אלה המצות עז

אתכם מיד אויביכם ומוסר שונאיכם. הה"ד מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו' עי"ש דאיתא עוד אימתי הקב"ה מקדש את ישראל בזמן שהם שומרים חקיו. ומה הם החקים אלו העריות. דכתיב ניאוף א"א בראשון שנאמר איש אשר ינאף. ומה ראה להפסיק קללת אב ואם. בין הקידוש לניאוף. שכן בתחלה כתיב איש איש אשר יקלל את אביו לפי שכך אמר הקב"ה מי גרם לבן שיקלל אביו הניאוף לפי שהוא סבור בבעל אמו שהוא אביו ומכבדו וסבור בנו אף שאינו אביו ומקללו. כיוצא בו אתה אומר ומכה אביו ואמו. וגונב איש ומכרו. וכי מה ראה להפסיק ביניהם גונב נפש בין מכה למקלל וכו' עי"ש. בחומר איסור העריות שאעפ"י שהם חוקים השכל האנושי מחייב. ומסכים עם הדת האלהית. לכן מחוייבים כל ישראל להזהר מהם ומכל אביזרייהו דהיינו איסור הפנויה לפי שבנקל יכול אדם לישא את בתו. ואת אחותו מבלי ידיעה במעשה סתרים שנעשה בהפקר הפנויה. ואין צריך לומר איסור נשג"ז שקרוב לודאי שהאב יהיה מתפלל בבית הכנסת והבן בבתי ע"ז. ודברים אלו וכיוצא בהם. שמירתן מוטלת על ראשי ומנהיגי העם שבידם למחות לעשות משמרת למשמרת ושלא לישא פנים לנער ולזקן. כי אין ספק אצלי כי פריצת גדר זה. הוא הגורם אריכות הגלות. ודי בעונש זה למי שיש בידו למחות ואינו מוחה. וכדי לתת טעם בעונשים המחולקים בענין העריות. ילאה הרעיון למצוא דברי חפץ על פי הפשט. ואין ספק דיש סוד בדבר ואין כאן מקומו והי"ת יקדש את עמו בקדושתו ויאיר עינינו בתורתו

לו (ל"ת כב) שלא לגנוב נפש מישראל שנאמר

לא תגנוב. (הרי זה אזהרה לגונב נפשות ומיתתו בחנק דממה נפשך אם מכרו לגוי. הרי זה מפקיעו מכל המצות. ועובר על כמה מיתות ב"ד. ואם מכרו לישראל. בתורת עבד כנעני מכרו ודאי. שאם היה יודע הקונה שהוא ישראל. לא היה קונה אותו. א"כ הרי זה מפקיעו מכל מ"ע שהזמן גרמא. ומתירו בשפחה כנענית ומוליד עבדים. ושוב אין להם תקנה. ומזה הטעם אינו חייב עד שיתעמר בו. דהיינו שהוא התחיל לנהוג בו מנהג עבדות. ואזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים. ולא עבדים לאחרים. עבדי הם. ולא ימכרו ממכרת עבד. וזה בא להשתעבד בהם וגנבם ומכרם