אלה המצות פב

זמן שהיא קטנה. ומצות יעוד. קודמת. למצות פדיה. ובמצות אלו יש רמז גדול ונחמה לכנסת ישראל. שנמכרה וחזרה ונמכרה בגליות אחת ושתים כדכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו אין כסף לאדון זה. אבל יש כסף לאדון אחר. אשר הרבה עמי פדות ולו הכסף המורה על החסד כדכתוב לי הכסף וגו' וכתיב וברחמים גדולים אקבצך. כי שתי פעמים יצאה. ובפעם הזאת יקבצנה ברחמים גדולים. ולא תוסיף לדאבה עוד והארך בזה לנחמת הגלות הארוך שאנו בו ואין כאן מקומו

עוד יש רמז עמוק ונפלא במצות אלו על הנשמה העליונה. ולנשמה המשתלחת ממנה ומקום אצילותה וגלגולה. והטוב הצפון לה. עין לא ראתה וגו'. ועין אדם כי תשורנו אפס קצהו יראה במאמר ארוך בזח"ב דצ"ו אין ערוך אליו עי"ש

מז (ל"ת ל) שלא להכות אב ואם שנאמר מכה אביו ואמו

מות יומת. (חנק)

מח (עשה יח) לדון בחנק שנאמר מכה אביו ואמו

מות יומת: (וכל מיתה האמורה בתורה סתם. היא בחנק. ואית דילפי לה ממות יומת הנואף והנואפת דפ"ק: הנחנקים הם ששה. הבא על אשת איש ואסרה על בעלה והחובל באביו או אמו. וגונב נפש מישראל. וזקן ממרא החולק על סנהדרי גדולה ונביא שקר והמתנבא בשם ע"ג

הנהרגים בסייף הם שנים. אנשי עיר הנדחת דכתיב בהו לפי חרב וגזרת מלך היא לפיכך הם בסייף כדרך המלכות כי כל הרוגי מלכות ישראל אינו אלא בסייף. ורוצח אע"ג דנכתבה מיתתו סתמית ילפינן לה בסנהדרין דנ"ב ע"ב עי"ש מדכתיב במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי מיתתו בב"ד נקום ינקם וכתיב חרב נוקמת נקם ברית. וכתיב חרב לה' מלאה דם

הנידונים בשריפה הם עשרה. בת כהן שזנתה והבא על בתו. ועל בת בנו: ועל בת בתו. ועל בת אשתו. ועל בת בנה. ועל בת בתה. וחמותו. ואם חמותו ואם חמיו והם הדורות שלמעלה ממנו. ושלמטה ממנו

הנסקלים הם שמנה עשר. המגדף. העובד ע"ז. הנותן מזרעו למולך. בעל אוב. או ידעוני. המסית המכשף. המדיח. המקלל אביו או אמו. הבא על אמו. בן סורר