אלה המצות סה

אחד וסוד אחד לשניהם לפיכך במצות עשה זו נאסר בה הערל שמתו אחיו מחמת מילה מה שאין כן בכל שאר מצות עשה. והוא טעם מספיק למי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים שהוא ערל לב וכן תושב ושכיר דאע"פ שקבל עליו השבע מב"נ עדיין הוא ערל. ומלבד ש מ"ש לעיל זה טעם ודאי ודעהו

יח (עשה ח) לקדש הבכור שנאמר קדש לי כל בכור

פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה

לי הוא: דע כי יש שלש מיני בכור. בכור אדם ניתן לכהנים. ורצה הקב"ה לזכות את ישראל בפרי הבטן היוצא ראשון שיודיע בו שהכל שלו. דאין לך חביב לאדם כבנו הבכור. ועל פי ה' מוציאו מרשותו ודעתו ונותנו לכהן כאלו מתרוקן ממנו ומכניסו לרשותו של מקום. וחוזר ופודה אותו בחמש סלעים

בכור בהמה טהורה. אם הוא תם נשחט בעזרה והרי הוא כשאר קדשים קלים. זורק את דמו. ומקטיר אמוריו. והבשר נאכל לכהנים. ואין פודין אותו. כי אדם ובהמה תושיע ה'. אבל אם היה בעל מום. כל מום לא יקרב ה"ז לכהן והוא היה אוכל אותו או מוכרו

בכור בהמה טמאה הנזכר לקמן במצוה כ"ב פודה אותו בשה. ואם לא פדאו עורף אותו כנזכר במצות כ"ג. וכי ישאלך בנך מה נשתנה פטר חמור מכל שאר בהמות שג"כ אינם טהורות אמור לו מה שהמאור הגדול רש"י ז"ל בחר במה שאמרו בו לפי שהמצריים נמשלים לחמורים כמו שנאמר אשר בשר חמורים בשרם. ואמרו עוד לפי שסייעו את ישראל בצאתם ממצרים. ולאידך פי' זיל גמור דאין לנו עסק בנסתרות, כי עמקו סודות מצותיו חקותיו ותורותיו. וכל הנאמר בו. אינו אלא לשכך את האזן עד יערה עלינו ממרום רוח חכמה ובינה ותמלא הארץ דעה ואז עין בעין נראה בישע אלהים ונפלאות מתורתו

יט (ל"ת יא) שלא לאכול חמין בפסח. שנאמר ולא

יאכל חמץ. (ואם מניחו בפסח ברשותו לוקה. אבל בשוגג פטור. והאוכל חמץ בפסח חייב כרת כמ"ש וזה פשוט. גם המורגל כפי כל מבין עם תלמיד כי החמץ הוא רמז ליצה"ר שבאדם. שהוא רע מנעוריו. ושמלת חמץ מורה עליו שהוא מלשון חומץ כחומץ לשנים. ומלשון מעול וחומץ. ואמרו על