אלה המצות פא

הוא נרצע כדי שיהיה רשום לעבדות. וירבה עבדים עד היובל דבפגיעת היובל כל עבד עברי יוצא לחפשי בעל כרחו אפי' מי שמכר עצמו מחמת שאין לו מה יאכל. דזה יכול למכור עצמו יותר מש"ש ביובל היה יוצא. (ואם א' עבר ומכר עצמו לגוי או לע"ג. מצוה על כל ישראל לפדותו. כדי שלא יטמע בין העו"ג. כמד"א אחרי נמכר גאולה תהיה. ואם העו"ג מעביד אותו בפרך. מצוה על ישראל למונעו. מכ"ש מי שנשבה לבין העו"ג דישראל קדושים הם ואפי' עד היום בדלותינו יש קופות קבועות לפדיון שבוים כדי שיזכור ה' רחמיו על כלל ישראל השבויים. ויקיים בנו מקרא דכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו

מג (עשה טז) ליעד אמה העבריה לו או רבנו שנאמר

אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה וגו'

ואם לבנו יעדנה

מד (עשה יז) לפדות אמה העבריה אם לא רצה ליעדה

שנאמר והפדה

מה (ל"ת כח) שלא למכור אמה העבריה שנאמר (לעם

נכרי) לא ימשול למכרה בבגדו בה

מו (ל"ת כט) שלא למנוע מאמה העבריה ומכל שכן

משאר בנות ישראל שאר והוא מזונות. כסותה כפשוטו. ועונתה דרך ארץ שנאמר אם אחרת

יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע

גם במצות אלו הורה הי"ת חסדיו ורחמיו על בריותיו. שאם אין לו מה למכור. נתן לו רשות לאב שימכור את בתו למי שראוי לישא אותה לעצמו. או לבנו. כדי שיתפרנס הוא. ובתו תהיה סוף סוף גברת. תחת היותה שפחה נמכרת. ושארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואם לא יעדה הצריכו הכתוב שיסייע הוא לה בפדיונה. ותצא ויעניק לה מברכתו כדי שתנשא לאחר. ואינה נרצעת. דהרי יש לה כמה דרכים לצאת בהם. ועל הכל שאין רבה מוסר לה עבד כנעני. וכופין את האב לפדותה. אם אחר שמכרה יש לו. ואם לאו עובדת שש כמי שמכרוהו ב"ד. ובששה דברים היא יוצאה ואלו הן בסימנים בשנים ביובל. במיתת האדון. בגרעון כסף ובשטר שחרור. והכל לשרש בלבבות האדם מדת הרחמנות ונקנית בכסף. או בשוה כסף. או בשטר. ואינה נקנית בשוה פרוטה ואינה יוצאה בראשי אברים. ומוכרה וחוזר ומוכרה. כל