אלה המצות פז

תמים פעלו*. כי כל דרכיו משפט והוא אמת ומשה אמת, ותורתו אמת. ולא יכחיש דבר משפט ה'. שיש בו אמת ושלום: אלא משנאי ה' אשר יכחשו לו. שמענה ואתה דע לך. שלא להרהר אחר השכינה. זו תורה שבע"פ. השוכנת אתנו. בתוך טומאת הגלות והטלטול שאנו בו דלכן אמרו. אם ארבע מיתות ב"ד בטלו. דין ארבע מיתות ב"ד. לא בטלו. כי יד ה' לא תקצר. ובכל עת. ובכל זמן. הוא רב להושיע. ותושע לו ימינו לתת לאיש כדרכיו. וכפרי מעלליו. להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. והוא גובה חובו. ומשלם לשונאיו וגו'

נ (עשה כ) להיות ב"ד הורגין בסייף שנאמר נקם ינקם*. (שכן כתיב חרב נוקמת)

נא (עשה כא) לדון דין שור שנאמר וכי יגח שור את

איש. ומצוה זו שנו אותה חכמים בלשון המשנה וכללו כה מצות נ"ג נ"ה נ"ו באומרם ארבע אבות נזיקין השור והבור השן והאש. כי אלו הם אבות המזיקין וגוף הנזק ומהם נמשכין כל השאר והם התולדות. ואמרו חכמי הרמז דהראש שלהם הוא השור שהשטן מרקד בין קרניו ומעשה העגל יוכיח

ולכן צריך שמירה מעולה שלא יזיק דרך הלוכו לא הוא ולא שאר תולדותיו דהם שאר בהמה חיה ועוף. אלא שדבר הכתוב בהווה. דאם שור תם משלם חצי נזק מגופו. ואם הוא מועד משלם נזק שלם מן העלייה. ואם המית את העבד יומת ומשלם בעליו. שלשים שקלים. ואם המית בן חורין יומת והבעלים משלמים את הכופר. ותולדות הקרן כקרן. והשן מועדת לאכול את הראוי לה

וכן המזיק השני הוא הבור אע"פ שאון בו רוח חיים והבור רק אין בו מים. אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולפיכך החופר בור ברה"ר חייב בנזקי הבעלי חיים ופטור על הכלים והמזיק השלישי הוא השן האמור שהוא מועד לאכול. כדכתיב כלחוך השור את ירק השדה. ולפי שמכלה את הכל הוציאו הכתוב בלשון ובער בשדה אחר. כי בו נאמרה קללה כדכתוב ושן בהמות אשלח בם. ולכן צוה הכתוב שישמור את בהמתו שלא יזיק בשן אפילו ע"מ לשלם: *בזמן שבהמ"ק קיים וב"י שרוים על אדמתם בא"י וכן כיוצא בדינים אלו.