אלה המצות צב

אם כסף חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל העבט תעביטנו חובה ולא רשות. ואמרו רז"ל דגדולה מצוה זו מן הצדקה. כי יש בה ממדת הרחמנות והחמלה. ולפיכך צוה שלא יגוש אותו ואם יודע שאין לו מה לפרוע אסור לעבור לפניו. לפי שהוא מתבייש ומצטער ודוחק את השכינה, וכלפי מעלה רמז הכתוב בכף הדמיון לא תהיה לו כנושה. ואם השיגה ידו אסור לו לעכב ממונו של חבירו. ולומר לו לך ושוב ומחר אתן. כי הרי זה מרשל ידי עושי מצוה ועליו ועל כיוצא בו נאמר לוה רשע ולא ישלם. (ועיין מש"ל במספר הכללי מצוה תע"ו. ות"ף)

סז (ל"ת לו) שלא יתבע ללוה עני ולא יצר לו כשידע

שאין לו שנאמר לא תהיה לו כנושה

סח (ל"ת לז) שלא להשית יד בין מלוה ברבית ללוה

להיות ערב סופר ועד שנאמר לא תשמון עליו נשך. כתובים הרבה ודברי רז"ל מורים על חומר איסור רבית. ולהבדיל אפילו כל אה"ע מרחיקין דבר זה מאד. כי הוא ית' חפץ בישובו של עולם לבל יבלעו איש את רעהו מבלי שירגיש. כי לאחר זמן ימצא את ביתו ריקם מכל טוב והוא לא ידע ולפיכך החמירה עליו תורה וכפל בה הלאוין. ואסרו על הנותן ועל הלוקח. דהרי מפי השמועה למדו, דמה. שאמר הכתוב לא תשיך פירושו הוא לא תנשיך כלומר לא תעשה שאחיך ינשוך אותך. ונשך ותרבית אחד הם אלא לעבור עליו בשני לאוין נמצינו למדין דהמלוה את חבירו ברבית עובר בששה לאוין. משום לא תהיה לו כנושה. ומשום את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. ומשום לא תקח מאתו נשך ותרבית. ומשום לא תשימון עליו נשך ומשום ולפני עור לא תתן מכשול. ולדעת קצת רבוותא איכא לאו הבא מכלל עשה. לנכרי תשיך מכלל דלאחיך לא תשיך (ולדעתי אם הוא לגר עובר ג"כ על לאו דלא תלחצנו דאין לך לחיצה והונאה גדולה מזו של רבית). והלוה עובר בשנים לא תשיך לאחיך ומשום ולפני עור לת"מ. ערב ועדים וסופר עוברין משום לאו זה דלא תשימון עליו נשך. ומשום דלפעמים מלוה לו בלא עדים לא עברי נמי על לאו דלפני עור. הא למדת שאם לא רצה להלוות לו אלא בעדים וערב עברי נמי אלאו דלפני עור. וכל מי שהוא סרסור בין שניהם או שסייע את א' מהם. או שהורהו. עובר משום ולפני עור. ומשום לאו זה דלא תשימון לא עברי שהרי לא קא