עמק יהושע חלק א קז

וע"כ הי' נראה לי לומר שיש חילוק בין תרומה וקדשי בדק הבית לקדשי מזבח. דבתרומה וקדשי בדק לא מהני שאלה ובקדשי מזבח מהני שאלה. ובזה יתיישב הירושלמי שהבאתי דמשמע דס"ל דלא מהני שאלה. וכן הא שהבאתי תחילה מהך דרפ"י דיבמות (דף פ"ח) דקאמר הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדושת הגוף משום דבידו לאתשולי עלי' ולא קאמר גבי קדושת דמים נמי משום דבידו לאתשולי עלי' דהאי טעמא טפי עדיף דמהני אפי' למפרע נמי. לולא נצטרך לומר דטעמא דבידו לפדותו מהני נמי אפי' למפרע). ועוד דמ"מ קשה דלמה לי' להש"ס לומר שני טעמים לימא הטעם בקדושת דמים נמי משום דבידו לאתשולי עלי'. אלא ודאי משום דבקדושת דמים לא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר. וע"כ אומר דטעם משום דבידו לפדותו. אבל בקדושת הגוף דמהני שאלה אפי' בתר דמטא ליד גזבר. וע"כ אומר משום דבידו לאתשולי עלי' והטעם הוא משום דבתרומה דכיון דמטי ליד כהן שוב אין לבעלים חלק בהם כלל וא"כ כיון דקני לי' כהן ע"כ לא מהני עוד שאלת הבעלים. וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף פ"ה) שמסתפק אם מועיל שאלה באיסורי הנאה בתר דקני לי' אחר וכמו כן בקדשי בדק הבית דכיון דמטא ליד גזבר שוב אין לבעלים חלק בו. אבל בקדשי מזבח שיש לבעלים חלק בו אף לאח"כ מהני נמי שאלה אח"כ. ודבר זה יתבאר ע"פ מאי דאמרינן בפ"ז דתמורה (דף ל"ב) דקדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית מה שעשה עשוי ופי' רש"י משום שיש בו טובת הנאה לבעלים בחטאת ליתן לאיזה כהן שירצה וכן בעולה ליתן העור לאיזה כהן שירצה וכיון שיש בו טובת הנאה לבעלים דהא אותו טובת הנאה יש כח ביד הבעלים להקדיש וכן אמרינן בערכין (דף כ"ח) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים ועי' שם ברש"י ובתוס'. וא"כ כיון שיש לבעלים חלק בו ע"כ לא נסתלק עדיין כח הבעלים. אבל בקדשי בדק הבית אמרינן התם דאין יכול להקדיש אלמא שנסתלק כח הבעלים וכיון שנסתלק כח הבעלים ע"כ אי מטא ליד גזבר תו לא מהני שאלה והוי כמו תרומה דלא מהנו שאלה אם נתן ליד כהן כיון שנסתלק כח הבעלים ותו לא מהני שאלה בתר דזכה בי' אחר וקדשי ב"ה דמי לתרומה אבל בקדשי מזבח כיון שיש להבעלים כח להקדיש כמו שפירשו רש"י ותוס' שם מהני שאלה אפי' בתר דמטא ליד גזבר

ויש לי להביא קצת ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"ז דב"ק (דף ע"ח) בשלמא אטביחה לא ליחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח לא דמרי' קא טבח אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ומשני דהתם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וע"כ לא הוי מכירה. וכתבו התוס' דהא דאמרינן לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמוכרו להדיוט היינו בקדשי ב"ה דלא מקרי על שם בעלים עכ"ל. וע"כ בקדשי ב"ה אי מטא ליד גזבר הוי כמו תרומה דמטי ליד כהן אבל בקדשי מזבח מהני שאלה אפי' בתר דמטי ליד גזבר

ויתיישב בזה מה שהקשו התוס' על רש"י בפסחים (דף מ"ז) דאמרינן התם יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור כו' ופ"ה דבמוקדשין איכא תרתי בשור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור שהוא קדשי ב"ה חייב משום מעילה. וכתבו התוס' ובחנם דחק דבשור גופי' חייב משום מעילה אם הוא עולה או חטאת. ועוד הקשו התוס' על רש"י דבפ' בתרא דמכות (דף כ"ב) אמר מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור ופריך והרי נזיר והשתא מחמור ה"ל לאקשויי לפ"ה כיון דאיירי בחמור הקדש. לפי מה שבארתי חדא קושיא מתורצת באידך דרש"י מפרש לפי מאי דמשני התם במכות (דף כ"ב) בבכור דמידי דאית בשאלה לא קתני דאין לומר דמיירי דאתא ליד גזבר ושוב לא מהני שאלה. דהא בקדשי מזבח כיון שיש לבעלים חלק בו עדיין ע"כ אית להו שאלה אף בתר דמטא ליד גזבר אבל בחמור שהוא קדשי ב"ה ניחא דקדשו ב"ה לא מהני להו שאלה בתר דאתא ליד גזבר ומיירי דאתא ליד גזבר וא"ש קושיות

התוס'

[ובזה אפשר ליישב מה שהקשה הט"א בפסחים (דף כ"ח) דיליף ר' יהודה חמץ מנותר דדינו בשרפה והרי"ף והרמב"ם פסקו כחכמים דמפרר וזורה לרוח. והקשו האחרונים דאף דחכמים הקשו לר' יהודה אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה וא"כ לדברי רבנן אשם תלוי וחטאת העוף היא בשריפה א"כ מ"ט לא גמרינן מנותר. וכתב הס"א משום דיש להקשות איך יליף מנותר והא אמרינן בפסחים (דף מ"ד) ובקדושין (דף נ"ח) דגמר מנזיר ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו כו' אלמא דהא דיש היתר לאיסורו נחשב לקולא. וא"כ איך גמר מנותר דדלמא דוקא נותר שאין היתר לאיסורו דינו בשריפה. אבל חמץ שיש היתר לאיסורו הא קיל מנותר ולא בעי שריפה. בשלמא לר' יהודה דגמר אפשר לומר משום דר' יהודא לטעמי' שסובר דחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה וא"כ חמץ נמי אין היתר לאיסורו אבל אנן דקיי"ל דחמץ שעבר עליו מדאורייתא שרי ליכא למילף מנותר. אך שאח"כ הקשה דאפי' לדברי ר' יהודא דחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אעפ"כ אינו חייב כרת וא"כ יש היתר לאיסור כרת משא"כ בנותר דאין היתר לאיסור כרת. וכתב דיש ליישב הקושי' הזו בדוחק אבל לפי מה שביארתי דמה שהוא קדושת הגוף ישנו בשאלה אף לאחר שנזרק דמו והא שכתבו התוס' בכריתות (דף י"ג) דלאחר שנשחט ונזרק ליתא בשאלה. היינו משום איסור חולין בעזרה למ"ד דאורייתא הוי מדאורייתא ליתא בשאלה משום איסור חולין בעזרה דהוי חולין למפרע. ולמ"ד דאיסור חולין בעזרה הוא מדרבנן הוי מדרבנן ליתא בשאלה. וע"כ שפיר גמר מנותר דהא נותר נמי יש היתר לאיסורו ע"י שאלה וגם ר' יהודה לטעמי' דס"ל בפ"ב דפסחים (דף כ"ב) דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. וא"כ יש היתר לאיסורו מדאורייתא וחמץ חמור יותר דאין היתר לאיסורו והא דלא השיבו רבנן לר' יהודה דנותר אין היתר לאיסורו דהא סתם רבנן דר' יהודה הוא או ר"מ או ר"ש ור"מ סבירא לי' בפסחים (דף כ"ב) דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ור"ש ס"ל בפ"ב דקדושין (דף נ"ח) דתולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. וא"כ לית לי' היתר לאיסורו משא"כ חמץ דיש היתר לאיסורו. אך שרוצים להקשות לר' יהודה גופי'. אך לדידהו כיון דסבירא להו דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ליכא למילף ומיושב בזה קושיות התוס' בפ"ב דפסחים (דף כ"ח) דאמאי לא ילפי רבנן מנותר דר"ש לטעמי' דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ואין היתר לאיסורו. ור"ש גופי' חשיב לי' בקדושין (דף ל"ח) לחומרא הא דאין היתר לאיסורו. והשתא מיושב קושית הפ"א שהקשה לר' יהודה דהא נותר חמור שכן אין היתר לאיסור כרת שלו משא"כ חמץ דיש היתר לאיסור כרת שלו דהא חמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא בלאו. דלפי מה שביארתי הוא בהיפוך דלר"י כיון דסבירא לי' דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא א"כ בנותר יש היתר לאיסורו לגמרי משא"כ בחמץ דמ"מ אין היתר לאיסור לאו שבו וא"כ חמץ חמיר יותר וא"ש]

והשתא לפי מה שביארתי שיש חילוק בין קדשי ב"ה לקדשי מזבח דבקדשי מזבח כיון דמקרי עדיין על שם בעלים ע"כ מהני שאלה אף בתר דמטא ליד גזבר. משא"כ בקדשי ב"ה דכיון דמטי ליד גזבר הוי כתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלי' לדעת שאר פוסקים וא"כ בצדקה דאף בתר דמטא ליד הגבאי עדיין שייך קצת לבעלים ולא דמי לתרומה דמטא ליד כהן דלא מהני שאלה לדעת ש"פ דסתם כיון דמטא ליד כהן הוי של הכהן לגמרי אבל בצדקה הרי לא נתן להגזבר אלא ע"מ ליתן לעניים ואם לא יתן לעניים צריך להחזיר לבעלים. וא"כ לכאורה מהני שאלה אף בתר דמטא ליד גזבר נמי: