עמק יהושע חלק א קד

דאמרינן בשבת דאי לאו קרא דהבוקר ה"א דאתי עשה דשריפת נותר ודחי אע"ג דשריפת נותר ישנו בשאלה תירץ ע"ז הט"א כיון דביו"ט עסקינן א"כ הרי ובטל מצות פסח כיון דהוא חולין א"כ לא יקיים מצות פסח וע"כ לא הוי בשאלה אבל בלא"ה קיל ליה העשה משום שישנו בשאלה וזהו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן כ"ע מודו דחולין בעזרה אסור וא"כ אינו בשאלה משום איסור חולין בעזרה וא"כ אפשר לומר דאף התוס' דכריתות מודים לזה דמדאורייתא אפשר לשאול. אך הא שכתבו התוס' דלאח"כ לא מהני שאלה היא משום איסור חולין בעזרה דלכל הפחות אסור מדרבנן וא"כ לא מוכח מהתוס' דכריתות דלא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר

ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בפ"ח דפסחים (דף פ"ח) בהא דחמשה שנתערבו פסחיהן דפטורין מלעשות פסח שני ופריך והאיכא חד דלא נפיק ומשני דהיכי ליעבד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה. ולכאורה קשה דאי אמרינן דמהני שאלה בתר דמטא ליד גיזבר א"כ ישאלו על פסחיהם דהא התם מפסדינן לקדשים דאמרינן התם כולם יצאו לבית השריפ' וא"כ אמאי יצאו לבית השריפה וכולם פטורין מלעשות פסח שני ישאלו על פסחיהם ויתחייבו כולם בפסח. אלא ודאי דלא מהני שאלה בתר דאתי ליד גזבר. אך לפי מה שביארתי דכיון דמדרבנן אסור להכניס חולין בעזרה א"כ אי אפשר לשאול ג"כ משום שעוברין על איסור של חולין בעזרה וכמו דמשני התם דלא יכלי למיתי כל חד וחד פסח משום חולין אבל אי לא משום איסור חולין בעזרה מסני שאל' אף שנשחט בעזרה בתר דמטא ליד גזבר

ולכאורה נראה להביא ראיה דלא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר מהא דאמרינן בספ"ח דערכין (דף כ"ט) גבי ההוא גברא דאחרימנהו לנכסי' בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר לי' זיל שקול ארבעה זוזי ושדינהו בנהרא ולשתרי לך. וקשה דאמאי לא נתן לו עצה שישאל על חרמו. אלא ודאי דאיירי דמטא ליד גזבר ולא מהני שאלה. ואע"ג דבמקרקע איירי אעפ"כ אפשר לומר דהחזיק בהם הגזבר. אך דיש לדחות דרב יהודא לטעמי' דאמר בפ"ב דנדרי' (דף כ"א) אמר ר"י אמר רב אסי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו סבר אין פותחין בחרטה וע"כ לא אמר לו לשאול על נדרו

עוד הי' נראה להביא ראיה דלא מהני שאלה בתר דאתא ליד גזבר מהא דאמרינן בפ"ו דיבמות (דף פ"ח) הקדש מנלן אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף משום דבידו למיתשיל עלי'. ולכאורה קשה דאמאי לא אמר הש"ס גם על קדושת דמים הטעם משום דבידו לאתשולי דהא האי טעמא טפי עדיף דאילו לטעם משום שבידו לפדותו לא מהני אלא אם אומר שהוא עכשיו חולין אבל אם אומר שהי' חולין מעיקרא לא מהני כמו דאמרינן בפ"ח דב"ב (דף קל"ד) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה כי אתא רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן ומשנינן התם לא קשי' כאן למפרע כאן להבא וא"כ אי אומר למפרע אינו נאמן אפי על להבא משום דלא פלגינן דיבורא וכמו דלא מהימנינן לי' למפרע ה"נ לא מהימן על להבא. וא"כ לטעם שבידו לפדותו לא מהני אלא להבא אבל אם אומר למפרע לא מהימן ואילו הואיל ואי בעי מיתשיל מהני אפי' למפרע דהא אם ישאל הרי נמי עוקרו למפרע. וא"כ טעמא דאי בעי מיתשיל עדיף טפי ואמאי לא אמר טעמא דהואיל ואי בעי מיתשיל גבי קדושת דמים נמי ולמה לו לומר הטעם משום דבידו לפדותו ואע"ג דהטעם דבידו לפדותו מהנו אפי' לאו דידי' אפ"ה הו"ל למימר הקדש נמי משום דבידו לאתשולי עלי' והוי קאי על הקדש דמים וקדושת הגוף. ואח"כ הו"ל למימר ואי דאחר אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף וא' דאתשיל מארי' עלי' היא גופא מנלן [ואין לומר דהא אמרינן שאם אמר הבעל גרשתי את אשתי אינו נאמן על למפרע היינו דוקא באם אירע דבר בינתים כמו שפי' הרשב"א שם שאם עמד לפנינו בא' באייר ואמר גרשתי את אשתי מא' בניסן אינו נאמן להחזיקה מגורשת למפרע שאם יבואו עדים אחרי כן ויאמרו אנו ראינו שזינתה בט"ו בניסן תידון בחנק כדין אשת איש דאין הבעל נאמן לעשות מגורשת על למפרע. משמע דהיינו דוקא אם זינתה בינתים אבל בלא"ה נאמן על למפרע וע"כ אמרינן התם הואיל ובידו לפדותו משום דכיון דלא אירע דבר בינתים אמרינן נאמן על למפרע נמי. אבל לע"ד נראה דאינו נאמן על למפרע אע"ג שלא אירע דבר בינתים מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"ח) ר' זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני תנן המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ורמינהו המביא גט כו' קתני מיהת בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפי' לזמן מרובה. והקשו התוס' תימא כיון שמודה שממנה נפל וכבר גירשה אמאי הוה לן למימר דלא יחזיר כיון דנאמן לומר גרשתי' כו' ותירצו דכיון שאומר שגירשה מזמן הכתוב בגט כמו שאינו נאמן למפרע כך אינו נאמן על להבא עכ"ל. משמע דאפי' לא אירע קלקול בינתים אפ"ה כיון שאומר שגירשה מזמן הכתוב בגט לא מהימנינן לי' אף על להבא אעפ"י שלא אירע דבר בינתים דאל"ה לישני לי' דהא דמהימן למפרע ג"כ היינו כשלא אירע דבר בינתים. וכי תימא משום לקוחות הוא שאם אומר שגירשה מזמן העבר א"כ תטרוף לקוחות מזמן העבר וע"כ כיון שאינו נאמן על למפרע אינו נאמן על להבא. דזה אינו דהא אמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"ט) דכי אתא למטרף לקוחות אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך. וא"כ משמע מזה דאפי' לא אירע שום דבר בינתים אפ"ה לא מהימן על למפרע. וכן תמהתי על מה שראיתי בתשובות מהרשד"ם (שאלה קצ"ו) באדם שהי' לו שפחה וגלה מארצו לארץ אחרת ובמקום ההוא בא להשיא שפחתו הכנענית לישראל ב"ח ושאלו אותו חכמי המקום על שפחתו ואמר שכבר נתן לה הגט שחרור במקומו ובארצו ופסק דנאמן והביא ראי' מהא דאמרינן בגטין (דף מ') האומר עשיתי פלוני עבדי ב"ח והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר והטעם דנאמן הואיל ובידו לשחררו עכ"ל. ולפי מה שביארתי דאם אומר על למפרע אינו נאמן אף על להבא אפי' כשלא אירע קלקול בינתים א"כ אמאי מהימן מטעם דהואיל שבידו לשחררו הא כיון דאינו נאמן על למפרע אינו נאמן על להבא] וא"כ כיון שאם אומר למפרע אינו נאמן כלל א"כ אמאי קאמר ביבמות אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו דלא מהני על למפרע לימא הטעם הואיל ואי בעי מיתשיל דמהני אפי' למפרע אלא ודאי דעדיף טעמה דאי בעי לפדותו משום דמהני אפי' מטא ליד גיזבר משא"כ הטעם דהואיל ואי בעי מתשיל לא מהני במטא ליד גזבר. וא"כ מוכח לכאורה מזה דלא מהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר

אך דאפשר לומר דהכא מהני הטעם דהואיל ואי בעי לפדותו על למפרע ג"כ והוא משום דקשה לי על האי סוגי' דיבמות דמשמע דאמרינן הואיל ואי בעי פודה או דאי בעי מיתשיל מהימן מהא דאמרינן בספ"ו דערכין (דף כ"ג) המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ר"א אומר כשיגרשנה ידור הנאה ר' יהושע אומר אינו צריך ומסקינן דפליגי אם יש שאלה בהקדש דר"א סובר אין שאלה בהקדש וע"כ חיישינן דלמא קנוני' עושה על נכסי הקדש דהא לא מצי למיתשיל עילוי' וע"כ ידירנה הנאה ור"י סובר דיש שאלה בהקדש ולא חיישינן לקנוני' דהא מצי למיתשל על ההקדש וע"כ אמר ר' יהושע דאינו צריך. והקשו התוס' דלמאי דקיי"ל כב"ה דהקדש בטעות לא הוי הקדש וא"כ האיך קאמר רב הונא דבבריא אדם עושה קנוני' על הקדש ודוקא בשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו אם אמר מנה לפלוני בידי נאמן דחזקה אין אדם עושה קנוני' על הקדש משום