אם למקרא, ויקרא יט

אל תפנו אל האלילים. פירש הרב נה"ו אלילים הכפל מן אַל ואלו כן היה ראוי שיאמר אַלַילים ואולי הוא מלשון יללה וצעקה כמו אללי והוא על דרך עצבים שעקרו מל' עצב כמו אידולון בלשון יוני ענין עצב ודאגה, וההפך תרפים לשון רפואה, (עיין הערה י"ז לפירושי ניר לדוד) ואפשר ג"כ שאליל הורכב מן אַל אֵל כמו לא אל שאין בו אלהות, ומצאנו סמך בכתוב הם קנאוני בלא אל וגו'.

[השמטה: על פסוק (ד) אל תפנו אל האלילים. עיין מה שכתבתי על שם אלילים, ואחרי כתבי בא לידי הספר הנכבד ערך מלין להרב החוקר המפורסם שלמה יהודה רפאפורט, ומדי דברו על שם אלל שבמשנה (מן הקיפה ומן האלל) נכנס לחקור שרש המלה העברית, והוא פוסח על שתי ההוראות שזכרנו אם מאל — אל — או מלשון יללה, ועל כן הוסיפו היוד — שש אנכי על אמרותיו כי כוונתי לדעת גדול אלא שלבי לא נכון עמו במה שקירב הוראת אל אל לשם עצבים ובשת, ויותר נראה לקרב שני השמות הללו להוראת יללה שבשם אליל כאשר ירגיש החוקר -ושתים לא זכר שר — דעת הרב נה"ו וגם הסמך היקר לדעתינו שמצאנו בכתוב בפסוק הם קנאוני בלא-אל וגו' ואני אקניאם בלא עם — והכוונה מבוארת ליחס לע"ז שם לא-אל וכנגד זה ליחס אל עובדיה כנוי לא-עם ע"ד לא-עמי לא רוחמה.]

[השמטה: אל האלילים. עיין מ"ש במקומו ובהשמטות — ואולי עוד לכוונה יקרה ועמוקה נקראו כך כי כבר הוכיח בשום שכל הפילוסוף Hist. nat. de la Relig. 29. Hume כי הכפירה בעיקר Atheisme ועבודת האלילים ldolatrie שוים בעקרם טבעם ותכליתם — ונק' א"כ אֵל אַל כי העובדם דומה כמי שאין לו אלוה.]

ואהבת לרעך כמוך. ממה ששנה וכתב ואהבת לרעך ולא אמר לבני עמך, שמענו שבכלל רעך כל מין האדם והרי זה כאלו יאמר, כל כך צריך אתה ליזהר מלנקום ולנטור את בני עמך כי זה כלל גדול ואהבת לרעך כמוך יהיה מי שיהיה, וממה שיורה שהאמת כן הוא מה שכתוב להלן כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים — ושמא תאמר גר זה איננו רק גר שקבל עליו כל המצות א"כ הגר אתכם מה בא ללמדנו ואם הוא גר צדק הרי הוא כישראל בכל מקום שיהיה הא למדת שאין לגר זה קורבה עמך רק היותו גר אתכם, וסוף הפסוק יוכיח שכתוב כי גרים הייתם בארץ מצרים, שמענו שמדבר על הגר שדומה לישראל בארץ מצרים, וכמו שלא היו ישראל שומרי תורת המצרים, כן אין צריך שהגר הזה יהיה שומר תורת ישראל, רק ז' מצות בני נח — ומה יפו דברי משה שכתב תכף אחר ואהבת לרעך כמוך, בהמתך לא תרביע כלאים, השוה החמורה שבמצות המוסריות — לקלה שמצות השמעיות לומר לך שאין יתרון לזו על זו אלא כלן שוין לפני חכמתו ית' הנשגבה מחכמתינו והמבינה קשרי המציאות כלם בסקירה אחת.

לא תאכלו על הדם. כך היה מנהג עוע"ז להתקבץ על ההרים ולחפור גומא ולהרוג בהמה ולשפוך דמה בגומא, ואח"כ נשבעים אל המת שיבוא לדרוש ממנו מה שירצו Pluche Hist, de Ciel.l.462. — וזה טעם השבעים שהעתיקו לא תאכלו על הדם לא תאכלו על ההרים — ומזה נבין מ"ש ביחזקאל אל ההרים לא אכל — וגם מדרשו לא זז מהכוונה זו עצמה שהרי דרשו חז"ל לא אכל בזכות אבותיו, שהם המתים שהיו מעלים הגוים עוע"ז אלא שהסבו הכוונה דרך כבוד כלפי ישראל וגם נסתייעו משם הרים שיש במשמעו אבות כמו ברכות הורי — והמנהג שזכרנו אצל עוע"ז הוא שהיה נגד עיני חז"ל כשהורו שלא לשחוט בתוך הכלים ולא לתוך הגומא שכן דרך עכ"ום, (עיין חולין ב' מ"ה והרמב"ם ה' שחיטה ב' ה') עליו תסובנה מליצות הנביא (יחזקאל ל"ג) עמדתם על חרבכם עשיתם תועבה, שכן ספר אומירוס הקדמון על אוליס כשהיה דרש מנפש טיריזיאס על חזרתו לעיר איטאקא, ואחר שעשה כל מה שאמרנו למעלה עמד והחרב בידו להרחיק כל שאר הנפשות המשתוקקות לדם ההוא עיין (Pluche ibid.)

[השמטה: לא תאכלו על הדם. עיין מ"ש שם על האיסור לשחוט לתוך הגומא, ועתה שמע מה שיספר Lucian בספרו Menippo על ירידתו שאולה Quivi discendemmo ed escavammo una fossa ed uccidemmo alcune pecore e del sangue ne bagnammo intorno la fossa. In questo mentre il Mago... invocava tutti insieme i Demoni. Luciano ed. Capolago vol. l. p. 257.]

לא תנחשו. אמרו רבותינו אלה המנחשים בחולדה ובעופות ע"כ — בחולדה לא שמעתי, בעופות שמעתי ומצאתי ראיה שזה היה תחלת הניחוש, שהרי בב' שמות נקרא הניחוש אצל הקדמונים Auspicio et Augurio ובשניהם נשאר רושם מניחוש ע"י עופות שהרי כתב Nonnio על שם Auspicio «Quod sit auspicium AVIUM INSPECTIO et quae ex volatu avium significantur et vocibus.» ועל שם Augurio כתב lsidoro «Avigerium quod AVIS GERUNT». גם כתב שאולי מקור המלה Avium garria ר"ל צפצוף העופות, וזוהי חכמת הטייר שאמרו על מצרים שהיו בקיאים בה, וטייר בלשון ישמעאל עוף, (עיין ערוך) וכן בס' הזהר ח"א קכ"ו ע"ב מסכים לפירוש התלמוד, ובכל זאת מצינו להם שהיו בקיאים בה ומשתמשים בה לפעמים. (זהר ח"ג ר"א ע"א ודרל"ג ע"א וע"ב)

ושרט לנפש וגו' וכתבת קעקע. ממה שמצינו שני האזהרות האלה מחוברים בפסוק נראה שטעם אחד להם, ונאמר שגם כתבת קעקע למת היו עושים, וכן מספרים הנוסעים בארץ האסקוימאל Esquimaux בארצות אמיריקא שמקעקעים איזה סימנים על בשרם להראות אבלות, עיין Revue Britannique Mai 1845. ומצאתי עוד שהיו מקעקעים בשרם גם לסבות אחרות, לתפארת, לבריאות, לשם שמים, לחשק, לשנאה, לשמחה ולאבלות, והוא הנקרא בלשונינו Tatuaggio והוא נגזר מ Tattoo בלשון פוליניסיא והוראתו הכאה אחר הכאה, וכן קעקע כלומר נקיעה אחר נקיעה, ויורה על מין אות שלא ומחק הנעשה ע"י כלי חותך או נוקב הן ע"י עצמם בלבד והן בתוספת צבע וזוהי דעת חז"ל שאמרו עד שיכתוב ויקעקע, וראה כמה נתפשט מנהג זה בכל מקום ובכל זמן II Politecnico Febbrajo 1861.fasc.2. — ומלבד זה מצינו אומות שישאו על גופם סימן בבשרם שבו יוודעו ויבדלו בתוך שאר ב"א, על אנשי תראשא ופארטיא Traci e Parti ספרו שהיו מקעקעים על בשרם כדמות יירוגליפישי — על הרומיים ידענו שהיו מסמנים על בשר אנשי הצבא סימנים שבו יהיו נודעים ונכרים — ודרך כלל הגוים עוע"ז היו מקעקעים על ידי האש והברזל סימנים מיוחדים לאליל אשר אליו ידרושו ויתקדשו ותחת כנפיו יחסו.

אל תבקשו לטמאה בהם, מקרא זה נוקב ויורד עד התהום לעקר ולשרש דעת האומרים שאין באוב וידעוני רק הבל ואין בם מועיל, ושלא אסרתם התורה אלא מפני שאין בהם ממש, והכתוב הזה צווח שנאסרו מפני הטמאה שבהם, ולא ידעתי מה יענו המנגדים בשמעם מרע"ה מדבר כחכמי הקבלה.

[השמטה: על פסוק (לב) מפני שיבה וגו' והדרת פני זקן. רבותינו פירשו זקן זה שקנה חכמה — וחוץ מהראיות לפירושם היוצאות מכתבי הקדש — זה היה מנהג הקדמונים לכנות בשם זקן החכמים שביניהם, וכן חכמי מצרים אמרו לסולון היוני, כשהלך אצלם סולון סולון אתם היונים נערים אתם — אין זקן גם אחד ביניכם, כי אין לכם חכמה שהלבינו שערותיה מרוב ימים — פלאטו בס' הטימיאו Timeo — וברוח מבינתם לא שללו הזקן אף על פי שאינו חכם — ובזה השוו כל המדות עם הנהוג אצל הקדמונים, כי גם כבוד כל זקן היתה על ראש מהללם לנבחרי האומות, ומנהג מכובד ומקובל אצלם — וזה אות אמת אף לפי כללי הקריטיק החפשית לבאר כל סתום ע"פי הדברים הקרובים בזמן ובמקום אל הדברים ההם, ועל פי המנהגים המיוחסים לדורות ההם — ואין צורך להזכיר דוגמאות מכבוד הזקנים אצל גויי הארץ הקדמונים כי ידוע הוא — רק אחת אזכרנה העולה על כלנה בדבר הזה לשם ולתפארת, והיא קרית לאצידימוני בארץ יון, ושם בהיות זקן נכנס לבית התיאטרו או לקרקוס Cirque, כל היושבים שם היו קמים מפניו ומכבדים אותו — ופלוטארכו יספר שפעם אחת נכנס זקן רווק ולא קמו ולא זעו ממנו, וכשנשאלו מה נשתנה זקן זה משאר זקנים, השיבו עדיין לא הוליד מי שיקום מפנינו כשנהיה גם אנחנו כמוהו היום.]

[השמטה: והדרת פני זקן. עיין מה שכתבתי בהשמטות על ס' ויקרא ושכחתי מלהעיר אז כי רבותינו כשדרשו זקן על החכם אפי' יניק, וגם חכמי מצרים כשאמרו לסולון שלא היה בין היונים גם זקן אחד שניהם נתכוונו בכנותם החכם בשם זקן, לא לרוב ימי האיש רק לרוב ימי החכמה שלמד, ואם כן בצדק יקרא החכם הישראל זקן מפאת הקבלה שהוא חכם בה שהיא זקנה באמת וכן הוא זקן, וראיתי לראב"ע פ' בלק שכתב אל זקני מדין יתכן שהיו החמשה מלכים זקנים ע"כ, אולי נדחק הרב לפרש כן להיות שראשי מדין נקראו להלן מלכים כמ"ש ואת מלכי מדין, וכפי האמת אין צורך לפירוש זה, כי המלכים יקראו זקנים לא מרוב ימים אלא מצד גדולתם ושררתם וצדקו אם כן בזה רבותינו כשפירשו נשיא שבתורה והלכותיו על המלך וקראו לזקנים ולחכמים מלכים כמ"ש מאן מלכי? רבנן ועיין מה שכתבתי בזה פ' ויקרא על שם נשיא, וברומי היו קוראים לעדה הגדולה שלהם סינאטוס Senatus מלשון סינילי מלא ימים ר"ל זקן, ואולי נשאר שם זקן לכל ראשי העם ומנהיגיו כי בימים קדמונים היה זקן הבית הוא המושל על כלם.]

כאזרח מכם. רז"ל למדונו מפי הקבלה שהאזרח הוא הישראלי הקדמון יושב הארץ והוא האמת הגמור, וראיתי להחכם יש"ר שחדש גזרותיו וכתב שלדעתו האזרח הוא מין ממיני הגרים, והוא הכנעני תושב הארץ שנתיהד וחוץ ממה שיש לטעון נגדו בכח ואל כמו שתשמע בע"ה, עוד מעט, ראיתי שחולי זה ישן נושן הוא והריג'יו קנה לעצמו הדעת הזאת בשנוי מועט וגדר ופרץ כל שהוא ונקראת על שמו, והראשון שבדה דברים אלו הוא הנוצרי וואלואס (VALOIS) הוא אמר ששני מיני גרים יצאו עם ישראל ממצרים האחד תושבי ארץ מצרים הקדמונים, והשני שרי מסים ואדוני הקרקעות Feudatarj שהיו משתעבדום בתושבי מצרים הקדמונים וגם הם יצאו עם ישראל ממצרים. ובטוב טעם ודעת הרס מבצריו הנוצרי באסנא"ג בז"הל אבל משה לא ידבר באומרו אזרח על הגרים ההולכים עמהם במדבר, רק מפרסם גזרותיו לעתיד לבוא ובהיותם קבועים בארץ כנען, על כן באומרו אזרח ירצה תושבי הארץ ר"ל הישראלים שיוולדו בארץ ישראל שהיתה עתידה להכבש, ובאומרו גר ירצה הגרים מגויי הארצות שיחזרו לדת היהדות ( ח"ט פ"ו.225 ) ותשובת באסנא'ג נגד שכנגדו היא מלתא דשווייא לתרוויהו, וגם ריג'יו יטול חלק בראש.