אלה המצות פד

המקום. ובירר לכל א' מיתה הראויה לו. כפי השערתו שאין עליה השערה בהיותו משתף בתוכה. קצת רחמנות. כדי להורות לנו שנלך בדרכיו להתנהג בצד הרחמים. אפילו עם אותם שחטאו כנגדינו. דלכך בא רבי עקיבא. ותלה כל התורה כולה בפסוק ואהבת לרעך כמוך דהרי אנו מצווים לברור לחוטא מיתה יפה

נמצאו כל הרוגי ב"ד. לפי החשבון פרט. שערכתי לפניך הם ששה ושלשים. שכנגדם יש ג"כ ל"ו כריתות. וסימנך ל"ו חכמו ישכילו זאת התורה המתנהגת בצדק ובמשפט וברחמים. כי לולי משפט המות שמסר לב"ד. אין העולם מתקיים ואיש את רעהו חיים בלעו. והיו עוברים על כל המצות בשאט נפש וביד רמה. והאלהים עשה שייראו מלפניו. ולכן עוד יש מיתה אחרת שמכניסין אותו לכיפה והיא דבר כולל לכל חייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות ומלקות. בתנאים הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל דוק ותשכח כי יש בה קצת מכל א' ממיתות ב"ד. ולפי שאינה מצוה לא אאריך בכיצד היתה נעשית

אמנם הודיעך כי אפילו בענין המלקות יש בו מצד הרחמנות. ועניינו כך שכל מי שעבר טל לאו שיש בו מעשה. או שנתקו הכתוב לעשה. ובטל העשה שבו. והתרו בו. שליח ב"ד היה מלקה אותו ל"ט מכות שהם מ' חסר א' כנגד יצירת הולד, וכנגד הקללות שנתגלגלו ע"י פיתוי הנחש. גם מטעם דבעינן מכות הראויות להשתלש, ולפיכך היה שליש מלפניו ושני שלישים מאחריו. שליש על כתף ימין. ושליש על כתף שמאל. וברצועה של עור. לא במקלות. ולא ע"פ מרובים. כמו שנוהגין בין בעלי מלחמות או בין הישמעאלים. שמכין אותם מכת אכזרי אין מספר דרך נקימה. אלא כאשר ייסר איש את בנו. ואפי' בהכאות. לא רצה שצד א' ילקה יותר אפי' מכה א'. וצוה לא יוסיף להלקותו. וקראה הכתוב לזו הכאה רבה. דהרי אם מת בה. היה גולה עוד תראה שמי שנתחייב מיתה ומלקות תרתי לא עבדינן ליה להלקותו תחלה ואח"כ להמיתו דקים ליה בדרבא מיניה וכן חייבי מיתה חמורה שנתערבו במיתה קלה היו נדונין כלם בקלה שאין הולכין בדבר להחמיר אלא להקל. ולכן היו משקין לנהרג קורט של לבונה כדי שלא ירגיש בצער המיתה

ודע שהיו קוברין עם הנהרג הכלי שנהרג בו וגם העץ שתלו אותו עליו כטעם ואת הבהמה תהרוגו. והנתלין היו שנים. והם