עמק יהושע חלק א קח

ויתבאר דבר זה ע"פ מאי דאמרינן בפ"ט דנדרים (דף ס"ה) נימא כל דמעני לאו עלי' נפל. ופי' הר"ן ואמאי קתני דפותחין לו שמא יעני ויהא צריך לפרנסו והא כל דמעני לאו עלי' נפל אלא על הגבאי והוא יתן להגבאי והגבאי נותן לו דכיון שאם ירצה הגבאי ליתן לאחר רשאי ע"כ מותר ליתן לו אע"פ שאסר עליו הנאתו דהוי לי' כהא דתנן נותן לאחר לשום מתנה והלה מותר בה כן פי' הר"ן אבל הרא"ש פי' דהאי דקאמר כל דמעני לאו עלי' נפל פי' שהוא יתן ליד הגבאי מעותיו ומה שהוא נותן יתן הגבאי לוד עניים אחרים ולאותו עני יתן מה שיתנו לו אחרים. וכתבו האחרונים דהטעם של הרא"ש הוא דלא דמי לנותן לאחר לשום מתנה דהלה מותר בה דהתם הוא נותן במתנה לגמרי דנהי דביד הגבאי ליתן נמי שירצה אעפ"כ לא פקע כח הבעלים לגמרי עד שיתנם לעניים דאין לומר דכל שנתן ליד גבאי ליתן לעניים שירצה סילק עצמו מהם והגבאי זכה בהם כדי ליתן לעניים שירצה דאדרבה סתמא דמילתא כל אדם רוצה לעשות צדקה בנכסיו ושיהנה העני מממונו וכמו דאמרינן ס"פ השותפין (דף מ"ח) דאפי' למאן דאמר קני ע"מ להקנות קנה הכא שאני דסעודתו מוכיח עליו וכתבו הראשונים דסתמא דמילתא ניחא לי' לבן שיהנה אביו מנכסיו וה"נ לנידון דידן וא"כ כיון שלדעת הרא"ש עדיין לא פקע כח הבעלים ע"כ איתא בשאלה אפי' מטא ליד גזבר ודמי לקדשי מזבח שביארתי שישנו בשאלה אע"ג דמטא ליד גזבר. וכן מוכח מתשובות המהרי"ט (סי' ה') מה שהביא תשובות התשב"ץ שאם הקפיד חכם א' ונדר מא' הני' אם יכול ליטול מקופה של צדקה ע"ש ודו"ק

ובזה הי' מתיישב נמי מה שכתבו הטור והמחבר ביו"ד (סי' רנ"ח) והש"ך (ס"ק י"ח) והביאו ראי' מתשובות הרשב"א שכתב דאפי' נתחרט ובא ונשאל על ההקדש דאינו רשאי משום דאין אחר מסירה כלום דאנן יד עניים אנן וכל שכבר מסר ביד הזוכה או ביד אחר שיזכה בשביל עניים אינו יכול לחזור בו אך מתשובת הרא"ש משמע לכאורה דמהני שאלה אפי' בתר דמטא ליד גזבר ע"ש בש"ך. דלפ"ז אפשר לומר דהרא"ש לטעמי' אזיל שכתב בנדרים (דף ס"ה) בהא דפריך נימא כל דמעני לאו עלי' נפל שמה שנתן יתננה לאחר. אלמא דס"ל דלא נפסק כח של בעה"ב מן הצדקה אפי' בתר דמטא ליד גזבר. והרשב"א ס"ל כמו שכתב הר"ן שמותר ליתן לעניים דה"ל כנותן סלע לאחר והלה מותר בה. אלמא דס"ל דכיון שמטא ליד גזבר כבר נסתלקו הבעלים. וע"כ לא מהני שאלה

אך אעפ"כ לא יתיישב בזה הירושלמי. דהירושלמי לא ס"ל לחלק בין קדשי בדק הבית לקדשי מזבח דהא אמרינן בירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ד) ר' יוסטא ב"ר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבל למעשרות (פי' דקייל"ן מקח טובל למעשרות וקא מיבעי לי' אם הפדיון כמקח) מתיב ריש לקיש והא תנינן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכוותי' הפודה אינו כלוקח עכ"ל הירושלמי אלמא דלא סבירא להירושלמי כש"ס דילן דמחלק בין קדשי מזבח לקדשי ב"ה דהא פשיט מדלא הוי מכירה לגבי קדשי מזבח הוא הדין נמי לקדשי ב"ה

אעפ"כ נראה לי להלכה דבצדקה אם מטא ליד גבאי לא מהני שאלה לכ"ע אפי' אי אמרינן דמהני שאלה בקדשים בתר דמטא ליד גזבר דהא אמרינן בפ"ק דקדושין (דף כ"ז) איבעי להו שדה לאחר ומטלטלין לאחר מהו ת"ש עישור שאנו עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה לעניים ומקומו מושכר לו מאי מושכר מושכר למעשר ואיבעית אימא שאני ר' עקיבא דיד עניים הוי. אלמא דהגבאי הוי כיד עניים וכן אמרינן בב"ק (דף ל"ו) א"ל רב יוסף כבר זכו בו עניים אע"ג דליכא עניים אנן יד עניים אנן

והכי אמרינן בירושלמי (פ"ד דפיאה) ר' רדיפא אמר אתפלגין ר' יונה ור' יוסי חד אמר כל הראוי ליטול זכה כו מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שחרור זה לעבדי שכן ראוי לקבל גט שחרורו כו' והא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ור"ע ראוי ליטול הוא פתר לה קודם שהעשיר ואפי' תימא משהעשיר תפתר כשהי' פרנס ויד פרנס כיד העני עכ"ל הירושלמי אלמא דאפי' אי לא מצי זכי לי' בתורת זכי' משום דאין ראוי ליטול אפ"ה זוכה משום דיד פרנס כיד העני ולפ"ז לא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר כמו אם מטא ליד העני ואפי' אם נתנו ליד אחר ואמר הולך לפלוני עני זכה נמי העני כמו שכתב הסמ"ע (בחו"מ ס' קכ"ה ס"ק כ"ה)

והנה המ"א (בה' צדקה סי' ג') הקשה ע"ז דהא הולך לא כזכי דמי במתנה כמו דאמרינן בר"פ השולח (דף ל"ב) ואמאי אמרינן דהולך כזכי דמי בצדקה. ותירץ ע"ז המ"א דכיון דנתחייב בדיבורו לתת לעני זה ה"ז זוכה לעני דהולך בחוב כזכי דמי עכת"ד. ויש לו להביא ראי' לזה מהירושלמי (בפ"ד דמ"ש) בעי' קומי' ר' מנא אף לענין מתנה כן (פי' אם עשה שליח לקבל המתנה וזה אמר לו הולך אם הוי כזכי) אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה היא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדא דא"ר יוסי ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרי בשעה שאמר הין צדק סי' עכ"ל הירושלמי פי' דבמתנה לא הוי הולך כזכי אע"פ שעשאו האחר לשליח דהא יכול לחזור בדבורו ולא הוי כחוב משמע דבצדקה שאינו יכול לחזור בו דמי לחוב דה"ל הולך כזכי כמו דאמרינן בספ"ק דגטין (דף י"ד) דהא בירושלמי קאמר דבמתנה לא ה"ל הולך כזכי משום דיכול לחזור בו אלמא דאם אינו יכול לחזור בו ה"ל כזכי

[ובזה יתיישב מה שהקשו הראשונים הרמב"ן והר"ן בפ"ו דגטין (דף ס"ג) איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר ר' אבא א"ר הונא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא לי' לרב אי הולך כזכי דמי אי לאו כזכי דמי והא אתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריות ואם בא לחזור אינו חוזר. והקשו הראשונים ז"ל דמאי פריך הש"ס מחוב אגט הא אמרינן בגטין (דף ל"ב) אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי ע"ש בר"ן מה שתירץ הרמב"ן ז"ל והר"ן תירץ דהא דאמרינן בגטין דהולך לאו כזכי היינו אם לא עשתה שליח האשה דאם עשאתו שליח דמי לפקדון ע"ש

ומהירושלמי שהבאתי מוכח דסבירא לי' דבגט כיון דהתורה זיכתה אותה דמי לפיקדון משא"כ במתנה שאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. וכן מוכח מהתוס' דגטין (דף ל"ב) דס"ל דהא דאמר אביי דהולך לאו כזכי היינו דווקא אם לא עשאתו שליח שכתבו דבגט לא שייך לומר הולך לאו כזכי דאפי' זכי נמי לא מהני ולא נקטי' אלא לסימנא בעלמא לומר כי היכי דלא מהני הולך בגט לא מהני נמי במתנה ואמאי לא תירצו התוס' דמיירי כשעשאתו שליח אלא ודאי דס"ל דאם עשאתו שליח ה"ל כפיקדון כדמשמע בירושלמי ובהא אמרינן בגטין (דף ס"ג) דנעשה שלוחו ושלוחה וחולצת דמספקא לי' אי הולך כזכי]. וא"כ בצדקה דאמרינן דהגבאי הוא כיד עניים ודאי דלא מהני שאלה