אלה המצות ע

בשלח

יש בה לאו אחד

כד (ל"ת יג) שלא ילך אדם חוץ לתחום בשבת

שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. כבר ידעת טעם הפשוט משמירת שבת וגודלו וחומרו הוא מפני שהשבת מורה כי יש לעולם ממציא ולא נפל במקרה. אלא שהוא ית' המציאו וחדשו כפי מה שעלה בחפצו הפשוט. וזה המציאות כלו. הוא כחומר ביד היוצר לכל אשר יחפוץ יטנו. כמו שכתבנו למעלה בענין יציאת מצרים. ולכן תמצא חוט משולש זה אשר לא ינתק באמונת חדוש העולם. יציאת מצרים. והשבת. ולכן בא הציווי לזכרו בפה בכניסתו כמו שכתוב לקמן במצוה ל"א כי הדבר הנזכר תמיד בפה אינו נשכח מן הלב

ובמצות ל"ב נצטווינו שלא לעשות בו מלאכה כדי שנהיה פנויי המחשבה לעסוק בתורה ובמושכלות ונחשוב בלבנו גדולת יוצר כל בחכמה נשגבה לא יוכל בן אדם להשיגה על מכונה רק בעיניו יראה שהמציא המציאות כלו מאפס מוחלט בלא עמל ויגיעה אלא במאמר פיו ועם היות דהכתיב וינח ביום השביעי. לא שהיה שם יגיעה ח"ו רק כיון שביום השביעי לא נעשה בו מלאכה דברה תורה כלשון בני אדם כי בזמן שהם בטלים ממלאכה קורין לו מנוחה

ולכן בא הציווי במצוה קי"ד שלא לענוש ביום זה לפי שהוא יום שמחה ונסו יגון ואנחה. ולכן בא הציווי הזה דאל יצא איש ביום זה ממקומו הקבוע לו כדי שיהיה נח ושקט מתבודד בעבודת הבורא. ולא ילך אנה ואנה ונמצא יגע כל היום ואין כאן מנוחה. ולפיכך אם יצא לוקה כדת של תורה כי היא בית מנוחתינו ונקראת מנוחה לחי העולמים

יתרו

יש בה שבעה עשר מצות שלש עשין וי"ד לאוין

כה (עשה יב) לידע שיש שם אלוה שנאמר אנכי ה'

אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית

עבדים. (וכה תאמר לבני ישראל דאמונה וידיעה זו מצוה וחובה