אלה המצות עד

תשכח דמכח שמור נשים חייבות בקדוש היום דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה

רב (ל"ת יט) שלא לעשות מלאכה בשבת שנאמר

לא תעשה כל מלאכה. (ובאר הכתוב שהוא בכרת היינו כשלא נודע לב"ד. ואם העידו עליו עדים שהתרו בו חייב סקילה. ואם היה שוגג חייב חטאת קבועה. וטעמו מבואר לפי שמכחיש עיקרו של שבת שהוא זמן המנוחה כי בו שבת וצריכין לכוין דעתינו ומחשבתינו באמונת האחדות ולדעת ולהורות כי הוא ית' ברא ויצר ועשה הכל בלי עמל וטורח ובהיותו עושה מלאכה ויגיעה מבטל זו וחייב עליה מיתה חמורה כאמור ועימ"ל במצוה פ"ה מחשבון הכללי

לג (עשה יד) לכבד אב ואם שנאמר כבד את אביך

ואת אמך. למצוה זו היא משפט שהשכל מחייבו הואיל והם הביאוהו לחיי העה"ז וגדלוהו. והרעיבו עצמם והאכילוהו. וילכו ערומי' ויכסוהו וכל מחסורם עליהם עד אשר גדל. ולכן ראוי לכך שלא יהיה כפוי טובה. שאין לך מדה גרועה ממנה. ואם על הכופר בטובתו של חבירו אמרו כאלו כופר בטובתו של מקום: מכ"ש לבן שכופר בטובת אביו ואמו. שכופר ודאי בטובתו של מקום. דהרי שלשה שותפים יש באדם. ולכן השוה כבודם ומוראם לו ית'. ולגודל המצוה והשכר והעונש שבה. קבע אותה בעשרת הדברות. כי עליה הודו לה' כל מלכי ארץ. כמרז"ל על פסוק יודוך ה' כל מלכי ארץ. כי שמעו אמרי פיך. לפי שראו שלא לכבוד עצמו. היה הדיבור הראשון. וחייב מיתה על קללתם או הכאתם. וקבע ארור מפיו על בזיונם. ודע כי מיתת המקלל היא בסקילה החמורה אע"פ שהמקלל קל מהמכה והמכה מיתתו בחנק כשעושה חבורה. והטעם פשוט לפי שהמקלל אינו חייב עד שיקלל בשם מן השמות שאינן נמחקים. לכן הוא חמור לפי שנשתמש בשמות המתברכים והמברכים לקלל בהם את אביו ולכן חייב עליו סקילה כמו המגדף. ומזה הטעם חייב על קללתו אפילו לאחר מיתה שהרי משתמש בשם חי העולמים לקלל. את המת. דוק והבן ודעהו

לד (ל"ת כ) שלא להרוג נפש שנאמר לא תרצח. גם זו מצוה מבוארת מן השכל. ואין לך דבר שהקפידה עליו תורה כשפיכות דמים. שנאמר קול דמי אחיך