אם למקרא, ויקרא יח

ואשה אל אחותה וגו'. ראיתי לכותב De Jurieu hist.des dogmes etc. שאמר שהצדוקים למדו מזה הכתוב שאין לישא שתי נשים כאחד, ומפרשים ואשה אל אחותה ע"ד וחברת את היריעות אשה אל אחותה כלומר אשה אחרת, ותמהני הנמצא כזה בספרי חכמינו משם צדוקים שלא היו כנראה עמי הארץ, וזה טעות גמור שאם באחותה כל אשה כמשמע, א"כ ערות אשה ואחותה מנין למדוה? ואם תאמר מאחר שכל אשה אסורה על אשתו אין צורך להזכיר אחותו, א"כ ערות אשה ובתה למה לי — ואם תשאל, א"כ למה הוציא הכתוב אסור אחות אשה בלא תקח וגו' ולא כתב לא תגלה ערותה ומזה רצה De Jurieu ללמוד שאסר שתי נשים, אשיבך, שאין איסור זה כשאר עריות, שהרי כשתמות אשתו מותר באחותה — ואיך יאמר לא תגלה ערותה לחלוטין, וזהו הטעם שתפס לשון קיחה כלומר בחיי אשתו אין לו לקיחה, אבל לאחר מיתתה יש לו בה לקיחה משא"כ בשאר עריות דלא שייך בה נשואין לעולם לא הוצרך לאסור כי אם המעשה החומרי היינו גלוי הערוה, וזה לעולם — וחוץ מזה דעת הצדוקים שייחס להם De Jurieu בטל ממה שמצינו כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת וגו'.

[השמטה: על פסוק (כה) ותטמא הארץ. במשתדל כתב שהיא מליצה שיריית — וכל דבר שיקשה לנו נוכל לומר שהוא מליצה שיריית וא"כ בטלת כל חקירה וכל בקשת האמת — ועוד שלא מצינו בכתבי מרע"ה מליצות שיריות כדרך שמצאנו בנביאים, ויפה כתב ראב"ע בתשובתו על הקראים בדבר התפילין, שלא מצאנו בס' התורה משלי משה בן עמרם כמו שמצינו בס' משלי, משלי שלמה בן דוד. — ועוד כי לא בפעם הזאת בלבד דבר משה בלשון הזה על עון הארץ וכפרתה רק פעמים רבות ג"כ ומהם ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כ"א בדם שפכו, ומי יתן ויודיעני למה לא קרה לו למשל משלים רק בענין זה, אבל הנכון שדעת משה כדעת חכמי האמת, כי העון פוגם במציאות כלו ובפרט בארץ שאנו יושבים בה, וביותר בא"י שהיא מעמד השכינה ומבחר הישוב ואבן שתיה שממנה הושתת העולם.]