי אשה כן ופי' אם בקדושי אשה נמי נימא הכי דכ"ע מודו דלא שייך בי' חזרה. אשכח תני רבי אומר מקודשת משמע דרבנן פליגי ע"ז. פי' אע"פ דבקדושי אשה לא מהני חזרה בתכ"ד אפ"ה יכול לחזור שתחול לאחר ל' וכמו שביארתי ולפ"ז משמע מהירושלמי דלא מהני גבי הקדש חזרה אפי' בתכ"ד משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט

ואפשר לפרש נמי הירושלמי ע"פ מה שביארתי בתשובה (סי' ס') דסבירא לי' לר' יוחנן דבמעכשיו ולאחר שלשים קנוי' ומשויירת כמו שהבאתי שם חבילות ראיות מהירושלמי (דפ"ק דקדושין) דאמרינן התם אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהם ע"ש. וע"כ קאמר אף בגט שחרור כן ה"ז גט שחרור מעכשיו ולאחר שלשים יום על דעתי' דר' ה"ז גט על דעתי' דרבנן אינו גט משום שיכול לחזור ולאו משום דס"ל דספיקא הוא אי הוי תנאה או חזרה אלא דמתחיל מעכשיו ואינו נגמר עד לאחר ל'. ובזה יתיישב קושית המ"ל (בפ"ה מה' עבדים) דאמאי אינו משוחרר כיון דהוי ס' תנאה או חזרה א"כ העבד מוחזק בעצמו ותופס וא"כ צ"ל משוחרר. אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי לשיטתי' דר' יוחנן דלאו משום ס' תנאה או חזרה אלא משום שמתחיל מעכשיו ואינו נגמר עד לאחר ל וע"כ יכול לחזור בו. והכי משמע בתוס' פ"ג דקדושין (דף ס"ג) דלר' יוחנן כיון דשיורא הוא יכול לחזור וע"כ בהפקר נמי כיון דליכא למימר גופא מהיום ופירא לאח"כ ע"כ נמי יכול לחזור ולא משום דאוקי בחזקת מרא קמא ואמרינן דחזרה הוא כמו שכתב הרשב"א בתשובה (תקס"ג) אלא משום דשיורא הוי וע"כ קאמר אף בהפקר כן שדי מבוקרת מעכשיו ולאחר ל יום על דעתי' דר' מבוקרת על דעתי' דרבנן אינה מבוקרת ומיבעי' לי' אף בהקדש כן וקאמר כ"ע מודו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט סי' דבהקדש כ"ע מודו דלא אמרינן דשיורא הוי ויכול לחזור משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומהני אפי' לר' יוחנן כמו דמהני ע"מ ומעכשיו וכמו שכתבו התוס' בקדושין שם. וכמו שכתב הרשב"א הביאוהו הר"ן בנדרים (דף ל') דאפי' אם אומר ה"ז הקדש לאחר ל' יום נמי לא מצי לחזור משום דבהקדש דומה כמו שאמר מעכשיו ולאחר ל' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי כמו דאמר מעכשיו. וע"כ אפי' לר' יוחנן דאמר דאפי' במעכשיו ולאחר שלשים יום נמי שיורא הוי אעפ"כ בהקדש כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי כמו דאמר מעכשיו ע"מ דמהני לר' יוחנן כמו שכתבו התוס' בקדושין (דף ס"ג) וכמו שהבאתי ראי' לזה לעיל (ס' ז') מהירושלמי (דפ"ג דנדרים) דהרי נטיעות האלו קרבן אם אינם נקצנות טלית זו קרבן כו' (פי' דמיבעי בירושלמי אי למפרע קדשו או מכאן ולהבא) אע"ג שהוכחתי שם דהירושלמי סבירא שאם הוי לאחר. אעפ"כ בהקדש דמי כמו שאומר מעכשיו ואם שתי לשונות משמע ואם אמר מהיום כמ"ד מעכשיו ע"ש. ולפ"ז לא מוכח מהירושלמי דס"ל דלא מהני בהקדש חזרה בתכ"ד

אך בירושלמי (פ"ז דדמאי) שקיל וטרי בזה להדי' דאמרינן התם תמן תנינן ה"ז תמורת עולה ותמורת שלמים ה"ז תמורת עולה סברין מימר מה פליגין ר' מאיר ורבנן לאחר כ"ד אבל בתוך כ"ד לא מן מה דא"ר אליעזר ר"מ הוא הדא אמרה אפי' בתוך כ"ד אינו חוזר בו דתני מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם מפני שקבע ב' שמות כא' הא זה אחר זה אינו תופס אלא ראשון בלבד. אלמא דבהקדש אפי' תוך כ"ד אינו חוזר. אך לבסוף קאמר לא כן אמר ר' שמואל כו' אמר תמורת עולה אפי' בתוך כ"ד כו' כאן במתכוין להוסיף כאן במתכוין לפחות אמר ה"ז תרומה אפי' תכ"ד אינו חוזר אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תרומתו עכ"ל הירושלמי. ודברים אלו אין להם מובן כלל שלא ישאל על תרומתו והמפרש נדחק בזה מאוד ע"ש. וע"כ נ"ל שהוא טעות סופר וצריך להגי' אמר ה"ז תמורה אפי' תכ"ד אינו חוזר אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תרומתו והכי איתא בירושלמי להדי' (בפ"ה דנזיר) ר' ירמיה אמר כו' כ"ע מודו שאין נשאל על תמורתו מה פליגין בהקדשו שב"ש אומרים כשם שאין אדם נשאל על תמורתו כך אינו נשאל על הקדשו וב"ה אומרים אדם נשאל על הקדשו ואינו נשאל על תמורתו. וע"ז קאמר דאם אמר ה"ז תמורה אינו חוזר אפי' תכ"ד משום דאין שאלה בתמורה וע"כ אינו חוזר אפי' תכ"ד. וכמו שכתבו התוס' בבבלי רפ"ב דנזיר (דף ט') דב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וכתבו התוס' אע"ג דאין כאן חרטה כיון דתוך כ"ד הוא א"צ חרפה וכיון דאין שאלה לא מהני חזרה וה"נ בתמורה]

ומכל זה נתברר דבצדקה לא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר. וגם נראה לי' דאפי' נתן להתיבה שהגבאי מניח בביתו נמי לא מהני שאלה משום דקני לי' כלי' והוי כמו דמטא ליד הגזבר. ואף דמיבעי' לי' להש"ס בב"ב (דף פ"ה) אם כליו של לוקח ברשות מוכר קנה ה"מ אם מקפיד על מקום הכלי אבל אם אינו מקפיד קנה לו כליו. וכמו דאמרינן התם דמקום חיקה קנוי לה שאינו מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה. וה"נ אינו מקפיד על המקום וקני לו כלי' ונעשה שליח לזכות לעניים דהא אפי' בהקדש ממש יש שליחות כמו דאמרינן בפ"ד דנדרים (דף ל"ד) אמר רבא הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש. וכתב הר"ן שזה מיירי כגון שהי' תוך ד' אמותיו שקונות לו בכל מקום ואמר שתזכה לו ד' אמותיו אלמא דיש שליחות להקדש וקני לו חצירו. וה"נ אמרינן בירושלמי פ"ק דב"מ כתיב ואני בעניי הכינותי כו'. והיכי אם בנתינתן בתוך ידו עשיר הוא. ואם בשאינן נתונים בתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונים בתוך ד' אמותיו עכ"ל וא"כ ה"נ יש שליחות וקני לי' כליו להגזבר. דהוי נמי מטעם חצר. ועוד דכיון דזוכה לעניים בודאי הוי זכי' דדמי להדיוט. ועוד דהא אמרינן בפ"ב דבכורות (דף י"ח) דר"ט סובר דאקנויי