עמק יהושע חלק א קא

תאמץ ולא תקפוץ אפ"ה אין כופין משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה דכל הני לא קאי אלא לחזק הלאו כיון שהעשה הוא בקום ועשה והל"ת הוא בשב ואל תעשה לא תאמץ כו' ולא תקפוץ כו' וא"כ הל"ת אינו בא אלא לחזק העשה וע"כ אם הוא מ"ע שמתן שכרה בצדם דאין כופין על העשה גם על הל"ת נמי אין כופין. משא"כ בנודר לצדקה דאיכא לאו דבל יחל דליכא למימר שבא לחזק העשה דצדקה דהא אפי' אם נשבע שיאכל ושלא יאכל נמי איכא לאו דבל יחל כמו שכתבו התוס' בפ"ג דשבועות (דף כ'). משא"כ לאו דב"ת דאינו אלא במצוה כמו קרבנות וצדקה דקיימי עניים בהני איכא למימר דהלאו בא לחזק העשה. אבל בלאו דבל יחל דאפי' במילי דחולין נמי איתא כגון בנשבע שלא יאכל וע"כ לא אפשר לומר דבא לחזק העשה וע"כ אף שאין כופין מחמת העשה דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה אפ"ה בנודר לצדקה כופין מחמת הל"ת דבזה לא בא הל"ת לחזק העשה

ועוד יש לומר דהלאו דבל יחל בודאי לא בא לחזק העשה והראיה דעל לאו זה לוקין עליו אם עוברים עליו בקום ועשה וע"כ לא אמרינן דבא לחזק העשה כמו שהקשה בס' הפלאה על מה שכתב הריטב"א על מעקה אבידה כו' דהל"ת אינו בא אלא לחזק העשה. והקשה משילוח הקן דלא נוכל לומר שהל"ת בא לחזק העשה דהא לוקים על לאו זה. וא"כ גם בלאו דבל יחל לא נוכל לומר דהל"ת בא לחזק העשה דהא לוקים על לאו זה אם עבר עליו בקום ועשה

ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בחולין (דף קמ"א) ההוא דגזינהו לגפה ושלחה ואח"כ תפשה נגדיה רב יהודא משום הלאו. ולכאורה קשה דהא הוי מ"ט שמתן שכרה בצדה ודעת הרבה פוסקים דמקרי מ"ע שמתן שכרה בצידה אע"ג דאיכא לאו ואמאי כפאו רב יהודא [ועיין בתוס' ב"ב (דף ח') במה שכתב הריצב"א שם]. אלא ודאי דכיון דלוקין על הלאו א"כ לא בא הלאו לחזק העשה. וכן בנודר לצדקה דכיון דיש לאו דבל יחל שלוקין עליו ע"כ כייפינן ליה. ויש לדחות דהתם בההיא גופא לוקים אם לא יקיים העשה והכא ליכא מלקות על לאו דבל יחל דהא אם אינו משלם אין בו מעשה. אך לפי מה שביארתי תחילה דכיון שאין הל"ת בא לחזק העשה כייפינן ליה מחמת הלא תעשה ניחא שפיר

ובזה יש ליישב מה שהקשה הט"א בר"ה ולפי מה שכתב הרשב"א דהמבטל מ"ע בדבר שעובר בעשה עובר נמי בל"ת דבל תגרע א"כ למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו המבטל איזה מ"ע שבתורה ילקה משום לאו דבל תגרע עכ"ל ומלבד שאינה קושיא דילקה על מ"ע משום לאו דבל תגרע דהא הוא לאו שבכללות ואין לוקין על זה. ובמק"א הארכתי בזה. אך לפי מה שכתבתי ניחא דסבירא להרשב"א כהרמב"ן דבל"ת דבל תגרע הלאו הוא בשב ואל תעשה והעשה הוא בקום ועשה והל"ת אינו בא אלא לחזק העשה וע"כ אין לוקין על לאו זה

ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בסוכה (דף ל"א) לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר ופריך פשיטא ומשני ס"ד ליתי כי היכי שלא תשתכח תורת אתרוג קמל"ן ואם איתא דאינו עובר על בל תגרע כשמבטל כל המ"ע אלא אם עושה העשה ואינו עושה בשלימות א"כ בודאי שלא יטול פריש או רמון דכיון שמעכבין זא"ז השתא עובר בשניהם בביטול העשה ובלאו דבל תגרע. אבל אם אינו נוטל כלל ליכא אלא ביטול עשה. וכן הקשה הט"א בעצמו ורצה להוכיח מזה דבמקום שמעכבין זא"ז אינו עובר בלאו דבל תגרע דהוי כמו שביטל העשה כולו והקשו ע"ז מהספרי דבד' מינים שבלולב אף שמעכבין זא"ז אעפ"כ ישנו בלאו דב"ת. אבל לפי מה שכתב הרשב"א דאם מבטל העשה נמי ישנו בלאו דבל תגרע אתי שפיר. ובזה א"ש מה שכתב הרשב"א שם על שביטלו עשה דשופר בשבת וכתב דתקנת חכמים לצורך ליכא לאו דבל תגרע משום דכתיב ע"פ התורה אשר יורוך. והקשה הט"א דא"כ איך אמרינן בר"ה (דף) כ"ח) אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה הא כיון דתקינו חכמים בסוכה (דף מ"ז) דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וכיון דתקינו חכמים אין בו משום בל תוסיף כמו שאין בו משום בל תגרע. ועוד הקשה דא"כ אמאי פליגי בר"ה (דף כ"ח ושם) הנתנין במתנה אחת שנתערבו בנתנין במתן ד' ר"א אומר ינתן במתן ד' וא"ל ר"ו הרי הוא עובר בב"ת ומאי קושיא הא כיון דלר"א ראוי ליתן מתן ד' כדי לקיים מצות זריקה א"כ לפי דברי הרשב"א אין כאן בל תוסיף. אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דלאו דב"ת הוא רק לחזק העשה וע"כ אינו עובר רק במקום שמחויב בעשה אבל היכא דבטלו חכמים העשה כגון בשופר או סדין בציצית או לולב כמו דאמרינן ביבמות (דף צ') דיכולים רבנן למיעקר בשב ואל תעשה. (וסובר הרשב"א דזהו דוקא בביטול העשה ולא בל"ת. וע"כ הוי קשיא ליה מבל תגרע). ועל כן כיון דלאו דבל תגרע לא נאמר אלא במקום חיוב העשה וכיון דבטלו העשה הרי הורו שאין כאן חיוב ע"כ אין לאו דב"ת. אבל לאו דבל תוסיף לא נוכל לומר שבא לחזק העשה דהא לאו דבל תוסיף הוא אדרבא שלא יוסיף על העשה. וע"כ ניחא שפיר הא דאמר ליה ר' יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף ובזה מיושב דברי הרשב"א (אף שאין זה כ"כ במשמעות לשונו)

ולפי מה שביארתי א"כ בספק צדקה ליכא ס' איסורא ודלא כמש"כ הנתיבות. ואע"ג דבמקום שיש ס' איסורא אזלינן בתר ס' איסורא וס' דאורייתא לחומרא כמו שכתב הרשד"ם. ואע"ג שהש"ך הקשה עליו בסוף הלכות רבית שכתב דבס' רבית צריך להחזיר משום דהוה ס' דאורייתא ממה דאמרינן בש"ס גבי מתנות כהונה וכן גבי בכור דפטור משום דהמע"ה אע"ג דהתם הוי מ"ע שבתורה. התם שאני שהעשה הוא משום הממון כמו שכתבו התוס' בפ"ק דבכורות (דף ט') דאמרינן התם זכר ונקבה מפריש עליו טלה והוא לעצמו ופריך וכיון דלעצמו למה ליה לאפרושי ומשני לאפקועי איסורא מיניה. וכתבו התוס' דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מס' כמו שאינו נותן לכהן מס' כמו כן אין צריך לעורפו מספק. אבל ברבית שהתורה הטילה איסור גם על הלוה הוי ס' איסורא. ומספיקא צריך להחזיר

וכן משמע בירושלמי (פ"ג דחלה) תמן תנינן גר שנתגייר והיה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה תמן אמר ספק פטור והכא אמר ס' חייב אמר ר' אחי איתתבת קומי ר' אמי ואמר מי יימר לי שהוא נוטל דמים מן השבט (וצריך לגרוס מי יימר שהוא נוטל דמים מן השבט) ר' יעקב בר זכריה הוא נוטל דמיו מן השבט ויפרוש תמן ויטול דמיו מן השבט (פי' גבי מתנות) א"ר יוסי חלה שהיא טבל והיא בעין מיתה מפריש ולא יטול דמיו מן השבט על שם המוציא מחבירו עליו הראיה. (וצריך לגרוס ויטול דמיו מן השבט) פי' אבל התם דאין שם טבל ואין שם איסורא רק ממונא וע"כ אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה וא"כ משמע דגבי מתנות א"צ להפריש וליטול דמיו מן השבע משום דכיון דעיקר מצות הפרשה היינו משום ממונו של כהן וכיון שפטור משום המוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ אינו מחויב כלל במצות הפרשה. משא"כ בחלה שמצוה להפריש משום טבל. וה"נ בחולין (דף קל"ד) ס' איסורא לחומרא ס' ממונא לקולא ובנדה (דף כ"ה) ס' ממונא לקולא כו'

ויש להביא ראיה לזה מהא שכתב הרמב"ם (בפי"א מה' שמיטה ויובל) האחין שחלקו לקוחות הם ומחזירים זה לזה ביובל