אלה המצות פה

העובד ע"ז. ומגדף. שהיו סוקלין אותו תחלה ואח"כ תולין אותם. מטעם ששנים אלו שלחו יד במלך והטיחו דברים כנגדו. כדכתיב וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכיון שתלו עצמן בעץ יבש צוה לתלותו על עץ יבש ואעפ"כ צוה להתירם מיד ולקבור אותם קודם שקיעת החמה כמ"ש זה קושר וזה מתיר כדרך כל שאר הרוגי ב"ד שהיה מצוה לקוברם בו ביום, כי די לו בעונש שקבל ולא רצה הקב"ה שיתבזה יותר שלא יאמרו מפני מה נהרג פלוני מפני שעבר עבירה פלונית. והרי זה נמצא נענש עונש שני. מלבד טעם שבכתוב כי קללת אלהים תלוי. שארז"ל משל לשני אחים וכו' מלבד טעמים אחרים שיש בענין הקבורה למהר אותה כל מה דאפשר. והמלין את מתו עובר משום בל תלין. ואם הלינו לכבודו מותר. הכל מצד החסד והרחמים. ללמדנז חילב מצות גמילות חסדים דאין לה שיעור והיא מצוה כוללת ואין לה גבול כי בה האדם יתדמה ליוצרו שהוא גומל חסדים עם כל בריותיו הרעים והטובים

מט (עשה יט) לדון דיני קנסות שנאמר וכי יריבון אנשים

והכה איש את רעהו וגו'. למצוה זו מבוארת מן השכל כי היא לתיקון הישוב המדיני שהמזיק את חבירו חייב בחמשה דברים. נזק. צער ריפוי. שבת. ובושת. והאדם מועד לעולם לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו. ואין חייב בבושת. עד שיתכוין. ומפי השמועה למדו דהאי דכתיב בקרא עין תחת עין וגו' אינו אלא ממון. וגם זה הוא דבר שהשכל מחייבו ומורה עליו לפי שאין כל טבעי אדם שוין. דאם השוטר יבא להוציא את עינו מהפחד והרעד שיפול עליו תצא נפשו והתורה לא אמרה נפש תחת עין. גם ידוע דאינו דומה הצער המגיע לאדם כשתבא לו המכה פתאום. לצער שיגיע לאדם בזמן שבאים לכתחלה להוציא את עינו. וגם מ"ש על הבושת וקצות את כפה זה ממון לפי שאין בושת בני אדם שוה וצריך אומד. ואין אומד אלא בממון וכל זה ברור

ולפי דחוצפת האפיקורסים תר"ו ושר"י המתאוננים ומתלוננים על עיקר תורה שבע"פ נודעת דלפי דעתם המזוהם רוצים להוסיף ולגרוע בה ולשנות את לשונה. כי אמור אומרים א"כ הוא למה לא נכתב בתורה בפירוש ממון ולמה זה קרי וכתיב ודרשת א"ת שומרי תורה יתגרו בם ואמור יאמרו להם דלא זו בלבד אתנו אלא כמה גופי תורה הם תלוים ביתור אות. או בג"ש. או באחת מדות. ויש