אלה המצות סו

הפרי שאכל אדם הראשון דחטה היה ושלא היה נגמר בשולה. והיה חמוץ כמו הבוסר ועל כן נקרא חמץ. לפי שהיה לו כחומץ לשנים. שמנע ממנו אכילת פרי עץ החיים. ומעול דרכיו ודעתו שאבד חכמתו וגם נשמתו העליונה שנסתלקה ממנו

א"כ כל ישעם וחפצם של ישראל אינו אלא לתקן את המעוות. דאזי יתוקן המסובב ולכן על פי נביא נאמר אשרו חמוץ א"ת חמוץ אלא מוחץ כי לפי האמת. הוא המוחץ והוא יצה"ר. הוא שטן. הוא מלאך המות יורד ומסית ועולה ומסטין. נוטל רשות ויורד ונוטל נשמה, ולכן בצאת ישראל ממצרים כיון שהיו עתידין לתקן מעות זה ע"י קבלת התורה שבאמצעותה היו נעשין בני חורין ממלאך המות. צוה לנו הי"ת לבער את החמץ כל עיקר ואסרו אפילו בראיה כעין שנאמר אל תפנו אל האלילים וצוה לאכול מצה כי הוא לשון מוצץ שפי' שואב. ומלשון מציץ מן החרכים לומר לך כי שמירת המצה שלא תבא לידי חימוץ מוצץ הטינוף שנאחז בו. וזוכה להיות מציץ מן החרכים סודות התורה. מהו חמץ לשון זכר. ומה היא מחמצת לשון נקבה אשר רגליה יורדות מות. וכל כיוצא בזה גם זה לעומת זה המצה היא עושה מצה ומריבה כנגד יצה"ר ומברחת אותו ואת כל סיעתו המזקת. פוק חזי מנהגן של ישראל דתורה היא. להיות כל אחד שיודע במנהגו מבלי שידע טעמו ונימוקו עמו יוליך כזית מצה של מצוה. ואומרים עליו שהוא מסוגל לשמירה ולכמה מקרי' בין בים בין ביבשה (נשמט)

ועוד אגיד לך מה טוב מה שהסכימו בו חכמי המחקר דהלחם האמתי הוא המצה. לפי שלא התחיל להיות נפסל. ואם היה אפשר לאדם לאכול מצה כל ימות השנה. ודאי היה סימן טוב לו לפי שהיא שוה למזג האדם. אך ורק מפני חולשת כח המעכל אשר אין כח באסטומכא לעכל את המצה. ואם אכל יאכלנה בהתמדה היה בא לידי חולי. לפיכך מחמיצין את העיסה עד שתהיה קרוב להפסד. וישאר הלחם בין מצה ושאור כי אז הטבע החלוש יכול לסבול אותו ולעכל אותו כח שנשאר בו אם כן עיקר איסור החמץ בפסח הוא לפי שכבר קבל צורת השאור א"כ השאור הוא עיקרו הרומז ביצה"ר שכן אמרו רז"ל שאור שבעיסה מעכב. וכן אמרו שאור שחימוצו קשה. ונאסר לגבוה כמו שנזכר לקמן במספר הכללי מצות קי"ז בקרא מלא כי כל שאור וכל דבש. לא תקטירו ממנו אשה לה'. יען השאור והדבש הן הן