אם למקרא, ויקרא כ

מזרעו למלך. חז"ל אמרו מזרעו ולא כל זרעו — וכבר אמרו בזה שמחקי המלך להקריב בן אחד בלבד ועל כן אינו חייב משום ע"ז אלא בעושה כמעשיהם, אך לא הביאו ע"ז ראיה, ואני מצאתי שבהודו משפט לכהנים להקריב ביום אחד מימי אידם, איש אחר וסוס אחד ושור אחד Creuzer Relig.de I' antiq.Tome.I.664.

[השמטה: מזרעו למולך. רבותינו אמרו מזרעו ולא כל זרעו עיין במקומו, ואין ספק כי רבותינו היה לאל ידם להשיג בטיב ע"ז זו מה שלא נוכל אנחנו להשיג, כי בזמנם עדיין כפרחת עלתה ניצה ונתברר בראיות כי עד שנת. 424 לחשבונם עדין היו זבחי אדם לע"ז במלכות רומי.]

ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו וגו'. והלא כבר אמר מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן-בא ללמד מהו ענין הכרת שהנפש נכרתת אחר מיתה ושתים זו שמעת, האחת שהנפש מטבעה להיות קיימת לולי הכרת, והשנית, שהכרת הוא עונש רוחניי, שהרי מזומן לאחר מיתה — ואם תאמר מקרב עמו איך יתכן לאחר מיתה הרי הוא אומר בכל מקום במיתת הצדיקים יאסף אל עמיו , ונאספת אל עמך גם אתה, ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו' ואינו ר"ל שיקבר אצלם שהרי א"א נקבר בחברון רחוק מאבותיו, וכן בישמעאל נאמר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו, ולהפך ברשעים יאמר שיכרתו מקרב עמם , הכוונה שלא תהיה להם מנוחה ושלות השקט בכלל שאר המתים.

למען טמא את מקדשי. מקדשי האמור כאן אין הכוונה על בית המקדש בלבד רק דרך כלל על ארץ ישראל, והעם הנבחר וגם השכינה השוכנת בתוכם, והעד ולמען חלל את שם קדשי, והמשתדל נלחץ לפרשו באופן רחוק כדי לברוח מפשוטו המעיד על אמתות אמונות הקבלה ופירש כי הזובח את בניו למולך מורה במעשיו כי עבודת ה' בבי"המק גרועה מזה כי אין קרבים שם אלא ב"ח בלבד, ומה יעשה מאזהרות כיוצא בזאת שבאו בענינים אחרים כמו ולא תטמאו את מקדשי — ומה נעמו דברי רש"י שפירש כאן מקדשי זו כנסת ישראל וגו' והגם שכוונתו ז"ל על כללות ישראל, מי שלו חיך לטעום יבין כי רוח הקבלה רוחפת על כל דבריו בזה עיין עליו.

דמיהם בם. בהגהות מימוניות סוף הלכות אבל משם רבינו אפרים כתבו מי שמצאוהו הרוג יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכין ולא יחלצו בו אפילו מנעליו, ומהרי"ל כתב שכן עושים ליולדת, ונראה שאין שרש לזה הפסוק לא בגמרא ולא במדרשים, אלא שמצאתי גלוי יקר שיירונימוס שתרגם התורה לנוצרים ומהידוע שמלמדו היה אחד מחכמי א"י, ואולי איזה אמורא נטה מדרך הפשט בתרגמו דמיהם בם ותרגם בלא דחיצה , ומפשט דבריו נראה שייחס לתורה הדעת הזה עצמו שמצינו אצל האחרונים דהיינו שההרוג קוברים אותו כמו שמוצאים אותו בלא רחיצה, והוא מהטעם עצמו שכתבו ביולדת שמא רביעית דם שהנפש יוצאה בו נבלע בבגדיו, וביותר יתאמת אצלי שכן הבין יירונימוס להיות שהוא לא יודה כי דמיהם בם ענינו כמ"ש חז"ל אלא כפשוטו שההרוג מתבוסס בדמו — וסוף דבר מצאנו סמך קדמון לדעת אחרוני הפוסקים וקרוב לודאי שמפי איזה אמורא למד יירונימוס הפירוש הזה ולא הוציאו מחדרי לבו להיותו יוצא חוץ מנתיב הפשט, ואלו לא הגיע לו מבחוץ לא היה עולה על דעתו כלל, וגם זו מהראיות שגם אחר חתימת התלמוד נשארו איזה קבלות בלתי כתיבה ונשתרשו באומה מבלי שידע החוקר מקום מוצאם, או לפחות, שהאחרונים נתכוונו לדעת קדמונינו ונתנבאו בסגנון אחד.

באש וגו' ואתהן. פירש במשתדל משם תלמידו שעל שתיהן בא העונש אם הראשונה שוהה עמו ונבעלת לו אחר שלקח השניה, ולחנם עזב דברי רז"ל כי מה חטאה הראשונה אם בעלה לקח גם את בתה, והלא בהתר נשאת לו ולמה תתחייב לצאת ממנו, ועוד שכיצד תענש בדבר שאין בידה לעשותו וכי יכולה היא להתגרש מבעלה בעל כרחו — ואם תאמר שלא תבעל לו, למה תפסיד זכותה והיא נשאת ברשות — ועוד כיצד יתברר הענין בדבר שבינו לבינה עד שיפסקו הדין גם על הראשונה-ועוד שמשעה שלקח השניה כבר נתחייבו הוא והיא עונש מיתה ועל אותה שעה הוא אומר אותו ואתהן, וא"כ למה תתחייב גם הראשונה ולא היה בה כדי שהות — וא"ת שהתורה דברה כששהתה א"כ העקר חסר ולא היה לה לשתוק מתנאי זה העקרי, באופן שפירוש זה בטל מכמה טעמים.

ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם. באומרו דמיהם בם כולל גם הבהמה וכן הוא אומר ואך את דמכם וגו' מיד כל חיה אדרשנו והגם שאין הבהמה בעלת בחירה, יודע נסתרות מבחין שראויה היא ליענש ועד מתי לא נפקח עינינו ונראה שרעיונות כאלה בדברי התורה יתנו עידיהן על אמונת הגלגול ע"פי פשטן הגמור, ולמה יעשו עצמם בעלי הפשט דרשנים להוציאם ממשמעותם כמו שעשה עצמו המשתדל וכתב שלתקוע בלבות בני אדם כי כל פועל רע יקבל ענשו, נכתבו מליצות כאלה על הבהמה--- כאלו העם החכם והנבון הוא גרוע מתנוק קטן שלא יאמין כי יסופר לו כי הבהמה מצד עצמה היא ראויה לשכר ועונש, וכאלו תורת אמת תבדה שקרים מלבה ללמד דעת את העם ואין בכח האמת לבוא עד תכליתו אם לא ישים כזב מחסהו ויסתייע מדברי הבל ורוח — ולכל הפחות למדנו מזה שאין פירוש דמיהם בם בכל מקום כמו דמו בראשו דוקא, אבל תהיה ג"כ הכוונה להורות אופן המיתה איך תהיה וכמו שלמדו חז"ל, ועיין מ"ש למעלה דמיהם בם.