אלה המצות צג

עבדי שימה. (וכתב בעל החינוך דאין לוקין על לאו זה דכיון דמלוה ולוה לא לקו אינו בדין דהני דאתו מחמתייהו ילקו אמנם בעל הסמ"ג מביא בשם ר"י בפ' איזהו נשך. שאם גבה לוקין שהרי נגמרה פעולתן, והמלוה יש לו עונש די והותר במה שמכחיש ביציאת מצרים וכו' ואחריתו יהיה הרבית מכלה אותו ואת עציו ואת אבניו. מלבד שכח ב"ד יפה ויפה להוציא ממנו הרבית קצוצה ולהחזירו למי שנלקח ממנו. אבל אין לוקין עליו כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלוה הלכה ג' עי"ש

סט (ל"ת לח) שלא לברך השם שנאמר אלהים לא

תקלל. (וזה האזהרה. ועונשו. ונוקב שם ה' מות יומת. לפי שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר. ארז"ל אזהרה למברך מהאי קרא שהוא אזהרה כוללת ענין זה וזולתו. ואמרו בסיפרי על שם המיוחד במיתה המפורשת בתורה שיסקל. ועל שאר הכנויין באזהרה. ובמכילתא אלקים לא תקלל ליתן לא תעשה על ברכת ה'. ודע שאין לאו זה נכנס בסוג לאו שבכללות מפני שכולל בו אזהרת קללת הדיינים.. דהנה לאו שבכללות היינו כשלא ימצא לנו בשום מקום ענין מהעניינים שהזהיר ממנו אלא מן אותו לאו. אמנם כשתקדים הידיע' בהיותינו מוזהרין מן אותו דבר כגון הכא דכתיב ונוקב שם ה' וגו' לא נקפיד אם היתה האזהרה בביאור. או היתה בפרט. או בכלל. כעין זו שהיא כולל גם הדיינים. לפי שמלת אלקים שם משותף הוא א

ודע שלמגדף היו תולין אותו כעובד ע"ז ואין בכל חייבי מיתות ב"ד מי שהיו סומכין ידיהם עליו ואומרים לו אתה גרמת לעצמך. זולת המגדף. והטעם פשוט כמ"ש מוהרדב"ז ז"ל כי בכל העבירות היצה"ר מסטין ומטעה את האדם וכופה אותו לעבור בהראות לו שום הנאה או תכלית. אבל בעבירה זו אין בה לא הנאה. ולא תועלת. ולא שום תכלית. רק כמ"ש והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף. ובזדון לבו הוא מוציא עצמו מכלל הנבראים. שכולם מהללים ומפארים את שם כבודו ואפילו הצומח כדכתיב אז ירננו עצי היער. ואפילו הדומם. כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו ותועב זה במה שהבדילו הי"ת מכל הבעלי חיים. הוא הבדיל את עצמו לרעה. ובלשון כי הוא מבחר שבאברים מכוון כנגד ברית המעור. שזה מכריע לב"ד הקטון. וזה מכריע לב"ד הגדול של מעלה כדתנן בפרקין