אלה המצות סז

גופו של יצה"ר עצמו. ואין קטיגור נעשה סניגור והואיל והקרבן בא לכפר ולהטיל שלום. ואיך יהיה כטובל ושרץ בידו ושני הפכים לא יתכנו בנושא אחד. ולכן הורחק השאור שהוא עיקרו של חימוץ וחימוצו קשה. ודבש כיוצא בו לפי שהיא רמז לאשה שכן דב"ש בגי' אש"ה. והיא גופא יצה"ר אתקריא. שכן כתיב דבש מצאת אכול דייך וגו' יען אין ראוי להסתפק ממנה אלא ההכרחי לקיום המין ואדם וכל צאצאיו כרוכים אחריה' וכצאן אל טבח יובילו לאנשים אשר לא ידעו מה היא. ומה כח הברכה והצווי שנאמר עליה וכבשה כתי' ואם אדם זוכה לכובש' נעשת כבשה בת שנת' תמימ'. ואם לאו אוי לו למי שאשה שנמשלה ליצה"ר מושלת עליו. ואבוי לו למי שהיצה"ר הנמשל לאשה מושל עליו

נחזור לענין שאנו בו דכל מעשה ה' לטוב' ולטובתן של ישראל אסר לנו אכילת החמץ והרחיקו מעלינו כל עיקר שבעת ימים בסוד כל השבעיות מבורכות. שנקראו בפי חכמי האמת שבעת ימי בראשית שהן שבעת ימי ההיקף. לפי דכשם שאין מילה בלא שבת. כך אין פסח בלא שבת. למען יכנע היצה"ר מכל ואופן בשבעת ימים. ושוב לא ירים ראש בכל שאר ימות השנה. שהותר לאדם. כדי לבחון בו בני אדם אם יוכלו לנצחו. והרי הוא גם בהיתר זה דומה ליצה"ר שהוא בעולם המעשה להלחם עם האדם. כדי שיקנה עולם הגמול שהוא הרוחני. וכמ"ש רז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. ובהכנה זו שאדם מכין ופורש עצמו מן החמץ הרגיל בו.. מלבד מה שמכניע את היצה"ר ע"ד סגולה אלקית

גם דרך טבע ישיב אל לבו. דכשם שהוא פורש מהחמץ הרגיל בו. ואינו מזיק לו. כך אם יפרוש עצמו מהתאוות הבהמיו' שהיצה"ר מפתה אותו. יעשה וגם יוכל ולא תאונה אליו רעה. וכלה גרש יגרש אותו בכל שנה מעט מעט יגרשנו מפניו וממורשי לבבו התקוע בו. וה' לא יעזבנו בידו. את זה ראיתי למלאות רצון השואל ששאלני להגיד לו מה עמדי בענין חמץ ומצה וצמצמתי ראשי פרקים אלו הנמצאים באורך בספרים ראשונים גם אחרונים רמזים ומוסרים חביבין למי שרוצה לשומען ישמע חכם ויוסף לקח

כ (ל"ת יב) שלא יראה חמץ כל שבעה.. שנאמר ולא

יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל

גבולך. (לתכלית הריחוק כאמור):