אלה המצות סד

ז"ל. ומצוה זו ג"כ היא לעשות הרחקה בכל מיני רחוק שלא יכנס בגופו של אדם מחשבת היצר הרע אפי' בתערובת מחשבות אחרות

יג (ל"ת ו) שלא להאכיל בשר פסח לישראל עו"ג שנא'

זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו. והכי תרגמו המתרגם ולשון מכילתא הוא. אין לוקין לפי שאין ב"מ וכן מצוה שלאחריה

יד (ל"ת ז) שלא להאכילו לתושב ושכיר שנאמר תושב

ושכיר לא יאכל בו: עבר על לאו וכמו שארז"ל כל כהן שאינו מודה בעבודה אינו אוכל בקדשים וכן יש טעם למצוה זו ואותה שלפניה דכיון דאינם מודים בפסח למה יאכלו אותו

טו ל"ת ח) שלא להוציא הבשר מהחבורה. שנאמר

בבית אחד יאכל. לא תוציא מן הבית מן

הבשר חוצה: (ולוקין עליו)

טז (ל"ת ט) שלא לשבור עצם מהבשר. שנאמר ועצם

לא תשברו בו: (ולוקין עליו): וטעם למצוה זו ולמצוה שלפניה שייך גם למצוה ז' ומצוה ח' דכלהו חדא מלתא היא מפורש במקרא להורות כי בחפזון יצאת ממצרים. וכתיב וככה תאכלו אותו נעליכם ברגליכם וגו'. כי לא יכלו להתמהמה. לבשל הבשר כל צרכו. ולא נא דהיינו בשיל ולא בשיל כל צורכו. אלא צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. כדרך הנחפזים לדרכם. שאין דרכם להמתין לחלק הבשר לכל תבשיל כפי הראוי לו. וגם אין מדרכם לשבר העצמות כדי למצוץ את המוח שבתוכם אלא אוכלים הבשר ומניחים העצמות. גם אין דעתם פנוי לקדש קרואים. או לשלוח מתנות לחוץ כי טרודים הם באכילת עצמם לנחיצת הדרך המזומן לפניהם. ומהטעם עצמו אינו נאכל אלא אלא למנוייו

יז (ל"ת י) שלא יאכל ערל בשר פסח שנאמר וכל ערל

לא יאכל בו: (וערל זה הוא שמתו אחיו מחמת מילה. וכל שכן עבריין לערלות) (ולוקין עליו) והואיל ואין בכל מצות עשה שבתורה שיתחייב עליהם כרת אלא פסח ומילה. משום דענין