אלה המצות צה

והרעיבו את עצמם כדי להאכילו ולהשקותו וכיוצא. שיבא אח"כ לקללם. ומקללת לכל א' מישראל ימשך מריבה ולפעמים לידי רציחה כמו שנראה בחוש הראות שעל דבור קל פחות מהקללה הורגין זה לזה. לכך הוזהרנו עליו. ואפילו על קללת עצמו אמרה תורה השמר לך ושמור נפשך מאד וארז"ל לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן א"כ זה המקלל את עצמו או לא' מישראל אינו חפץ בברכה ולא די שנתרחקה ממנו. אלא שקללה תבואהו. לפי שמקלל את האדם שנברא בצלם אלקים

ומה שלא נמנה לאו המקלל את עצמו היינו טעמא לפי שהרי הוא בכלל ישראל. וכבר מנה לא תקלל חרש. דנקט חרש. כמו שנקט עור. אע"פ דאין הבדל בין חרש לאחר רק דנקט עור. וחרש. לפי שמי שחסר ממנו איזה כח מכחות החושים מוכן לקבל ההזיק מהחוש החסר בו יותר ממקום אחר כגון העור במכשול האבן נגף והיא העצה שאינה הגונה לו. והחרש הקללה פועלת בו יותר מאדם השומע (ועיין בזוהר ח"ג דפ"ה ע"א וע"ב)

עב (ל"ת מא) שלא להקדים תרומה לביכורים ומעשר

לתרומה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר. ומשום דהוי לאו הניתק לעשה אינו לוקה. גם אפשר דכיון דבקריאת שם תלוי. הרי עקימת שפתיו דהכא לא הויא מעשה

עג (ל"ת מב) שלא לאכול מבהמה טרפה שנאמר ובשר

בשדה טרפה לא תאכלו. רישיה דקרא ואנשי קדש תהיון לי כדי להודיענו שעל ידי שנתקדש במאכלות אסורות נהיה בקדושה שלו. ועמ"ש דוד ותורתך בתוך מעי ארז"ל איזו היא תורה שבתוך המעים. הוי אומר מאכלות אסורות. המטמאים את הנפשות. ומולדים טבע רע במזג האדם וחולאים רעים ומשונים אשר לא יוכלו הטבעיים להשיגם ולעמוד על אמתתם. כי כל אדם נבער מדעת. וכל מה שהשיגו חכמי הטבע אינו כטפה מן הים. ורוב דבריהם אינם אלא השערות. ועל הרוב בלתי צודקות. ואנו אין לנו אלא להאמין. לרופא נאמן הבקי ומומחה שברא את הכל. והמציא הכל מאפס המוחלט. כי הוא ית'. ודאי יודע מזג וטבע כל דבר ודבר בפני עצמו. ופעולתו. ופעולת תערובתם. אם טוב ואם רע. וזמן