אלה המצות עב

החיוב המוטל על כל א' מישראל לקדש שמו ית' עיין עליו דתמציתו כתבתיו לקמן במצות רצ"ו מחשבון הכללי לדעת מה היא חובותינו. ואשרינו. מה טוב חלקינו. מה נעים גורלינו. ומה יפה מאד ירושתינו. בהאמנת אלהות זה אלי ואנוהו לפי שאנו מאמינים במה שבעינינו ראינו את מלכנו. ובאזנינו מפי הגבורה שמענו אנכי ולא יהיה לך. והיא המצוה

כו (ל"ת יד) שלא לעלות במחשבה שיש אלוה זולתו

שנאמר לא יחיה לך אלהים אחרים על פני

כז (ל"ת טו) שלא יעשה ולא יעשו לו אחרים שום צורה

שתעבד שנאמר לא תעשה לך פסל וכל

תמונה. העובר לוקה

כח (ל"ת יו) שלא להשתחות לע"ז אפי' אין דרך

עבודתם בכך שנאמר לא תשתחוה להם. (בעדים והתראה סקילה. במזיד כרת. בשוגג חטאת) לפי שהחיוב הוא להתרחק, מכל שמץ ע"ז וכל אביזרהא

כט (ל"ת יז) שלא לעבוד ע"ו בדברים שדרכה להעבד אע"פ שעבודתם דרך בזיון שנא' ולא תעבדם. סקילה

ל (ל"ת יח) שלא לישבע לשוא שנאמר לא תשא את ש שם ה' אלהיך לשוא. ואיזהו שבועת שוא. נשבע לשנות את הידוע. להודיע הדבר הידוע. ולבטל את המצוה. ועל מה שאינו יכול לקיים. אם כן הנשבע לשנות את הידוע הרי זה כמכחיש מעשה בראשית. והמודיע הידוע. כאלו מאמת מעשה בראשית. כאלו היה חסר. והוא בא להשלימו ולחזק בשבועתו. והנשבע לבטל את המצוה. הוא כופר בתורה ובמצות והנשבע על מה שאינו יכול לקיימו הרי זה משוה יכולתו. ליכולת קונו שסדר עולמו על מתכונתו. עיין במצוה רכ"ז מחשבון הכולל בשבועת ביטוי. דכולל ארבע דברים. להרע. או להטיב להבא. ולשעבר. והוא נשבע להרע ולהטיב לעצמו. הרי הוא מורה שיש בידו להרע או להטיב. ושקר הוא. יען את הטוב ואם הרע נקבל מאת האלקים. כפי הכנת המקבל

וכבר ידעת כמה החמירו רז"ל בענין שבועת שוא ושקר. עד שאמרו בשעה שאמר לא תשא. נזדעזעו עליונים ותחתונים. ושמים וארץ. לפי שאין ראוי לשלוח יד לשונו לישבע לשוא או לשקר. במי שרוחו ונשמתו בידו. וכן אמרו עוד שכל