אלה המצות סג

נחש שרף עקרב וצמאון. אמנם לבסוף נתנו לו אחיזה. במה שנכשלו בו. באמרם קום עשה לנו אלהים. עלה שור. וישתחוו לו ויזבחו לו. לכך לא עלתה להם

ו (עשה ה) לאכול בשר פסח בליל ט"ו בניסן שנאמר

ואכלו את הבשר כלילה הוה צלי אש ומצות

על מרורים יאכלוהו

זכר לעוגות מצות. וזכר לוימררו את חייהם. וכיון שאינו אלא זכר אפשר לומר דלכך אינם מעכבים את הפסח

ץ (ל"ת ב) שלא לאכול בשר פסח נא ומבושל שנאמר

אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. והעובר לוקה

ה ול"ת ג) שלא להותיר מבשר הפסח. שנאמר ולא

תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו. ואין לוקין עליו לפי שהוא לאו הניתק לעשה

ט (עשה ו) לבער חמץ ביום ארבעה עשר בניסן

שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם: ואמרו רז"ל לא תשחט על חמץ דם זבחי. לא תשחט הפסח. ועדיין החמץ קיים

.. י (עשה ז) לאכול מצה בליל ט"ו בניסן שנאמר בראשון

בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו

מצות. עיין מ"ש לקמן במצוה י"ט מחשבון הכללי

יא (ל"ת ד) שלא ימצא חמין כל שבעה שנאמר שבעת

ימים שאור לא ימצא בבתיכם. מכאן תראה חומר חמץ בפסח שנאסר בבל יראה ובל ימצא לפי שראיית העין. עושם רושם ופגם גדול בנפש. ותבין זה מענין עין הרע העושה רושם בגופו של אדם כששולט בו אותו רע עין. ורבו כמו רבו החומרות האמורות בו. אסור באכילה, האוכלו חייב כרת. אסור בהנאה. איסורו במשהו צריך לחפש אחריו. כדי שלא לעבור על ב"י וב"י. זמן איסור אכילתו קודם לזמן איסורו. הוא איסור הבא מכלל היתר. ועל לאו זה אין לוקין לפי שהוא לאו שאין בו מעשה

יב (ל"ת ה) שלא לאכול תערובות חמץ. שנאמר כל

מחמצת לא תאכלו. להרמב"ן ז"ל כל דבר המחמץ. לוקה. ואין בו כרת לדעת הרמב"ם