אלה המצות עט

למזבח שתהיה מקצת האבן בנויה במזבח. ומקצתה מושלכת באשפות. מי יתן וידעתי מה נעשה מפסולת ארון עץ שעשה משה (וכן הלוחות) וא"ת נגנזו. א"כ גם אלו יגנזו. וכן פסולת כל שאר כלי הבית. לכן בזה רחוק מאד מהטעם. וגם הרמב"ם ז"ל כתב שהוא הרחקה שלא יבאו לעשות בהן צורות ויהיה לאבן משכית א"כ הרחקה זו. יותר היתה ראויה באבנים המפוצלות בעזרה שהיו משתחוים עליהם. ומאי שנא אבני המזבח אמנם מדברי הרמב"ן ז"ל ומוהרדב"ז ז"ל למדתי טוב טעם ודעת כי הטעם מבואר בכתוב כי חרבך הנפת עליה ותחללה. דכיון שהמקום ההוא נבחר לעשיית הקרבנות. שעיקרם הם לשוב אדם מעונותיו. אין ראוי להניף עליה חרב. שהיא מקצרת ימיו של אדם. והיא הפך הקרבנות והיא כלי אמונ"תו של עשו. אשר מאס בדם הקרבנות וכו'. ומכר את הבכורה. מפני כך. ובחר בשפיכות דמים. ולכן הוא כלי וכלי כליו רעים וחטאים לה' מאד. שנואים ומאוסים לפניו ית'. וקראו הכתוב חרבך. ולא חרב סתם. כדי שלא לאסור סכין של שחיטה. שהוא מכשיר הבהמה. להקרבה ע"ג המזבח. והסכין של שחיטה הוא המתקן את קלקול החרב ודעהו. (וכמ"ש במצוה צ"ה עי"ש)

מא (ל"ת כז) שלא לעלות במעלות על המזבח כדי שלא

תתגלה ערות העולה שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו (מלקות). (מטעם גדולת המקום וכבודו צוה שלא יעלה במעלות עליו פן תגלה הערוה. אשר חרפה היא למסתפקים ממנה שלא במקום מצוה. (וכמ"ש במצוה צ"ה)

משפטים

יש בה ג"ן מצות כ"ג עשין ושלשים לאוין

מב (עשה טו) לדון בדין עבד עברי בכל הלכותיו שנאמר

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד

ובשביעית יצא לחפשי חנם

במי שמכרוהו ב"ד בגנבתו הכתוב מדבר דלא ימכר ביותר מש"ש. ואינו נמכר בתשלומי כפל. לפי שהוא קנס (ואין האשה והגר נמכרים) ומוכרין אותו בצנעה. והאדון אינו נעבד בו עבודה שאין בה קצבה. ולא בדברים מבוזים שהם מיוחדים לעבד כנעני