עמק יהושע חלק א קג

ולא לעורבים ולא לעטלפים וצע"ג. וכן אמרינן בירושלמי פ"מ דפיאה תני מתנת עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהם הרי הן של בעה"ב ר' בון בר חיי בעי ויש אדם קורא שם פיאה לעצמו תני ר"ש בן יוחאי לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים] הרי מוכח מכל מה שנתבאר דס' עניים הוא כס' של הדיוט והמע"ה וע"כ בדמאי מפריש מעשר ראשון ומ"ש ומעכבם לעצמו כמו דאמרי' בסוף סוטה (דף מ"ח) וכן בס' בכור כמו דאמרי' בפ"ק דב"מ וכן בס' פ"ח אמרינן בפ"ק דבכורות (דף י"א) ישראל שהיה לו עשרה ס' פ"ח בתוך ביתו מפריש עליהן י' שיין ומעשרן והן שלו. ואפי' לר"א אית ליה בספ"ק דבכורות (דף י"ב) דחייב באחריות בפדיון פ"ח ואינו קדוש עד שיתן לכהן כמו דאמרינן התם מת פ"ח ר"א אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה אלמא דאינו פדוי עד שיתננה לכהן אפ"ה אמרינן התם שאם יש לו ספ"ח בתוך ביתו שמפריש עליו טלה והוא שלו. והקשו האחרונים דמאי מהני מה שמפריש והא לר"א אינו פדוי עד שיתננה לכהן ונדחקו בזה מאוד. ונראה לי דלא קשה כמו דאיתא בירושלמי פ"ו דתרומות גזל תרומה משל אבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט ור"ל אמר משלם לעצמו כו' במקום שחיטתה שם תהא שריפתה כו' מקום פרישתם מחיים ר"י כרבי ריש לקיש כר"א ביר שמעון א"ר בון ואין יסבור ר"ש בן לקיש כרבי ובלבד בדבר שזקוק ליתנו לכהן אבל בדבר שאין זקוק ליתנו לכהן אף ר' מודה. (פי' דר' נמי מודה דכיון שאין זקוק ליתנו דהפרשתו מקדשתו) דהיא מתניתין הפריש פדיון פ"ח ומת ר"א אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן וחכ"א אין חייבין באחריותו אלא כפדיון מ"ש מודה ר"א בפ"ח שנפלו לו מבית אבי אמו כהן מכיון שהפרישו קדשו. (פי' דמכיון שא"צ ליתנו ר"א נמי מודה דהפרשתו מקדשתו). אלמא דבדבר שא"צ ליתנו הפרשתו מקדשתו אפי' לר"א ולא קשה מידי מה שהקשו האחרונים

[והא שהקשה הט"א אהא דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף י"ב) במעשה דר' עקיבא שליקט אתרוג ונהג בו שני עישורין אמרינן בירושלמי פ"ק דר"ה וכן בפ"ב דביכורים מה עשה קרא לו שם למעשר שני ופודאו ונותנו לעני דאמאי צריך ליתן לעני ואמאי לא אמרינן דהמע"ה וכמו דאית ליה לר"ע גופיה בבכורות (דף מ"ם) דאם לא נתן לא יתן. נראה לי דאפשר לומר כיון דהירושלמי מסיק דשנה שניה הנכנסת לשלישית הוי ומספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה כיון שעומד בשנה שלישית היא שנת מעשר עני הוה כמו שהעני מוחזק ע"כ צריך ליתן לעני והכי איתא בירושלמי פ"ז דשביעית לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן מששית לשביעית ששית אלא שביעית תמן ברשות בעלים הן הכא ברשות עני'. (פי' אם מספקא ליה אם צריך למיזל בתר שנה שניה או שלישית צריך ליתן לעני דברשות עני הוא עומד אבל אם ספק אם צריך למיזל בתר ששית או שביעית אינו צריך ליתן דברשות בעלים הוא עומד וע"כ בהא דשנה שניה שנכנסה לשלישית גבי מעשר דר' עקיבא צריך ליתן לעני כיון שעומד בשנה שלישית ברשות העני הוא עומד ומיושב קושית הט"א ודו"ק]. הילכך בכל הספיקות א"צ ליתן חוץ מהיכא דאיכא חזקת חיובא כמו דאיתא בחולין (דף קל"ד) כן נ"ל

סימן יז

שאלה אם מהני שאלה בצדקה לאחר שהגיע ליד הגבאי או לא

תשובה גרסינן בכריתות (דף י"ג) יש אוכל אבינה א' וחייבין עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשים ביוה"כ. והקשו התוס' דאמאי לא קא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה וי"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מכל מקום השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה עכ"ל התוס'. והנה הט"א בר"ה (דף כ"ח) כתב דמהני שאלה אע"פ שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ומיישב בזה הקושיא שהקשו התוס' בעירובין (דף ק"ג) על הא דנתערבו מתן א' במתן ד' דר"י סבר דינתנו במתן א' ואמאי יבוא עשה וידחה ל"ת דבל תוסיף ותירץ הט"א משום דמתן ד' הוא שלמים שישנו בשאלה דקילא ואינו דוחה לל"ת דבל תוסיף גבי בכור דליתא בשאלה וכמו דאמרינן בפ"ק דיבמות (דף ה') דאתי עשה ודחי עשה ול"ת שישנו בשאלה וכתב על דברי התוס' אלו שכתבו דלאחר שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה שקשה מגמרא ערוכה בשבועות (דף כ"ד) דמשני התם כי קתני מידי דליתא בשאלה מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור דקדושתו מרחם והחשיב נותר ונותר נשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ואפ"ה אמרינן מידי דאיתא בשאלה לא קתני: [וכבר ישבו האחרונים בטוב פעם דהתם משני לרבא שאומר דחייל בכולל ולרבא ליכא לשנויי אשבועה דמידי דאיתא בשאלה לא קתני דהא אכתי קשה דליחשוב כגון שאכל ככר ולא שייר כלום דהא רבא אית ליה בשבועות (דף כ"ז) דאם אכלה כולה אינו נשאל עליה. ומוכרח לתרץ דכיון דעיקר הדבר ישנו בשאלה אע"ג דאם אכלו ליתא בשאלה אעפ"כ כיון דעיקר האיסור ישנו בשאלה לא קא חשיב וע"כ פריך והרי הקדש דאע"ג דמיירי בנותר ונותר לא מהני בי' שאלה דהא נשחט ונזרק דמו כהילכתא אעפ"כ כיון דעיקר הקדש ישנו בשאלה לא קא חשיב. אבל התוס' בכריתות תרצו אליבא דהילכתא דבשבועה מהני שאלה אף דאכלו כבר כאמימר דאמר בשבועות (דף כ"ח) דישנו בשאלה או בשוגג מחוסר קרבן וע"כ לא קא חשיב משום דמהני בי' שאלה משא"כ הקדש קא חשיב כיון דלאחר שנזרק לא מהני ביה שאלה אף על גב דעיקר הקדש דישנו בשאלה אף על פי כן כיון דלאחר שנזרק לא מהני ביה שאלה קא חשיב עכ"ד. והוא נכון] וא"כ לדעת הט"א מהני בו שאלה אע"פ שנזרק כבר וכ"ש דמהני שאלה בצדקה לאחר שהגיע ליד הגזבר ואפי' לפי מה שכתבו התוס' בכריתות (שם) דלא מהני שאלה אפשר דאין הטעם משום דהגיע ליד הגזבר אלא משום דנעשה כבר הקרבן כמצותו ע"כ אינו שואל עליו מי שהקדישו אע"פ שזה אכל נותר

ונראה לי להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ו') ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים שהיא טמאה אי אמרת בשלמא המים בודקין אותה אלמא בת מקדש ומיקרב הוא משום הכי מנחתה נשרפת כו'. והקשו התוס' דאמאי נשרפת כיון דקייל"ן כב"ה דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין אלמא דאפי' הגיע ליד גזבר מהני ביה שאלה

ולכאורה דברי התוס' אלו סותרין למה שכתבו בכריתות אלא ודאי דדוקא התם כיון שנזרק דמן כהלכתן ונעשית מצותן ע"כ לא מהני בשאלה מה שאין כן הכא דהמנחה נשרפת מהני שאלה אף על גב דמטא ליד גזבר. ועוד אפשר לומר דהא שכתבו התוס' דלא מהני ביה שאלה היינו משום דאם ישאל א"כ עבר על חולין בעזרה ואע"ג דאמרינן במנחות (דף מ"ח) דפריק ליה בעזרה וחולין ממילא קא הוי היינו דוקא בפדיון משום שאין פדיון חל אלא מכאן ולהבא משא"כ בשאלה דחכם עוקר את הנדר מעיקרא א"כ כיון שעוקר הנדר מעיקרא הכניס חולין לעזרה. וכמו שכתב הט"א שם דהא שישנו בשאלה היינו דוקא למ"ד חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אבל למאן דאמר דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא א"כ אי אפשר לשאול עליו דכיון דעוקר הנדר מעיקרא הכניס חולין לעזרה ע"כ אינו בשאלה וע"כ למ"ד חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא קילא העשה כיון דמדאורייתא אפשר למישאל עלייהו וע"כ אינו דוחה לל"ת. והא